קראתי בעיתון ''הארץ''

יעלקר

Well-known member
מנהל

פרפרים הם חופשיים (בינתיים) וזה הזמן לספור אותם

מיזם חדש קורא לציבור הרחב לצאת לטבע הישראלי בחג הפסח הקרוב ולסייע בספירת מיני הפרפרים השונים שמרחפים חסרי דאגה ברחבי הארץ.

1618769041659.png

נמפית החרשף. הפרפרים נעלמים וזו מגמה מדאיגה. רובם נמצא בדעיכה, כחלק מהפחתה משמעותית בשפע מיני בעלי החיים והצמחים המאפיינים את הטבע הישראלי צילום: גיל אליהו.

כתבה זו מזכירה לי את הספר
1618769162162.png

לארה והפרפרים-אורית רינגל אמיר/איורים: ליאורה גרוסמן/ הקיבוץ המאוחד/2017

"פרפרים הם כמו פרחים עם כנפים," אמרה לארה לאמא. "אני רוצה שיהיו לי פרפרים בחדר, לא רק בגינה." אמא ענתה לה, "פרפרים אוהבים להיות חופשיים."
לארה רצתה לגדל פרפר כחית מחמד, כמו שחבריה מגדלים כלב או חתול. אחיה הגדול תום עזר לה לצוד שני פרפרים - יופי ויפית. היא הכניסה אותם לבית שהכינה להם מקופסת קרטון, עם עלים ופרחים וקערית מים. היא קראה להם סיפור והתבוננה כיצד הם מתעופפים.
כעבור שבוע "ראתה אותם שוכבים על קרקעית הקופסה בלי לזוז." האֵם הביטה בהם ואמרה, "חמודה שלי, צר לי אבל הפרפרים מתו."
לארה היתה עצובה מאד ולא הבינה מדוע. הרי טיפלה בהם יפה. בערב, לפני השנה, סיפרה לארה לאבא בבכי על הפרפרים. אבא גילה לה את שלא ידעה, "פרפרים חיים רק שבוע אחד." לארה חשה הקלה שהם לא מתו בגללה. אבל, הוסיף אבא, "חשוב שתדעי שלא היו להם חיים טובים לפני שמתו... את עשית ככל יכולתך, אבל הבית האמתי של הפרפרים הוא לא קופסת קרטון אלא השמים, האדמה, העצים והפרחים. לכל חיה בטבע יש בית שהוא הבית האמיתי שלה."
מן הספר עולים שני נושאים מרכזיים: יחס לבעלי חיים, ומוות. הראשון מבוקש, השני מעלה חשש.
בגיל ארבע אפשר להתמקד בנושא הראשון, כל בעל חיים והמקום המתאים לו, לא כל חיה מתאימה לביוּת. אפשר לשוחח על היחס לבעלי החיים. ידוע שילדים לעתים פוגעים בבעל חיים בבלי דעת, למשל במגע לא נעים, וכמו שאמר אביה של לארה "פשוט לא ידעת," יש להסיר מעליהם רגש אשמה ולכוונם להתנהגות הנכונה.
בגיל חמש ילדים מתחילים לגלות ענין במוות אך תפיסתם ראשונית ביותר. מגיל זה ומעלה אפשר לעסוק בהיבט המידעי של מחזור החיים בטבע השונה מיצור ליצור, מצמח לצמח.
נושא המוות מעצם טיבו מרתיע את המבוגר מלהעלותו בפני ילדים. הגישה המקובלת היום היא לחשוף את הילד לנושא בהדרגה ובאופן מתאים ליכולתו הקוגניטיבית והרגשית. מפגש הילד עם המוות הוא בלתי נמנע - מות חרק, בעל חיים, אדם קרוב או רחוק. העולם האלים בו אנו חיים ואמצעי התקשורת העצימו את החשיפה. התעלמות מן הנושא עלולה לגרום לילד חרדה ותחושה שמסתירים ממנו.
החשיפה למוות בסיפור זה היא מעודנת, המוות הוא אמנם של יצור אהוב אך הקִרבה ארכה ימים ספורים בלבד. דבריו של האב , על דרך ההיפוך, מציעים למתווך פתח להצגת קורטוב של נחמה. חיי הפרפרים לפני שמתו לא היו טובים משום שחיו במקום שלא התאים להם. בשיחה עם הילדים אפשר להדגיש את החיים הטובים שהיו למת, עד כמה טיפלנו יפה בחית המחמד והענקנו לה אהבה, עד כמה אהב סבא את משפחתו ושמח בנכדיו.
הסיפור אינו פוסח על טקס הקבורה המדגיש את סופיות הגוף ואת ההמשכיות באמצעות האהבה והזיכרון. "אני אוהבת אתכם ותמיד אזכור אתכם" אמרה לארה כשקברה את הפרפרים בגינה והפריחה לעברם נשיקה.
הדרמה הרגשית מסתיימת במחר חדש, בחיקו המנחם של טבע חי, חושני, ויפה. לארה התעוררה למחרת בבוקר ו"כבר לא היתה כל כך עצובה." כשהביטה דרך החלון ראתה שהשמש זורחת והעצים והפרחים נוצצים מטל הלילה. 'איזה יום יפה' חשבה. קרני השמש ליטפו אותה ברוך וצפצוף הציפורים נעם לאזניה."
אורית רינגל אמיר, בעבר רעיונאית ופרסומאית, עוסקת בציור ובכתיבה לילדים. כל ספריה מצטיינים באהבה לבעלי חיים.
איוריה של ליאורה גרוסמן מדהימים ביופיים ומיטיבים לבטא את הדרמה הרגשית שעוברת לארה. גרוסמן היא מאיירת ומרצה בנושאי עיצוב ואיור. ייצגה את ישראל בירידי ספרים ברחבי העולם, זכתה בעיטור אנדרסן לאיור ובהערכה רבה על מכלול יצירתה.

מגיל 4.

1618769530996.png
 

קבצים מצורפים

  • 1618768822982.png
    1618768822982.png
    KB 496.8 · צפיות: 0
למעלה