קטע שיחה...
ראשית אומר שאני מוצאת יותר ויותר כמה השלמות העצמית והחיבור לעצמי מתבטאים כנראה באיזו הקרנה כוללת וכמה זה משפיע על תגובות אנשים מסביב. בנוסף, אולי יש איזה שינוי בכל זאת בישראל? אני מוצאת בשהותי הקצרה שהאנשים שכן העלו את נושא הילדים ושמעו את תגובתי היו הרבה יותר מקבלים מפעם, משהו בסגנון של "טוב, כל אחד ומה שעושה לו טוב" ולמרות שזה באם עם יציאות קצת מצחיקות כמו "יש כאלה שחיים בשביל עצמם וש כאלה בשביל הילדים " בד בד עם משפט כמו " אנחנו משועבדים לעבודה, יש ילדים ויש דרישות ואני לא מגיע הביתה לפני 10 בלילה". אבל בגדול אני מוצאת שייתכן והשילוב של המקום הפנימי שאת בא ממנו יחד עם בכל זאת איזושהי התקדמות ומודעות לכך שיש דבר כזה לא לרצות ילדים. השיחה הכי "קיצונית" אירעה היום עם אישה מסוימת שאחרי שהבינה שאין מולה אישה ש"עדיין לא אמא, אלא שה"לא" הוא קבוע ורציף וקיים , עברה את כל השלבים החל מלהזהיר שכדאי לחשוב שנית דרך אמירות כמו "הייתה לך אולי טראומה בילדות" וכלה ב"פשוט את מרגישה שלא מתאים לך"? איכשהו, קשה לי להסביר אבל לא ראיתי רוע או אכזריות בדבריה אלא באמת הצעות ממקום אישי שלה שכן חייה ללא ילדים באמת חסרי משמעות מבחינתה והיא מנסה מתוך אמונתה להזהיר אחרים שזה עלול לקרות גם להם. חלק מהשיחה במנותק מהקונקסט: "איזה מזל שהכלה שלי לעתיד לא כזאת"... אני :" למה? ממילא הכי חשוב שבנך יהיה מאושר איתה, לא?" " איזה אושר? אין אושר כזה אצלי!!! אין מצב!! בשום פנים ואופן"! אני:" אבל מה איתו? מה עם אושרו"? "אין אושר!!! אני אהיה סבתא, אין מצב, אין מצב בעולם שאני לא אהיה סבתא ממנו!! לא קיים!! על גופתי המתה"!!! אני:" יואו, מסכן...איזה פחד" " כן!! ככה !! אצלי אין דבר כזה, בחיים לא! מצידי שתעשה תינוק ותיתן לי אותו ואני אגדל אבל אין מצב שלא יהיה יל נכד, אין, הייתי זורקת אותה לכל הרוחות ולא מעניין שומדבר!! שומדבר!!" האמירות שלה היו טעונות כל כך, נאמרו בצעקות ובהרמת קול ואני לעומת זאת ממש לא לקחתי את זה באופן שלילי, יותר חשתי תדהמה וחמלה לראות כמה זעם וכעס וחוסר קשב ועוד יותר כמה אגואיזם צרוף יש באמירות הללו "אני אהיה סבתא ולא מעניין אותי אושרו של בני!!!" לא נעלבתי ולא כעסתי, הסברתי את התחושה שיל מול עצמי והיא בסך הכל קיבלה את זה, רק כשזה נגע לפחדים שלה ..לא יכולתי שלא להיבהל למראה העוצמה הזו של התגובה השוללת מבנה אהובה את בחירתו - לו היתה כזו. בסופו של דבר איחלה לי את כל האושר בעולם ושאעשה רק מה שטוב לי ומתאים לי ושיהיה לי רק טוב ואיחלתי לה בדיוק אותו דבר ובאמת מכל הלב התכוונתי לכך. מה שכן, זו הייתה הצצה לעולם שכבר כ"כ מזמן לא נתקלתי בו ושבאמת יכול להיות מבהיל מאוד למי שחי בתוכו.
ראשית אומר שאני מוצאת יותר ויותר כמה השלמות העצמית והחיבור לעצמי מתבטאים כנראה באיזו הקרנה כוללת וכמה זה משפיע על תגובות אנשים מסביב. בנוסף, אולי יש איזה שינוי בכל זאת בישראל? אני מוצאת בשהותי הקצרה שהאנשים שכן העלו את נושא הילדים ושמעו את תגובתי היו הרבה יותר מקבלים מפעם, משהו בסגנון של "טוב, כל אחד ומה שעושה לו טוב" ולמרות שזה באם עם יציאות קצת מצחיקות כמו "יש כאלה שחיים בשביל עצמם וש כאלה בשביל הילדים " בד בד עם משפט כמו " אנחנו משועבדים לעבודה, יש ילדים ויש דרישות ואני לא מגיע הביתה לפני 10 בלילה". אבל בגדול אני מוצאת שייתכן והשילוב של המקום הפנימי שאת בא ממנו יחד עם בכל זאת איזושהי התקדמות ומודעות לכך שיש דבר כזה לא לרצות ילדים. השיחה הכי "קיצונית" אירעה היום עם אישה מסוימת שאחרי שהבינה שאין מולה אישה ש"עדיין לא אמא, אלא שה"לא" הוא קבוע ורציף וקיים , עברה את כל השלבים החל מלהזהיר שכדאי לחשוב שנית דרך אמירות כמו "הייתה לך אולי טראומה בילדות" וכלה ב"פשוט את מרגישה שלא מתאים לך"? איכשהו, קשה לי להסביר אבל לא ראיתי רוע או אכזריות בדבריה אלא באמת הצעות ממקום אישי שלה שכן חייה ללא ילדים באמת חסרי משמעות מבחינתה והיא מנסה מתוך אמונתה להזהיר אחרים שזה עלול לקרות גם להם. חלק מהשיחה במנותק מהקונקסט: "איזה מזל שהכלה שלי לעתיד לא כזאת"... אני :" למה? ממילא הכי חשוב שבנך יהיה מאושר איתה, לא?" " איזה אושר? אין אושר כזה אצלי!!! אין מצב!! בשום פנים ואופן"! אני:" אבל מה איתו? מה עם אושרו"? "אין אושר!!! אני אהיה סבתא, אין מצב, אין מצב בעולם שאני לא אהיה סבתא ממנו!! לא קיים!! על גופתי המתה"!!! אני:" יואו, מסכן...איזה פחד" " כן!! ככה !! אצלי אין דבר כזה, בחיים לא! מצידי שתעשה תינוק ותיתן לי אותו ואני אגדל אבל אין מצב שלא יהיה יל נכד, אין, הייתי זורקת אותה לכל הרוחות ולא מעניין שומדבר!! שומדבר!!" האמירות שלה היו טעונות כל כך, נאמרו בצעקות ובהרמת קול ואני לעומת זאת ממש לא לקחתי את זה באופן שלילי, יותר חשתי תדהמה וחמלה לראות כמה זעם וכעס וחוסר קשב ועוד יותר כמה אגואיזם צרוף יש באמירות הללו "אני אהיה סבתא ולא מעניין אותי אושרו של בני!!!" לא נעלבתי ולא כעסתי, הסברתי את התחושה שיל מול עצמי והיא בסך הכל קיבלה את זה, רק כשזה נגע לפחדים שלה ..לא יכולתי שלא להיבהל למראה העוצמה הזו של התגובה השוללת מבנה אהובה את בחירתו - לו היתה כזו. בסופו של דבר איחלה לי את כל האושר בעולם ושאעשה רק מה שטוב לי ומתאים לי ושיהיה לי רק טוב ואיחלתי לה בדיוק אותו דבר ובאמת מכל הלב התכוונתי לכך. מה שכן, זו הייתה הצצה לעולם שכבר כ"כ מזמן לא נתקלתי בו ושבאמת יכול להיות מבהיל מאוד למי שחי בתוכו.
