קוים של דם

קוים של דם

שקיעה אדומה. קוים של דם. שמש קיץ בערוב היום, לאדם. שמיים זולגים, מגירים, מדממים דוממים. פצעים, אלפי הבלים, חשכה יורדת, עננים אבלים... כדור אש מדמם, תמרות עשן, הר גלבוע וסיפור נושן.
 

0dedR

New member
הסיפור הנושן

אני לא יודע אם זה קשור, אבל הסיפור הנושן שעולה לי מהר גלבוע קשור לנפילת שאול, אחיו של דוד במלחמה מול הפלשתים (אחר כך גם יצא מזה שיר יפה על קינתו של דוד ולאחריה תהייה לגבי נטיותיו המיניות של דוד), כך שברקע הזה הקונוטציה שעלתה לי היא מחזוריות שקיעת השמש, כאילו המלחמות לא פסקות לעולם, וגם כדור האש המדמם ותמרות העשן מוסיפים לציור שציירתי לעצמי סביב השיר. אהבתי נורא. לא אהבתי את החרוז של דם ואדם.
 
תודה על תגובתך

איזה כיף לקרוא את תגובתך, שמאוד מתחברת עם כוונותי בשיר. כמובן על טעם וריח ואהבה לחרוז אין להתווכח... אך לי זה נראה ממש מתאים - מה אנחנו אם לא דם... הקונוטציות בשיר הם לא רק לסיפור הגלבוע... והמילה אדם במיוחד שם... ושוב תודה!
 
תגובה

אני חושבת שהחיבור בין המילים שיוצרים את התיאורים הוא מאוד מעניין. בייחוד אהבתי את השורה "שמיים זולגים,מגירים, מדממים..." - זו לדעתי השורה הכי חזקה ומעניינת בשיר. אך אני חושבת שהסיטואציה עצמה בבתים לא מלוטשת. והשתמשת בקונוטציה לסיפור המקראי שהיא מאוד חזקה, לדעתי היה מקום להעצים את זה במהלך כל השיר.
 
תודה על תגובתך

תגובתך מעניינת וממש מעוררת מחשבה, השורה העוצמתית נוספה לאחרונה, הקונוטציה המקראית, בעדינות יתרה נמצאת בכל בית ובית, לא רציתי שיהיה ברור מאליו, ניסיתי ליצור רבדים שונים לשיר.
 
צר לי אבל הקוטנוטציה....

היא ממש לא לשאול, כן לסצנה מגואלת דם, כן להתאבדות טרם השחתה, כן לגירוש אדם מגן עדן, כן להבל(ברבים) שדמיו צועקים מין האדמה אל השמיים...
 
למעלה