קצת נוגעת

[תאנה]

קצת נוגעת

אני שוב במשבר,שוב אני לא מזהה את מי שאני רואה כשאני מסתכלת בראי.אני רואה מישהי בת 3000 שנה, שממש לא מוצאת חן בעיני. הכל לא מסתדר, השיער נראה נורא, הגוף לא משתף פעולה, העיניים לא מצליחות לחייך כמו פעם,והמבט לא שייך. - זו לא אני.(וזה כבר נמשך פרק זמן) הסבלנות נעלמת, והמון קוצר רוח ,כלפי, כלפי הסביבה שלי, הילדים שלי. התאבון לא קיים ואני זוללת רק דברים מתוקים. סוכר סוכר סוכר. אני מתגעגעת לעצמי, שנהנתי מהרגע, ולא כמו עכשיו כשאני מחכה לרגע הבא, אולי שם יהיה יותר טוב. אני מתגעגעת לאמא שבי, שהייתה רצה כל יום לגינה לשחק עם הכדור ולרכב על האופניים של הילדים. אני מתגעגעת לפסנתר שלי שהיום עומד כמו חפץ מאביק שמזכיר לי ימים שעברו. פעם- שמחתי לקרא, שמחתי לראות שמחתי ללמוד,מצב הרוח היה אחר. היום - זאת שבראי- מפהקת ב9 וחצי בערב, מתכחשת לעצמה ובקושי מועילה בטובה לפתוח את החלון בבוקר. הייתה תקופה עם כוח פנימי רב שאמר לי שאני אצליח בהכל,היום הקול הפנימי אומר שאין לי כוח. אין סבלנות, יש פחדים יש צלקות מהעבר. לא מוצאת את השקט הנפשי, הלואי והייתי יודעת היכן הוא.

 

[noam011]

אהלן תאנה. אנחנו מכירים כבר

לפחות וירטואלית אנחנו מכירים. ולהלן תרומתי להבהרת מצבך מה שאת עוברת , היא, תקופת אבל. זו תופעה מוכרת וידועה, וכל אדם שמתגרש עובר אותה. לא משנה באיזו מערכת נישואים היה אדם קודם. אפילו אם היה בנישואים שהסבו לו סבל רב וליכאורה הוא אמור להיות מאושר על היחלצו ממנה, הוא תמיד יעבור קודם תקופת אבל. בד``כ אורך התקופה הוא שנה. לאחדים זה לוקח יותר ואחרים לוקח קצת פחות אבל הממוצע הוא שנה. ממש כמו אבל על מות קרוב. אחרי שתעברי את התקופה הזו את תתחילי לפרוח ולהיבנות מחדש. זה לוקח זמן ואת תצטרכי להכריח את עצמך לצאת כמה שיותר גם כשאין לך חשק. לטיולים של שבת. לבקר חברים, ולבלות באמצע השבוע. את תתאמצי לחייך. ממש בכוח תכריחי את עצמך למתוח את שרירי הפנים ולחייך. יהיו לך גם ערבים שתשבי בבית, לבד, אחרי שהילדים ילכו לישון, ותהרהרי בכל מיני דברים. יעלו במוחך כל מיני שאלות. לגבי העבר ולגבי העתיד. מה שעובר עלייך , עובר על כל אחד מאיתנו. אני יכול להבטיח לך שלא רחוק היום, שאת תחזרי לחייך, ולחיים במסלול הרגיל. פעם ניסיתי להסביר לחבר שלי מה זה גירושים. אמרתי לו אתה יודע , מי שלא עבר את זה לא יכול להבין מה זה. גירושים אמרתי לו זה כמו תאונה קשה. זה כמו להיכנס במאה עשרים ישר בתוך קיר. הפציעה היא קשה וההחלמה ארוכה. אבל בסוף חוזרים לחיים הרגילים ולתפקד כמו כולם. לאט לאט הצלקת מפסיקה לכאוב. ואח``כ גם מפסיקים לגרד אותה. וכעבור מס` שנים כמעט ולא חושבים עליה. אני חושב שזה ההסבר הכי טוב למה זה גירושים. חוצ מזה את יודעת שאני יודע כי, אני הרי קורא בחצילים מטוגנים ) לכל מי שלא הבין את השורה האחרונה-זו בדיחה פרטית ביני ובין התאנה

 

[ענבר בן 31]

תאנה יקרה ...יש לי יש לי H-)

ככה זה בהתחלה, תמיד לוקח זמן להתאושש. בגדול תנסי לעשות דברים שאת אוהבת. ו...יש לי רעיון נפלא עבורך. מחר את הולכת וקונה לעצמך בגד חדש או שניים, בלי לחשבן לכסף. את הולכת לספר הכי טוב שאת מכירה ואומרת לו תעשה מה שאתה חושב. את תרגישי חדשה ! מבטיח שזה ישפר את ההרגשה. תנסי מתוקה, בהצלחה. שלך, ענבר

 

[מייזי]

משבר רגעי

אני לא יודעת כמה זמן את גרושה אבל זה ממש לא משנה . המשבר הוא שלב שחייבים לעבור אותו .התחזקי הביטי כל יום במראה ותאהבי את מה שאת רואה,תפנקי את עצמך תעשי כל מה שטוב לך והזיזי את מה שלא עושה לך טוב. חייכי גם אם לא ממש בא לך. מותר להיות עצובים לפני הילדים הם הרי מודעים למה שעובר אליך. והעיקר חייכי אל החיים והם יחייכו אליך חזרה. עזרי לעצמך לעבור את המשבר בכוחות עצמך ללא רחמים עצמיים. השיכחה, דבר נפלא שניחנו בו ובעזרתו יבוא היום במהרה שתשכחי כי בכלל היית בסרט הזה.תחשבי על זה כעל אפיזודה חולפת. חזקי ואמצי והאמיני בעצמך ובכוחות הטמונים בך לצאת מהמשבר במהרה. ועכשיו... תני חיוך....

 

[adry]

חופשה...

את חייבת לצאת לחופשה ....דחוף.ולא לשכוח את הספר. מי הזיז את הגבינה שלי.חובה!!!!!!!!

 

[חתול]

היי תאנה

את לא נראית בת 3000 (אולי פחות שני האפשסים בסוף) ואת לא נראית נורא (הכתום דווקא מתאים לך) ואת לא נטולת שמחת חיים (רואים אותה בעינים הגדולות והיפות שלך) ולא בלי כוח לדחוף קדימה ולהצליח (את עכשיו אחרי מערכה קשה וגם נאבקת את היום-יום ועושה את זה עם המון כוח והצלחה) אז יש רגעים בהם אנחנו מתעיפים, קצת קשה לנו, אנחנו רוצים שיחבקו אותנו ויאהבו וילחמו קצת בשבילנו. וזה יקרה. אני בטוח. חתול.