קרה לי משהו היום...

amy25

New member
קרה לי משהו היום...

ישבתי עם סתיו על הספה וחקרתי אותה כמו שאני עושה כמעט כל פעם כשהיא ישנה עליי, פתאום היה לי פלאש של אח שלה...
כל הזמן הבנתי שבעצם היה עוד תינוק אבל פתאום זה הפך להיות מוחשי, הצלחתי בפעם הראשונה לדמיין אותו חי ולא רק מת...
עצוב לי ואני מרגישה אשמה על כך שאני לא חושבת עליו מספיק, מאז שסתיו נולדה עוברים ימים שלמים שאני לא חושבת עליו...
 

orita29

New member
אמי שלום...וברוכה הבאה!

אחרי האובדן נולד לי בן ועכשיו בת. בערך שבועיים אחרייך...
כשהיא נולדה בעלי אמר לי "איך היא דומה לתינוק שמת"... ותביני, אני לא יודעת כמה זמן החזקנו אותו כשנפרדנו, אבל בטח שלא צילמנו אותו וזה היה לפני כמעט שלוש שנים...
הייתי בשוק כשהוא אמר את זה, אפילו לא הגבתי, רק חייכתי.

בסופו של דבר, הם באמת דומים, הם מאותו פס ייצור...
אבל היום כשאני מסתכלת עליה, היא דווקא מזכירה לי את אוהד בגיל הזה, בעיקר בהבעות פנים ותנועות. בגלל שאני מכירה היום את אוהד יותר טוב. את רק חודש ומשהו עם סתיו, זה כלכך הגיוני וטבעי שעדיין הם ייראו לך דומים או שהתחושה של תינוק בגיל הזה תזכיר לך את מה שאיבדת.
אבל עוד קצת, סתיו תתחיל לחייך ולצחוק ותלמדו להכיר אותה וזה ישתנה. את לא תשכחי אותו, חס וחלילה, אבל סתיו תהפוך להיות העיקר...

היום אני כבר לא חושבת בן כמה הוא היה ואיך הוא היה נראה וכו, כי אם הוא היה -לא היה לי את אוהד וזה כבר משהו שהיום קשה לי לחשוב עליו...
תמיד יהיה אותו ואת מה שהוא היה בשבילנו אבל המשכנו הלאה, ועכשיו אוהד ועופרי הם העיקר.

את תראי, זה יבוא וזה יהיה כל כך מדהים!!!!
בינתיים תתני לעצמך להרגיש בדיוק מה שאת מרגישה בלי לנתח יותר מדי או להרגיש תחושות אשמה, זה טבעי וגם ההורמונים לא תורמים למצב...


ד"א, שלא יישמע שאני אדישה- אני עד היום בוכה כל מסיבה בגן וכמעט כל תאריך מיוחד רק בגלל שאני מבינה מה קיבלנו בעקבות מה שאיבדנו... התינוק ההוא עיצב את האמא שאני היום- לטוב ולרע...
מזל טוב להולדת סתיו!!

אורית
 

meytall0

New member
הלוווווו? ככה? בלי לפתוח הודעה משלך???

מבלי לצרף תמונה? (אני בטוחה שהיא מהממת כמו אחיה) שיהיה במזל טוב!!!!
מחכה להודעה עם סיפור הלידה!

מיטל
 

meytall0

New member
ההבזקים האלו, מלווים אותנו תמיד

גם כיום, 7 שנים אחרי, הם מגיעים. בעיקר ברגעי נחת ושלווה הם מכים וגורמים לתהות, "מה היה אם", איפה היינו היינו היום אילולי קרה מה שקרה, וכמו שציינת, רגשי האשמה על עצם זה שהמשכנו הלאה, למרות הכאב.
אבל זו החובה. להמשיך הלאה. ועכשיו כשיש את הילד לאחר האובדן, העולם נראה קצת טוב יותר, וזה לא סותר את הכאב, שקיים אבל קהה מעט.
שולחת הרבה חיבוקים.

מיטל
 
למעלה