קשה לי!!!

נויושאס

New member
קשה לי!!!

היי, שמי נוי.
איכשהו מלמעלה בחיפוש בגוגל מצאתי את הפורום הזה..
אנחנו בסוף השנה הראשונה של הקבע, לאחר שאישי יצא לאזרחות וחזר לקבע.
וממש קשה לי, ברמה היום היומית..
מה שהחזיק אותי בהתחלה זה האידיאל, שברור שגם היום אני רואה אותו כחשוב.
כל יום אני פשוט מחכה שהזמן כבר יעבור עד שהוא יחזור הביתה (וזה לא שאני בן אדם לא עסוק.. ב"ה סטודנטית, 2 ילדים..)
אני אוספת את עצמי כל יום מחדש כדי לטפל בילדים בצורה הטובה ביותר.. ואז נשאר הבית שאליו אני מגיעה כבר נטולת כוחות.

דיברתי עם אשת קבע לשעבר שבעלה כבר בפנסיה ושאלתי אותה איך היא התמודדה? איך היה לה?
היא אמרה שהיה לה קשה ושהיא פשוט חיכתה שהזמן יעבור, וכדי שלא יהיה לה משעמם היא הכניסה טלויזיה לחדר שינה.
בואו נגיד, שהשיחה לא ממש עודדה אותי.
זה מרגיש לי כ"כ לא נכון לחיות ולחכות שהזמן יעבור.

בעלי בקרוב צריך לחתום על שנה נוספת. הוא מאוד רוצה ואני לא רוצה למנוע ממנו, אני יודעת שטוב לו ב"ה ושמחה מאוד בשבילו.
איך ממשיכים?
עכשיו אולי קצת הוקל לי.
בשורות טובות!

נוי.
 

מירטל

New member
ברוכה הבאה!

יעזור לך אם אני אגיד שצרת רבים זו חצי נחמה?
 

רויטלי28

New member
לא לחיות בממתינה

מבינה לליבך, חיה בתוך קבע כבר 9 שנים , אמא לארבע.
ההמתנה לא עוזרת רק מייסרת, כואבת וגורמת לך לתת פול גז בניוטרל.
הקושי הוא קושי ללא ספק.
אך צריך לחיות איתו /לצידו
צרי לך סביבה מתאימה לסוג חיים שכאלה, מקורות תמיכה (משפחה , בייביסיטר)
תני לעצמך מקורות לכוח (חוגים, סדרות טלויזיה , ספרים....)
בד"כ זה לא נגמר אחרי שנה שנתיים וחבל לבזבז את הזמן על המתנה
הייתי במקום הזה והתקדמתי משם כי ראיתי שאני רק מתחפרת לתוך פנטזיה שזה יגמר וזה לא...
 

נויושאס

New member
תודה רבה!

תודה על הכנות!
את צודקת.. אני צריכה לאזור כוחות כרגע..
יכול להיות שהתסכול שלי גם נובע מכך שכלכלית אנחנו לא מתוגמלים (שנה ראשונה ובעיות עם החזרי דיור),
ככה שיוצא שהרבה מהקשיים נופלים עליי ואין לי נחת כרגע..


אבל, ברעיון הכללי את צודקת! נראה לי שזה באמת לא ייגמר בזמן הקרוב ואני צריכה למצוא דרכים להתמודדות ולהפסיק לחיות על המתנה, זה באמת לא עושה לי טוב...
זה פשוט טירוף..
את כזאת גיבורה!
 

רויטלי28

New member
אני לא גיבורה , אני עם יותר ניסיון

אם הייתי יודעת איך עושים את זה הייתי מוציאה לך הודעות ארכיון שלי מלפני שנים שהתחלתי לגלוש פה הייתי אז עם הבכור ועברו עליי ימים קשים.
התמיכה פה מבנות ותיקות ממני עזרה לי להבין שאני אעזור לעצמי ואצור סביבי את חיי, חיי ילדיי בצורה הנוחה ביותר הטובה ביותר כי זה יעזור לבנות שגרה טובה בשבילי ובשביל ילדיי.
אני עובדת ולמדתי תוך כדי למרות כל הקושי כדי למלא את עצמי ואת חיי בתוכן
תוך כדי חיים לצד הקבע למדתי ועודני לומדת להתנהל.
 

אמאבולי

New member
אני עם רויטלי

ומוסיפה עודבר-
אם את אומרת שמה שמחזיק אותך זה האידיאל- אז את יכולה להתגבר על כל הקשיים הטכניים.
סליחה שאני נשמעת פלצנית, אבל די בטוחה שרק דבר אמיתי יכול לצלוח את החיים הלא קלים האלה.

ולגבי התשובה שההיא בפנסיה נתנה לך- באמת לא מעודד. ואפילו עצוב. מוכרחה להגיד שאני חיה בהמתנה שהזמן יעבור (כן אוהבת אפטרים, או סופישבוע שהוא יוצא, וכן מפנטזת מפעם לפעם על "מה נעשה יחד בפנסיה", אבל לא חיה ככה את היומיום.) מה כן? למצוא דברים שמשמחים אותך (הילדים? תחביב? לימודים?) לארגן אנשים טובים מסביבך (משפחה? חברה?) לטפח את הקשר הזוגי גם מרחוק, ובזמן הקצרצר שיש מקרוב.

נראה לי שהקושי שלך הוא גדול כי הייתם קודם באזרחות אז את מכירה את החם האחרים... רובנו התחתנו למציאות של קבע אז זה מה יש


ברוכהבאה, מוזמנת להשאר
 

אמאבולי

New member
מוכרחה להגיד שאני *לא* חיה בהמתנה שהזמן יעבו

סליחה נשמטה מילה קריטית....
 

אמאבולי

New member
קודם באזרחות אז את מכירה את *החיים* האחרים..

אוף כמה שגיאוט
..... אני כבר ממש עייפה....
 

הסהר

New member
ברוכה הבאה !

שאלה קשה את שואלת...
אני מסכימה עם בולי ורויטלי, אבל כרגע מרגישה כמוך - אוספת את עצמי כל פעם מחדש.

אצלי זה מגיע בתקופות,
ועכשיו זו תקופה של מחלות וצמיחת שיניים לתינוקת, ועכשיו מנסה להצטרף גם וירוס - לי ולה

מה שאומר שהיא צריכה אותי כל הזמן, בכי, ידיים, הנקה. מתעוררת כל כמה דקות (או כל שעה עם נורופן...)
ברגעים כאלו אני רק שוקעת במה היה אם, ואילו, ולמה, ועד מתי ?!

ואז התינוקת נרדמת, יפה ושקטה, ויש בי קול קטן שקורא לי להסתכל החוצה, ונקודת המבט שלי משתנה -
מהקושי הנקודתי של הרגע,
אל זה שעוד כמה ימים הקושי יעבור, עוד מעט היא תגדל ואני אתגעגע לתקופה הזו, שזו רק טיפה בים,
שבסך הכל יש לי ילדה שאני אוהבת ובעל מקסים,
ושאני יכולה להכיל את זה, להתחזק, להינות.

אז איך ממשיכים?
בשבילי, בעבודה עצמית אינסופית.
וכן, גם מתרגלים...

וכמו שאמרה מירטל, צרת רבים חצי נחמה
 
למעלה