קטע שכתבתי עכשיו:

חברים בכפר רודפים אחריי ומכים אותי מאז שהגעתי לכפר, כי אני עושה מבטים מאיימים וקולות אובססיביים שפעם לא ידעתי שהם מפחידים אנשים ונראים כאיום באלימות, וכי פעם הסתבכתי עם אנשים מסוכנים כי אני חושב אחרת על דיבור. אם שוטר או שופט שואל עם עשיתי עבירה ואומר שלא שאל במה להאמין אלא מה האמת, ורוצים להסתיר, צריך להגיד שלא אוכל לענות ושיחליט במה להאמין. עכשיו הבנתי שצריך לשפר ולהשפיע בדרך חיובית של שמחה ואהבה, ולא בדרך שלילית של איום ותוקפנות. אני מתעניין בתחביבים ובנושאים רגשיים כדי לשפר את הקשרים, ואני פותר מריבות בעזרת הסברים. עכשיו שחזרתי להיות עדין פחות מתנהגים אליי בתוקפנות ובאלימות, וכבר אנשים יותר אוהבים לדבר אתי. אני מאמין בדיבור ובתקשורת ומאמין שאני יכול לשפר את החברה ואת העולם בעזרת חוכמת הדיבור והרוחניות. אני אוהב מאוד ויותר מכל אדם את האישה שטיפלה בי לפני עשרות שנים. אני מכבד את סירובה לשמור אתי על קשר, אבל אני עצוב שלא רצתה וחבל לי שחברים טובים לא רוצים להקשיב ולעזור לי להתגבר על העצב בגלל חוסר רצונה בי. קיוויתי שיש אפשרות לבוא עם עוד מישהו ולדבר אתה בעדינות כדי לפתור ולשכנע, נראה שאי אפשר וצריך להמשיך הלאה.
 
למעלה