צריכה זריקת עידוד

canu7

New member
צריכה זריקת עידוד

היי לכולם! אז ככה- יצאתי מהארון בפני הוריי לפני כחצי שנה. אני חיה בזוגיות מאושרת מזה מס' שנים. לקח לי הרבה זמן להעיז ולדבר עם הוריי (וזה גם רק אחרי שאימי התעמתה איתי ודחקה אותי לפינה אחרי הרבה זמן של חשדות). מאז אין לי מנוח מהוריי, בעיקר מאמי. היא לא מניחה לי. היא לא מפסיקה לבכות ולהאשים אותי שאני הורסת את המשפחה ואת עצמי ועל זה שהיא בדיכאון בגללי והתחילה לקחת כדורים להרגעה. אני באמת כואבת את כאבה ובאיזשהו מקום מבינה אותה ואת המצוקה שלה. אני בת למשפחה שמרנית מאוד וכל הסיפור הזה ממש גדול עליהם. הם לא מפסיקים לדבר איתי על מה יגידו במשפחה אם יידעו. אמא שלי משקרת המון למשפחה על 'למה אני עדיין לא נשואה' והיא ממש מתוסכלת מזה. קשה לי לראות אותה בוכה ככה וממורמרת. אבא שלי כמעט לא מחייך וגם האחים שלי קצת התרחקו ממני. אני יודעת שאפשר להגיד 'אם הם לא מקבלים אותך אז שיקפצו' אבל זה לא עובד ככה. אני אוהבת את המשפחה שלי וחשוב לי שהם יתמכו ויאהבו אותי איך שאני. אני קשורה מאוד לאחים שלי וכואב לי מאוד לראות את הוריי ככה. זה ממש משפיע לי על החיים ואני מוצאת את עצמי ממש בוכה לפעמים על הכאב שלהם ושהלוואי והייתי יכולה להקל מעט על הכאב הגדול הזה. אימי הבהירה לי מפורשות שהיא לא תקבל בחיים את אורח חיי ולא את זוגתי. היא מאשימה אותה בלי סוף ש"אני כזאת" ולדעתה אני עוד יכולה "להציל את עצמי". היא מדברת הרבה על העתיד שלי ועל הצורך של כל אישה להביא ילדים לעולם ועל איך אני מסוגלת לוותר על זה. דיברתי איתה פעם אחת במרומז על כך שיש עוד אופציות להביא ילדים אבל היא ישר קטעה אותי ואמרה בכעס באם אני רוצה באמת להרוג אותם ולהרוס הכל אז זה יהיה הדבר שיגרום לזה. מאז אני לא מדברת על זה וכל פעם שהיא מזכירה את עניין הילדים אני שותקת ולא מזכירה את הנושא כדי לא לצער אותה יותר. אני יודעת שזה נישמע שאני אולי מתחשבת בהם יותר מדי אבל קשה לי שלא. הם ההורים שלי והכאב שלהם אוכל אותי. אני רואה את העצב בעיניים והצער ואני רוצה להקל עליו אבל אין לי איך... קשה לי מאוד. אני מרגישה לפעמים שאין לי כוחות יותר להתמודד איתם. בא לי לברוח רחוק מהם אבל אני יודעת שזה לא הפתרון. המשפחה שלי קצת קיצונית בערכים והדעות שלה אבל אני אוהבת אותם מאוד. מה אתם אומרים? יהיה טוב? יש אור בקצה המנהרה?
 
ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

חס וחלילה להגיד לך "שיקפצו". הם המשפחה שלך, העוגן שלך ובעיקר הם מי שאוהב ותומך בך מהרגע שנולדת. לא סתם את אוהבת אותם וקשורה לא רק להוריך אלא גם לאחייך. ההורים שלך עוברים תהליך לא פשוט, תהליך של הכרה והפנמה. התהליך הזה שהם עוברים חייב להיות מלווה בהבנה שלך ושל בת הזוג שלך, אומנם לא עשיתן כל דבר רע ועדיין את אותה הבת שהייתה להם כל השנים......אבל......תני להם זמן לעכל, להבין, להכיר ולקבל את זה ממקום של אהבה. והם יקבלו
הצטיידי בסבלנות והכל יהיה בסדר. את יכולה להפנות את הורייך לפורום, אשמח לדבר איתם
 

canu7

New member
את לא מכירה את ההורים שלי

תודה על הרצון הטוב לעודד אבל אני מתחילה להבין שאולי זה לא יקרה- הקבלה שלהם. הם אטומים לגמרי. לא מוכנים להקשיב לשום דבר ששונה ממה שהם מכירים ויודעים. כל כך חשוב להם מה סבא וסבתא יגידו, איך כל העולם יקבל את זה שהם שוכחים שהם רק מרחיקים אותי מהם עם האטימות שלהם. המצב קשה. לא ניראה שיש איזשהו פתרון לכאב שלהם ושלי. כואב לי כל כך שהם מגיבים ככה שאני מתקשה להמשיך ולחיות את חיי. אנחנו חושבות על ילד אבל איך אני אעשה להם את זה? זה יהרוס אותם! איך אני אביא ילד מבלי שיכיר את סבא וסבתא שלו- ההורים שלי. איך אני אביא ילד לסביבה שמתנכלת ולא מקבלת?
 
רגע......

לא מרימים ידיים כל כך מהר
תני להם זמן. אל תדברי איתם על הנושא הזה למשך זמן מה, כי כרגע הם לא שומעים מה את אומרת. נסי להכניס את בת זוגך לחייהם בעוד תקופת מה ובהדרגה. אחרי שהם יקבלו אותה ויראו שטוב לך ושאת שלמה עם בחירתך, הם יוכלו לקבל נכד ממך. נכון, אני לא מכירה את הורייך. אבל את מתארת כאן משפחה חמה ואוהבת עם קשר אמיץ והדוק.......... אני כאן לכל עזרה שתצטרכי
 

canu7

New member
מדובר במשפחה מאוד שמרנית...

משפחה אוהבת אבל מאוד חונקת ולא מקבלת את השונה. אני בת למשפחה מאוד שמרנית ולא פתוחה לכן אני מציינת שלא ניראה לי שמשהו ישתנה בקרוב או אפילו אי פעם. כל בן משפחה שמתחתן עכשיו אמא שלי יותר מתחרפנת ובוכה וכל הזמן אומרת לי "הבת שלי בסדר, למה לה זה לא קורה?" היא בהכחשה מוחלטת. היא יודעת וגם אני שבני המשפחה המורחבת לא יקבלו והנורא הוא שהיא חוששת שכולם יתרחקו מהם בגלל זה. גם אם אמא שלי אולי תבין ותשלים עם זה פעם, אני בטוחה שכל פעם שהיא תסתכל עליי היא תרגיש אכזבה ופספוס איתי. אני עכשיו הבת הלא בסדר במשפחה...
 

צלחת1

New member
canu7 היקרה

אני לסבית בנישואין של 10 שנים עם ילדה משותפת אימה של אישתי מקבלת אותה ואת אחותה (שתיהן לסביות) לצערי אין לי קשר למשפחתי. (מפתיע אמנם אבל הנתק לא קשור לנטייתי המינית) אני חיה במה שבעצם עבורך כרגע הוא ה"סיוט" הכי גרוע שלך. מנהלת את חיי ללא קשר למשפחתי מגדלת את ילדתי בלי סבא וסבתא כמו שכתבת בתור מי שניהלה את חייה שנים רבות על קליפות של ביצים עם משפחתה וניסתה לעשות הכככככככל (מלבד לוותר על עצמי) כדי שיאהבו אותה ויקבלו אותה כפי שהיא ללא הצלחה.... אני יכולה להבין את הכאב הכל כך גדול שכרוך בלהיות במקום בו מסתכלים עליך כסחורה פגומה אני מבינה את הכאב שנוצר כשאלו שהביאו אותך לעולם ואמורים לאהוב אותך ולתמוך בך, מסתכלים עליך כעל מי שגורמת להם לכאב ועושה להם בושות בתור מי שמעכבת להם את האושר ומונעת אותו מהם בתור אכזבה ופספוס קשה מאד להיות האכזבה של ההורים שלך. אני יודעת וליבי איתך בלי קשר לאיזו תפנית הסיפור שלך יקח בסופו של דבר יש כמה דברים שאני לשתף אותך בהם ביתי מאושרת! היא מקבלת אהבה ממני מאישתי ודנדונה מדודה שלה מסבתא מצד השני שלה.....לא חסר לה כלום! אם כבר...היא יכולה להלוות לרב הילדים דבר או שניים אין ספק שחוסר המשפחה מבחינתי הוא חתיכת חור. מכה בבטן הרכה. אבל אני מי שאני מקיימת את חיי בהתאם לרצונותי צרכי, האופי שלי, האמת שלי.....מסוגלת לקיים אותם לפי בחירות לא שיגרתיות שמתאימות לי באושר בלתי רגיל פשוט להיות אני כבת את יכולה להכיל את הקשיים שלהם. את יכולה להבין את המקום ממנו הם באים את יכולה לשאת את התקווה שאכן מערכת היחסים שלכם תשתפר כי להם אין את היכולת לשאת את התקווה הזו כרגע את יכולה לתת להם זמן לראות שזה לא חולף ועדיף לקבל אותך מלאבד בת....את יכולה לעשות ולתת להם הרבה דברים אבל יש דבר אחד אותו את לא יכולה לעשות בשום אופן! את לא יכולה לוותר על עצמך. את לא יכולה לתת להם דריסת רגל בבחירות שמרכיבות את חייך והאושר שלך את וזוגתך רוצות להביא ילד ואת שואלת איך את יכולה לעשות להם את זה את לא עושה להם את זה, בדיוק כמו שאת לא עושה להם את הכאב שלהם בזה שאת "מתעקשת" להיות לסבית את עושה לך את זה! מקיימת זוגיות שמתאימה לך עבור עצמך ולא נגדם מביאה ילד לעולם מתוך אהבה וקבלה של עצמך ולא נגדם אני יודעת שלא כך הורייך רואים את זה, אבל הם זכאים לפרש את המצב כיצד שהם רוצים ואת יכולה להיות שם ולהקשיב....ולקוות.....ולהפנות לעזרה.....ושוב לקוות..... ואז לחזור הביתה לילדה שלך ולאישה שלך לנשק את האישה שלך ולהרדים את הילדה המאושרת שלך. בחיים שלך!!! אני מחזיקה עבורך אצבעות שהזמן יעשה למשפחתך טוב ושתזכי לקבל את העולם האישי שלך ואת המשפחה גם אבל תתני לזה לנהל את חייך מבינה אותך ליבי אותך
 

canu7

New member
מאוד חשוב מה שאת אומרת

המון תודה לך על העידוד והמילים החמות! אני יודעת שמה שאת אומרת הוא נכון וגם זוגתי אומרת לי כל הזמן, אבל קצת קשה עכשיו כי הכל אצלם באובר דרמטיות והכל עדיין טרי (למרות שעברה חצי שנה מאז שנודע להם). גם תמיד הייתי הילדה הטובה במשפחה, זאת שלא עושה בעיות, העוזרת בבית, המחנכת, המקשיבה והנותנת יד לכולם, אז פתאום אני בדיוק להיפך... אני הכבשה השחורה עכשיו. אכזבה קשה לכל המשפחה. זה כנראה ייקח זמן ואני מנסה לשכנע את עצמי שזה באמת רק עניין של זמן וכרגע ובכלל אני צריכה לחשוב על עצמי ועל חיי והעתיד של שתינו כמשפחה. העניין הוא ששתינו עדיין בתוך הארון (חוץ מזה שהוורים שלי יודעים) ולא ניראה לי נכון להביא ילד לתוך סיטואציה כזו.
 

צלחת1

New member
מסכימה איתך ב100%

אני ממש נגד ילדים בארון בלי קשר לנטייה מינית, גידול ילדים בתוך חממה של סודות, שקרים ובעיקר בושה והאשמות זה אסון אני מחבקת אותך ומאתגרת אותך לחשוב על אהבה את הרי לא יכולה לשנות את הוריך. אז תשני אצלם דברים דרכך! את הרי בטוח רוצה להרגיש שאת עושה משהו כדי לשנות את המצב אני זוכרת היטב עד כמה זה מרגיש חסר אונים אז תעבדי על עצמך. תלמדי לקבל את עצמך יותר ולאהוב את עצמך על כל גווניך יותר ובסוף האהבה העצמית הזו עוד עלולה לחלחל אליהם אל תתני לתגובה שלהם להשפיע על המשך היציאה מהארון שלך אולי בהמשך תקבלי תגובות מעודדות יותר שיעזרו לך להתמודד יותר
 
למעלה