קורונה וחינוך מוסרי

[אור302]

קורונה וחינוך מוסרי

עובדים עכשיו אצלנו על תכנית לימודים חדשה, מה שנקרא college core curriculum ולצד הדרישות הרגילות - חשיבה כמותית, כתיבה, מעבדה - עולה גם הדרישה לקורס תוכן-מוסר, כמובן כזה שעוסק בגזענות וחברותיה וזוכה לשם הקליט power&privilege

מעבר לכך שקורסים ממין זה משקפים לדעתי לא חשיבה פדגוגית אלא צורך בהלקאה עצמית של לבנים מצליחים (וזה גם זול יותר מלתרום מחצית הכנסתך לצדקה), אני חושב שזה משעשע בהתחשב במה שקורה בעידן הקורונה. כל אותם סטודנטים שהלכו לחגוג על החוף תוך סיכון האוכלוסייה כולה: מה מעמדו המוסרי של מהלך כזה?

הלכו חינכו אותם להיות סופר ליברלים ומתחשבים, לא להשתמש ב-N word, לתמוך בתא שירותים שלישי לבעלי המין השלישי (או משהו כזה, לא בטוח על מה הוויכוח שם), לכבד את רצונו של אדם להיקרא בשם גוף כזה ולא אחר, וכמובן להתנגד לאלימות משטרתית כנגד מיעוטים - והנה כאשר הכוח בידיהם לחרוץ גורלה של אוכלוסיה שלמה לשבט או לחסד, זה לא מעניין אותם בכלל. מה שנקרא "הפריבלגיה הלבנה" היא בעצם "הפריבלגיה של הצעירים" - כי להם הוירוס פחות מסוכן.

אז מה עשינו? במה הועלנו להם? החינוך המוסרי כשל לגמרי. אולי אם היינו מחנכים ל"עשו מה שהמנהיג שלכם אומר," היינו מצליחים לרסן את הוירוס. או שהערכים שאליהם אנחנו מחנכים הם הלא נכונים או שאין טעם לחנך לערכים בכלל.

 

[קייטורד]

מוסר עם ובלי קורונה

ההתנהגות חסרת האחריות של הצעירים שיצאו לחופים, כמובן שהיא לא מוסרית, אבל הקונטקסט הוא גיל של אי ציות להוראות, אויב שלא ממש נראה, חוסר הפנמה עמוק של המצב - כי רק עכשיו ארצות הברית מבינה כמה היא נמצאת עמוק עמוק בצרות, וכמובן חברה שמקדשת את האינדוודואל על פני הקולקטיב. אז לא ממש מפתיע.
אני מנסה לומר, שיש חשיבות לחינוך למוסריות. רק שלטעמי, להתחיל אותו בשלב כל כך מתקדם בחיים כמו קולג', הוא בבחינת קוסמטיקה. השלב הנכון להפנמה אמיתית ולא ססמאות, הוא בגיל הצעיר מאוד. ספק אם זה יקרה. לדעתי, קשה יהיה לשנות עמדות ואמונות בגיל כל כך מאוחר.
וההצעה 'עשו מה שהמנהיג שלכם אומר' - לא משהו. אם יש משהו שחינכתי בד' אמותיי, ואני מנסה להנחיל לסטודנטים שלי זו ספקנות בריאה, ממש לא ציות עיוור.

 

[אור302]

ספקנות בריאה מובילה למחלה, במקרה הזה.

ציות עיוור פירושו חיים. זה במקרה הזה. מי יודע בכמה מקרים אחרים. לעתים נדירות כל כך המציאות מזמנת לנו דוגמה מובהקת כל כך ליתרונות האמון הקולקטיבי של העם בממסד. אבל כשזה קורה, גם הנזק או התועלת הם קולקטיביים.

 

[antreprize]

המקרה שתיארת הוא ממש לא דוגמה לספקנות.

העמדה המדעית בנושא הריחוק החברתי היא די ברורה. אפשר לבחור סובייקטיבית לא לקבל אותה על כל המשמעויות שיתלוו אליה, או לתעדף את שגרת היומיום על פני הריחוק, אבל עד כמה שידוע לי יש מעט מאוד ספקנות לגבי היעילות של שמירת המרחק בצימצום המגיפה. הצעירים האלו הם חסרי אחריות, חסרי התחשבות או בעלי סדר עדיפויות אחר, אבל הם לא ספקנים.

 

[קייטורד]

כנראה שלא הסברתי מספיק טוב

הספקנות מכוונות לאמירות כמו של טראפ ביחס לכך שהוירוס הוא תוצאה של פייקניוז או של הדמוקרטים. אמירה נוספת של נשיא ברזיל שמשום שהוא היה ספורטאי ולכן הוא חסין. הרב קנייבסקי שהתעורר רק היום להודיע שלא להתפלל במנין. אלו הם הדוגמאות שכיוונתי אליהם שציות עיוור יכול להיות מסוכן.

לא רק שאני מאמינה לגמרי ומיישמת את ענין המרחק, יכולה לומר, שהרבה לפני שהמנהיגות החליטה על צעדים כאלו, מטעמים אישיים מאוד עשיתי את זה.

לגבי הצעירים בחוף -יש חשיבות לגיל שלהם. אי אפשר שלא לקחת בחשבון. האמונה המזויפת שהם חסינים (שלא מאפיינת רק צעירים אבל בעיקר, ענין של שלב התפתחותי ), יחד עם נטיה של מרידה כזו או אחרת ב'מבוגרים'.
אם כולם היו מצייתים להוראות הבידוד והריחוק, ללא ספק המצב היה הרבה יותר טוב, בכל העולם. אנחנו נמצאים במקרה קיצוני שבו הפרט אחראי לכלל.

 

[אור302]

ההבדלים פה אינם חדים

בין ספקנות לבין בחירה סובייקטיבית לגבי העמדה המדעית לבין נטיה של מרידה. מדוע פקפוק באמירות של טראמפ היא בגדר ספקנות אבל סירוב לקבל את העמדה המדעית היא בגדר בחירה סובייקטיבית או מרדנות? מדוע לא להפך? אז מה אם "העמדה המדעית בנושא הריחוק החברתי היא די ברורה", כדברייך. זו סיבה לציית לה ציות עיוור? כי כולם מסכימים? אולי הם מסכימים כי אינם ספקנים? להטיל ספק באמירה של פוליטיקאי או רב זה קל. אבל גם מדענים טועים, למשל, מדעני המחשב שניבאו חורבן בבאג אלפיים. שם ניכרת ספקנות אמתית.

 

[קייטורד]

הבדלים ומורכבות

אור - אתה יודע מה מעניין. מתוך מה שכתבת הצדקת את העובדה שבכל מקרה לא כדאי שיהיה ציות עיוור...
עכשיו אסביר.
אישית, הגישה שלי היא להחמיר במקרה והמחיר עלול להיות גבוה, קרי מחלה קשה או מוות. בוודאי בתנאי אי וודאות כשלא ברור עד הסוף איך הנגיף הזה מתנהג, למרות השיוך המשפחתי שלו. הגישה הזו, למדתי בדיעבד, היא גישה שככל הנראה נהוגה במקרים של אי וודאות קיצונית. קודם, "סוגרים הכל' - במובן הפשוט והפשטני ואז לאט לאט מתירים.
הספקנות האישית שלי היתה עם כל סיפורי ההרגעה.
אני מניחה שאני לא ממש צריכה להסביר לך מדוע הטיעונים של טראמפ בשעה שיש כבר מתים וחולים מסביב לגלובוס והוא דבק בעמדה הזויה שהתקשורת אשמה ובכלל הדמוקרטים ובלה בלה בלה...
למה צריך למלא אחר ההוראה לעמדה של הריחוק? פשוט מאוד. המחיר של אי ציות לעמדה הזו לעומת ציות לעמדה של הרב קנייבסקי. התוצאה -הערב, הפלא ופלא, כמות הנדבקים אצל החרדים נוסקת פלאים וזוהי רק ההתחלה, בהתחשב בצפיפות הדמוגרפית אצל החרדים.
כמו שאפשר לשים לב, אתה זה שהעלית את המונח ציות עיוור בפוסט המקורי. אני פחות במקום של ציות ובכל זאת מפעילה שיקולי דעת. לא רק שמדענים טועים, יש 'אופנות' במדע. דוגמא נהדרת לכך היא התיאוריות ביחס למוח.

 

[אור302]

זה לא העניין שאני מתייחס אליו באמת

לא משנה רב מול מדע. העניין הוא ספקנות מול ציות ואני מנסה להראות שהספקנות היא מסוכנת גם היא, ודווקא ציות עיוור יכול להועיל, מה גם שצריך להפעיל ספקנות כלפי הספקנות כי היא עצמה יכולה להיות נטולת ספקנות דווקא. קל לומר ספקנות כלפי הרב זה טוב וציות למדען זה רע. אבל מסתבר שזה לא תמיד המצב ויש ספקנות נוחה יותר מספקנות אחרת. מבחינת מקבל ההוראות ההבדל בין רב למדען הוא רק הצבע של החליפה. אם אני עושה מה שהרופא אומר כי הוא יודע, איך זה טוב יותר מלעשות מה שהרב אומר כי הוא יודע? ואם אני מבקש הוכחה הרופא יפנה אותי למאמר שאני יכול להבין בערך באותה מידה שאני יכול להבין עמוד בתלמוד אם לא פחות. בסוף כולנו מצייתים כשנוח, רק נדמה לנו שאנחנו ספקנים.

 

[קייטורד]

יש הבדל, לטעמי

ראשית, אני דבקה בעמדתי הספקנית. מקבלת בהחלט את הספקנות מול הספקנות שהצגת. מעדיפה את שיקול הדעת שלי, על פני ציות עיוור, בכל מקרה, באופן גורף.
לא מצייתת לאף גורם באופן עיוור כולל רופאים. זה מעצבן חלק מהם, אבל המנטרה שלי היא שאני אחראית בסופו של דבר לעצמי ועל עצמי.
אנחנו חיים בעידן שהנגישות לידע קיימת והשאלה איך להגיע לידע הזה ולהבין אותו. אז במקרה הצורך, עשיתי זאת (ולא לבד) - ולו רק לא להיות במקום הצייתני.
יש הבדל בין רב לבין מדען ולא רק בצבע של החלוק. נכון שלא צריך לפרט? ולמרות זאת, אני עדיין לא מציית למדע.
אבל אולי נסכים שלא להסכים. לי קשה עם המונח וההתנהגות של ציות.

 

[קיפי סגול]

אני לא מבין גדול, אבל היו לי כמה שיחות עם אנשים שמומחים

בחינוך לחשיבה מוסרית. לדבריהם, הבשלות לרמה גבוהה של חשיבה מוסרית מגיעה בגיל מאוחר יחסית- יותר מאוחר מהגיל הממוצע של סטודנטים בקולג' אמריקאי. כמובן, זה לא אומר שלא צריך להתחיל לעסוק בכך בגיל מוקדם יותר, אבל צריך להכיר בעובדה שזה לא רק עניין של חינוך אלא גם של גיל, נסיון חיים ובגרות מנטלית.

 

[אור302]

אולי אתה מוכן לשאול אותם מתי המוח מבשיל לראייה מרחבית?

עד היום לא למדתי איך לקרוא מפה. באמת. אפילו את ההנחיות של גוגל אני לא מצליח ליישם, תמיד אני הולך בכיוון הלא נכון.
&nbsp
כלומר, מה ההבדל בין בשלות לעניין כזה או אחר לבין חוסר יכולת? אם הגעת לגיל ואתה לא מפגין יכולות מצופות, אז "אבוד" לך, אתה לא מסוגל? להבדיל ממי שעדיין לא שם ולכן עוד יש לו תקווה? זו שאלה אמתית שנוגעת למהותו של החינוך.

 

[קוף מקליד]

אחריות חברתית וסובלנות

אני מסכימה אתך שלעתים קרובות יש נתק בין השיח הליברלי על פריבילגיה והכרה לבין סולידריות חברתית וחלוקת משאבים. וגם שיש פער כואב בין ההכרה של סטודנטים לבנים מתקדמים בדיכוי של מיעוטים לבין פעילות פוליטית שעשויה לשנות את מערך הכוח שמאפשר את הדיכוי, מעבר למחוות מהסוג שתיארת.
חוץ מזה, עד לפני זמן קצר האסימון פשוט לא נפל לרוב הציבור, לא רק לצעירים שיצאו לבלות. די מובן שהם ציפו לחופשה הזאת ולא רצו לוותר עליה, ואני בטוחה שהם לא הבינו שהם מסכנים את ההורים והסבים שלהם, וגם המון אנשים אחרים. צעירים גם ככה נוטים להיות אימפולסיביים וחסרי אחריות, כמעט בהגדרה. אז השילוב של האנוכיות התרבותית עם ההדחקה וההכחשה ביחס למה שמתרחש הובילו ליציאה לחופשה בתקופה שבה צריך להסתגר בבתים. וזאת סוגייה מוסרית שהם לא רגילים לחשוב עליה.
בנוסף, אני תוהה כמה מהסטודנטים האלה שיצאו לחופשה הם הסטודנטים ששקועים עד צוואר בשיח הכוח והפריבילגיה. יש כל מיני סטודנטים.

 

[אור302]

נו, יש פה סוג חדש של פריבלגיה.

נראה אם הוא ייכנס לתוכנית הלימודים. בשנים שבהם אני מלמד במדעי הרוח אני הולך ומשתכנע שבסופו של דבר "מוסר" על נגזרותיו השונות הוא הנושא המרכזי שצריך ללמד. אחרי זה כל הקוביות ייפלו למקומן הנכון.
&nbsp
מעבר לכך, נכון זו סוגיה מוסרית שלא עולה. טובת הכלל, מחויבות לקהילה, הקרבה עצמית, הכול בניגוד לזכויות הפרט שהן הגלעין של החשיבה המוסרית והליברלית היום. מה היא זכותה של חברה ביחס לזכות הפרט? אין דיונים כאלה לרוב. בדרך כלל מדברים על איך החברה מוחצת את הפרט.