יונת הדואר
New member
קצת אופטימיות ביום זה
ציטוט ממכתב שהעברתי בתפקידי כיונת דואר: `` הפרדוקס של חיינו הפרדוקס של זמננו הוא שיש לנו בנינים יותר גבוהים, אך אופי קצר רוח. כבישים מהירים יותר ורחבים, אך נקודת מבט צרה יותר. אנו מבזבזים יותר, אך יש לנו פחות. קונים יותר , אך נהנים פחות. יש לנו בתים גדולים יותר, אך משפחות קטנות . יותר מחוייביות ופחות זמן. יש לנו יותר תארים, או פחות שכל ישר. יותר ידע ופחות שיקול דעת, יותר מומחים, יותר בעיות, יותר תרופות ופחות בריאות. הכפלנו את רכושנו, אך צמצמנו את ערכינו. אנחנו מדברים הרבה, אוהבים פחות ושונאים יותר מדי. למדנו לבנות חיים לעצמנו, אך איננו חיים אותם במלואם. הגענו לירח, חזרנו ממנו ואיננו סובלניים כלפי הזולת. הקפנו את החלל החיצון, אך לא את הפנימי. ניקינו את האויר, אך זיהמנו את הנפש שלנו. אנו בעלי הכנסות גבוהות, אך ללא מוסר. הגברנו את הכמות וצמצמנו באיכות. אלו זמנים של אנשים יותר גבוהים עם אופי יותר חלש. עם יותר דימיון, אך פחות מאושרים. עם יותר אוכל ויותר דיאטה. אלה ימים ששתי משכורות נכנסות הביתה, אך יש יותר גירושין. אלו זמנים שמבלים מול חלון ראווה ופחות מאחורי דלת. וזו העת שבה הטכנולוגיה יכולה לקרב אליה מסר זה ובאותו זמן הנך יכול להחליט לשנות. אל תשמור שום דבר לאירוע מיוחד, כל יום שאתה חי הינו אירוע מיוחד ולכן,,, קרא יותר ונקה פחות, שב במרפסת, תהנה מן הנוף מבלי להסתכל בעשבים השוטים. בלה יותר זמן עם משפחתך וחבריך ופחות זמן בעבודה. החיים הם רצף של חויות- להנות מהן ולא רק על מנת לשרוד. השתמש בכלים חדשים, לבש את בגדיך החדשים בשביל ללכת לסופרמקט. אל תשמור את הבושם היקר למסיבה מיוחדת, השתמש בו בכל פעם שמתחשק לך. אם יש דבר ששווה לעשותו, להקשיב אליו, להתבונן בו - הזמן הוא עכשיו. אם היינו יודעים כמה זמן חיים נותר לנו, בטח היינו רוצים לבלות עם האוהבים עלינו, מבלים במסעדות ומבקרים במקומות היפים לנו כל כך. מעט דברים היו מכעיסים אותנו לו ידענו, כמה החיים קצרים. היינו מחדשים קשרים עם חברים שמזמן לא פגשנו. היינו כותבים אותם מכתבים שתמיד רצינו. היינו חוזרים ואומרים להורינו, לילדינו, למשפחה ולחברים, כמה באמת אנו אוהבים אותם. לכן אל תנסה לעצור או לשמור שום דבר שיכול להוסיף חיוך ואושר לחייך כל יום, שעה, דקה, ושבוע, זה משהו מיותר... אם נייר זה מגיע אליך, זה מפני שמישהו מחבב אותך מאד !!!!!! ....``
ציטוט ממכתב שהעברתי בתפקידי כיונת דואר: `` הפרדוקס של חיינו הפרדוקס של זמננו הוא שיש לנו בנינים יותר גבוהים, אך אופי קצר רוח. כבישים מהירים יותר ורחבים, אך נקודת מבט צרה יותר. אנו מבזבזים יותר, אך יש לנו פחות. קונים יותר , אך נהנים פחות. יש לנו בתים גדולים יותר, אך משפחות קטנות . יותר מחוייביות ופחות זמן. יש לנו יותר תארים, או פחות שכל ישר. יותר ידע ופחות שיקול דעת, יותר מומחים, יותר בעיות, יותר תרופות ופחות בריאות. הכפלנו את רכושנו, אך צמצמנו את ערכינו. אנחנו מדברים הרבה, אוהבים פחות ושונאים יותר מדי. למדנו לבנות חיים לעצמנו, אך איננו חיים אותם במלואם. הגענו לירח, חזרנו ממנו ואיננו סובלניים כלפי הזולת. הקפנו את החלל החיצון, אך לא את הפנימי. ניקינו את האויר, אך זיהמנו את הנפש שלנו. אנו בעלי הכנסות גבוהות, אך ללא מוסר. הגברנו את הכמות וצמצמנו באיכות. אלו זמנים של אנשים יותר גבוהים עם אופי יותר חלש. עם יותר דימיון, אך פחות מאושרים. עם יותר אוכל ויותר דיאטה. אלה ימים ששתי משכורות נכנסות הביתה, אך יש יותר גירושין. אלו זמנים שמבלים מול חלון ראווה ופחות מאחורי דלת. וזו העת שבה הטכנולוגיה יכולה לקרב אליה מסר זה ובאותו זמן הנך יכול להחליט לשנות. אל תשמור שום דבר לאירוע מיוחד, כל יום שאתה חי הינו אירוע מיוחד ולכן,,, קרא יותר ונקה פחות, שב במרפסת, תהנה מן הנוף מבלי להסתכל בעשבים השוטים. בלה יותר זמן עם משפחתך וחבריך ופחות זמן בעבודה. החיים הם רצף של חויות- להנות מהן ולא רק על מנת לשרוד. השתמש בכלים חדשים, לבש את בגדיך החדשים בשביל ללכת לסופרמקט. אל תשמור את הבושם היקר למסיבה מיוחדת, השתמש בו בכל פעם שמתחשק לך. אם יש דבר ששווה לעשותו, להקשיב אליו, להתבונן בו - הזמן הוא עכשיו. אם היינו יודעים כמה זמן חיים נותר לנו, בטח היינו רוצים לבלות עם האוהבים עלינו, מבלים במסעדות ומבקרים במקומות היפים לנו כל כך. מעט דברים היו מכעיסים אותנו לו ידענו, כמה החיים קצרים. היינו מחדשים קשרים עם חברים שמזמן לא פגשנו. היינו כותבים אותם מכתבים שתמיד רצינו. היינו חוזרים ואומרים להורינו, לילדינו, למשפחה ולחברים, כמה באמת אנו אוהבים אותם. לכן אל תנסה לעצור או לשמור שום דבר שיכול להוסיף חיוך ואושר לחייך כל יום, שעה, דקה, ושבוע, זה משהו מיותר... אם נייר זה מגיע אליך, זה מפני שמישהו מחבב אותך מאד !!!!!! ....``
