קצת על הילד כפיר שליזינגר ז"ל
אני מקווה שאתם זוכרים את הפרק "האמת לאמיתה" בסוף העונה השלישית פרק שהוקדש לילד המנוח כפיר שליזינגר ז"ל. הינה קצת מדיע עליו: כפיר שלזינגר נולד ב 18 ליוני 1996, בבית החולים "העמק" בעפולה, בן ראשון לפנינה ואבי. בגיל שנתיים, בשל מה שנראה אז כצפצופים אסטמתיים, הוא חזר לבית החולים, שם איבחנו אותו עם מחלה הנקראת "יתר לחץ דם ריאתי" ? מחלה נדירה שבה מתכווצים הוורידים בריאות ? מה שגורם לכך שהדם בקושי זורם בהן ובקושי מעביר חמצן. דבר זה גורם גם ללב לעבוד יותר ויותר קשה, עד כדי הרס עצמי. עם השנים כפיר גדל והתמודד עם המחלה. כך גם משפחתו. בסוף חודש מאי 2004 פורסם סיפורו בכתבה במוסף סוף השבוע של עיתון מעריב. הכתבה גרמה לעשרות אנשים לפנות אל הכתב, בית החולים ואף אל כפיר עצמו במכתבי עידוד, תמיכה ובשאלות על מה שניתן לעשות. אך מצבו החמיר ופחות משבוע מיום פרסום הסיפור הוא מת בידי אמו. מספר חודשים לפני מותו, הבינה המשפחה ובעיקר כפיר הקטן, שתרומת איברים יכולה להציל אותו. הם חיפשו נואשות אחרי תרומת ריאות ולב. העובדה שבישראל חתומים רק 4 אחוזים מהתושבים על כרטיס "אדי" להשתלות איברים לא עזרה. באירופה ובארה"ב, חתומים יותר מ 20 אחוזים מהתושבים על כרטיס דומה, המאשר תרומת איברים אחרי מותו של האדם החתום עליו. המשפחה "חיפשה מזלה" גם בבית חולים אחר בגרמניה, שם הייתה תרומה. אך שם לא הסכימו לנתחו. כפיר נפטר מהמחלה ב 2 ביוני 2004, שבועיים לפני יום הולדתו השמיני, בידי אמו, שלחשה לאוזנו את המשפט "תודה שנתת לי להיות אמא שלך" עד שהפסיק לשמוע. בסוף יוני השנה, הלכתי לבקר את המשפחה בביתם שבנצרת ? עילית. מצאתי משפחה חמה ואוהבת, ראיתי את אחותו שובל ? בת ה 7 ואת אחיו אורי ? בן השנתיים. משפחה שאיבדה את ילדה, בעיקר בגלל חוסר המודעות בארץ לתרומות איברים. הסיפור של כפיר הוא מה שגרם לי לחתום על כרטיס "אדי". המילים שכתובות על קברו: הבט גור אריה יהודה בן יקר עם נשמה נעלה מאבקך הכה שורש באומה במותך ציוות חיים נשאר לעד ישות אחת http://www.nrg.co.il/online/1/ART/730/234.html כתבה שיצאה כמה ימים אחרי מותו
אני מקווה שאתם זוכרים את הפרק "האמת לאמיתה" בסוף העונה השלישית פרק שהוקדש לילד המנוח כפיר שליזינגר ז"ל. הינה קצת מדיע עליו: כפיר שלזינגר נולד ב 18 ליוני 1996, בבית החולים "העמק" בעפולה, בן ראשון לפנינה ואבי. בגיל שנתיים, בשל מה שנראה אז כצפצופים אסטמתיים, הוא חזר לבית החולים, שם איבחנו אותו עם מחלה הנקראת "יתר לחץ דם ריאתי" ? מחלה נדירה שבה מתכווצים הוורידים בריאות ? מה שגורם לכך שהדם בקושי זורם בהן ובקושי מעביר חמצן. דבר זה גורם גם ללב לעבוד יותר ויותר קשה, עד כדי הרס עצמי. עם השנים כפיר גדל והתמודד עם המחלה. כך גם משפחתו. בסוף חודש מאי 2004 פורסם סיפורו בכתבה במוסף סוף השבוע של עיתון מעריב. הכתבה גרמה לעשרות אנשים לפנות אל הכתב, בית החולים ואף אל כפיר עצמו במכתבי עידוד, תמיכה ובשאלות על מה שניתן לעשות. אך מצבו החמיר ופחות משבוע מיום פרסום הסיפור הוא מת בידי אמו. מספר חודשים לפני מותו, הבינה המשפחה ובעיקר כפיר הקטן, שתרומת איברים יכולה להציל אותו. הם חיפשו נואשות אחרי תרומת ריאות ולב. העובדה שבישראל חתומים רק 4 אחוזים מהתושבים על כרטיס "אדי" להשתלות איברים לא עזרה. באירופה ובארה"ב, חתומים יותר מ 20 אחוזים מהתושבים על כרטיס דומה, המאשר תרומת איברים אחרי מותו של האדם החתום עליו. המשפחה "חיפשה מזלה" גם בבית חולים אחר בגרמניה, שם הייתה תרומה. אך שם לא הסכימו לנתחו. כפיר נפטר מהמחלה ב 2 ביוני 2004, שבועיים לפני יום הולדתו השמיני, בידי אמו, שלחשה לאוזנו את המשפט "תודה שנתת לי להיות אמא שלך" עד שהפסיק לשמוע. בסוף יוני השנה, הלכתי לבקר את המשפחה בביתם שבנצרת ? עילית. מצאתי משפחה חמה ואוהבת, ראיתי את אחותו שובל ? בת ה 7 ואת אחיו אורי ? בן השנתיים. משפחה שאיבדה את ילדה, בעיקר בגלל חוסר המודעות בארץ לתרומות איברים. הסיפור של כפיר הוא מה שגרם לי לחתום על כרטיס "אדי". המילים שכתובות על קברו: הבט גור אריה יהודה בן יקר עם נשמה נעלה מאבקך הכה שורש באומה במותך ציוות חיים נשאר לעד ישות אחת http://www.nrg.co.il/online/1/ART/730/234.html כתבה שיצאה כמה ימים אחרי מותו