קשה עם אמא
שלום, אני בת 30 אני מחפשת קצת לפרוק וגם לקבל עצה אני ואמא שלי ביחסים לא טובים המשפחה שלי די מסוכסכת ההורים שלי מעולם לא הסתדרו אני ואח שלי לא מדברים 10 שנים אמא שלי והבן של אבא שלי/אח שלי שונאים אחד את השני אני מרגישה שהכל מתחיל מהיחסים בין ההורים שלי. אבא שלי לא היה בעל ואבא טוב ואמא שלי לקחה את התפקיד של הקורבן הממורמר. היא הפכה לשק של רעל שלא מפסיק ללכלך. מאז שהיינו קטנים היא רק הסיתה והסיתה הוא לא היה מדבר הרבה. היום עם ההזדקנות שלהם הם יותר מתונים ויותר מסתדרים אחד עם השני אבל היא לא מפסיקה להרעיל. לא מפסיקה להתמרמר. אין מצב לשבת איתה במיוחד עכשיו בתקופת החגים ולא לשמוע על החגים השחורים שעברו עליה ב30 השנים האחרונות. אני כנראה גם לא הייתי בת כל כך טובה. אני משערת שזה מתחיל בזה שנולדתי דומה לאבא שלי ולמשפחה שלו אותה אמא שלי מתעבת. זאת לא סתם השערה כי היא תמיד אמרה לי שאני דומה להם בנימה לא הכי חיובית לא היה לי קשר עם אמא של אבא שלי בזכותה כי בתור ילדה מה הבנתי. אמא שלי אמרה לי שהיא מפלצת אז פחדתי ממנה. עברו 13 שנים מאז שהיא נפטרה ואמא שלי עדיין מרעילה עליה. חוצמיזה שאני דומה לצד שלהם במשפחה לא הייתי עוזרת הרבה בבית בתור ילדה, הייתי מבולגנת והיתה לי דעה משל עצמי. יש לי גם קטע של כבוד. יש את זה לכולם אצלנו כשרבים עם מישהו הפתרון זה פשוט לחתוך אותו ולא לדבר איתו. זה הפתרון הדפוק אצלנו והכל נראה ככה. מעבר לזה אני לא מצליחה לחשוב מה לא בסדר בי. מה יכלתי לעשות כדי שאמא שלי לא תתעניין בי. אולי אני לא מתעניינת בה מספיק אבל זה מאוד קשה כי יש לה רק דברים רעים להגיד ולדבר איתה זה לפול לתוך בור עמוק וגם כשאני עושה את זה זה לא הופך להדדי היא לא מתקשרת אלי גם ושואלת מה איתי אני בשבוע ה10 בהריון ראשון ביום שגיליתי סיפרתי לאמא שלי ושמחתי שיש לנו הזדמנות להראות לה שאני קרובה אליה ושהיא חשובה לי (אחותי הסתירה את זה ממנה) תמיד חשבתי שכשאני אהיה בהריון זה יהיה אחרת זאת מן פנטזיה כזאת. כולם אוהבים נשים בהריון ודואגים להם. די התאכזבתי עד ראש השנה התקרבתי והתקרבתי אליה סיפרתי לה שאישתו של אח שלי (לא הבן שלה) גם בהריון כי היא נורא אוהבת לדעת דברים שהיא לא אמורה לדעת. ואז בראש השנה היא אמרה לכולם כמה היא נפגעה ממני ושאני בוגדת כי פגשתי אותו. אני לא מבינה מה היא נטפלת אליי גם האחיות שלי בקשר איתו שמעתי מה היא אמרה אבל לא הייתי בטוחה שהיא מדברת עלי אחר כך כשאנחנו יושבים בשולחן עם הנכדות וכולם היא שוב מתחילה הפעם על מה שאחי עשה לה בחגים ואיך אני חברה של האוייב שלה. אז אמרתי לה שזכותי להיות בקשר עם אח שלי ושאני לא אומרת לה לא לדבר עם הבן שלה שהוא גם אוייב שלי ואז בעלי שכל כך נפגע מכל הסיטואציה אמר לי בואי נלך והלכנו. מאז היא לא בקשר איתי. אם לא הייתי בהריון לא הייתי לוקחת את זה כל כך קשה אבל אני חושבת על זה חולמת על זה ובוכה כל כך מאוכזבת מהנטישה הזאת דווקא עכשיו כשאני צריכה אמא. אני כל הזמן חושבת מה אני עושה לא בסדר שבטח אני צריכה להתעניין בה ובמה שהיא עוברת אבל היא תמיד תמיד תמיד עוברת משהו. תמיד קשה לה. הכל תמיד נורא, וזה נורא קשה להתעניין בה כל הזמן וחוץ ממני יש לה עוד שתי בנות ובן ולי יש רק אמא אחת. מלמדים אותנו שאהבה של הורה זה ללא תנאי אבל זה שקר ואני כל כך מפחדת להיות באותו מצב עם הילדים שלי אני שונאת אותה על זה שלמדתי ממנה את כל הדברים המעוותים האלה. היא משתדלת ועצוב לה שאני ואח שלי מסוכסכים אין לה מושג כמה חלק יש לה בזה. אני רוצה לדבר איתה אבל מה אני כבר יכולה להגיד לה. יש לי רק האשמות בקנה אז עדיף לסתום. תמיד ביחסים איתה הרגשתי שהיא מצפה ממני להיות האמא להיות הBIGGER PERSON היא תמיד נעלבת קשה מאוד לדבר איתה על דברים שמפריעים היא מתנהגת כמו ילדה ואני עדין לא מוכנה לוותר על זה שאני הילדה אפילו שאני בת 30 אני חושבת שהיא צריכה ללכת לטיפול אולי אפילו פסיכיאטרי היא חסרת מודעות הכל קורה לה והיא לא עושה כלום בשביל לשנות היא בחיים לא תלך לטיפול כי נראה שסבל זה מה שהיא מכירה ונוח לה שם אשמח לעצות ותובנות
שלום, אני בת 30 אני מחפשת קצת לפרוק וגם לקבל עצה אני ואמא שלי ביחסים לא טובים המשפחה שלי די מסוכסכת ההורים שלי מעולם לא הסתדרו אני ואח שלי לא מדברים 10 שנים אמא שלי והבן של אבא שלי/אח שלי שונאים אחד את השני אני מרגישה שהכל מתחיל מהיחסים בין ההורים שלי. אבא שלי לא היה בעל ואבא טוב ואמא שלי לקחה את התפקיד של הקורבן הממורמר. היא הפכה לשק של רעל שלא מפסיק ללכלך. מאז שהיינו קטנים היא רק הסיתה והסיתה הוא לא היה מדבר הרבה. היום עם ההזדקנות שלהם הם יותר מתונים ויותר מסתדרים אחד עם השני אבל היא לא מפסיקה להרעיל. לא מפסיקה להתמרמר. אין מצב לשבת איתה במיוחד עכשיו בתקופת החגים ולא לשמוע על החגים השחורים שעברו עליה ב30 השנים האחרונות. אני כנראה גם לא הייתי בת כל כך טובה. אני משערת שזה מתחיל בזה שנולדתי דומה לאבא שלי ולמשפחה שלו אותה אמא שלי מתעבת. זאת לא סתם השערה כי היא תמיד אמרה לי שאני דומה להם בנימה לא הכי חיובית לא היה לי קשר עם אמא של אבא שלי בזכותה כי בתור ילדה מה הבנתי. אמא שלי אמרה לי שהיא מפלצת אז פחדתי ממנה. עברו 13 שנים מאז שהיא נפטרה ואמא שלי עדיין מרעילה עליה. חוצמיזה שאני דומה לצד שלהם במשפחה לא הייתי עוזרת הרבה בבית בתור ילדה, הייתי מבולגנת והיתה לי דעה משל עצמי. יש לי גם קטע של כבוד. יש את זה לכולם אצלנו כשרבים עם מישהו הפתרון זה פשוט לחתוך אותו ולא לדבר איתו. זה הפתרון הדפוק אצלנו והכל נראה ככה. מעבר לזה אני לא מצליחה לחשוב מה לא בסדר בי. מה יכלתי לעשות כדי שאמא שלי לא תתעניין בי. אולי אני לא מתעניינת בה מספיק אבל זה מאוד קשה כי יש לה רק דברים רעים להגיד ולדבר איתה זה לפול לתוך בור עמוק וגם כשאני עושה את זה זה לא הופך להדדי היא לא מתקשרת אלי גם ושואלת מה איתי אני בשבוע ה10 בהריון ראשון ביום שגיליתי סיפרתי לאמא שלי ושמחתי שיש לנו הזדמנות להראות לה שאני קרובה אליה ושהיא חשובה לי (אחותי הסתירה את זה ממנה) תמיד חשבתי שכשאני אהיה בהריון זה יהיה אחרת זאת מן פנטזיה כזאת. כולם אוהבים נשים בהריון ודואגים להם. די התאכזבתי עד ראש השנה התקרבתי והתקרבתי אליה סיפרתי לה שאישתו של אח שלי (לא הבן שלה) גם בהריון כי היא נורא אוהבת לדעת דברים שהיא לא אמורה לדעת. ואז בראש השנה היא אמרה לכולם כמה היא נפגעה ממני ושאני בוגדת כי פגשתי אותו. אני לא מבינה מה היא נטפלת אליי גם האחיות שלי בקשר איתו שמעתי מה היא אמרה אבל לא הייתי בטוחה שהיא מדברת עלי אחר כך כשאנחנו יושבים בשולחן עם הנכדות וכולם היא שוב מתחילה הפעם על מה שאחי עשה לה בחגים ואיך אני חברה של האוייב שלה. אז אמרתי לה שזכותי להיות בקשר עם אח שלי ושאני לא אומרת לה לא לדבר עם הבן שלה שהוא גם אוייב שלי ואז בעלי שכל כך נפגע מכל הסיטואציה אמר לי בואי נלך והלכנו. מאז היא לא בקשר איתי. אם לא הייתי בהריון לא הייתי לוקחת את זה כל כך קשה אבל אני חושבת על זה חולמת על זה ובוכה כל כך מאוכזבת מהנטישה הזאת דווקא עכשיו כשאני צריכה אמא. אני כל הזמן חושבת מה אני עושה לא בסדר שבטח אני צריכה להתעניין בה ובמה שהיא עוברת אבל היא תמיד תמיד תמיד עוברת משהו. תמיד קשה לה. הכל תמיד נורא, וזה נורא קשה להתעניין בה כל הזמן וחוץ ממני יש לה עוד שתי בנות ובן ולי יש רק אמא אחת. מלמדים אותנו שאהבה של הורה זה ללא תנאי אבל זה שקר ואני כל כך מפחדת להיות באותו מצב עם הילדים שלי אני שונאת אותה על זה שלמדתי ממנה את כל הדברים המעוותים האלה. היא משתדלת ועצוב לה שאני ואח שלי מסוכסכים אין לה מושג כמה חלק יש לה בזה. אני רוצה לדבר איתה אבל מה אני כבר יכולה להגיד לה. יש לי רק האשמות בקנה אז עדיף לסתום. תמיד ביחסים איתה הרגשתי שהיא מצפה ממני להיות האמא להיות הBIGGER PERSON היא תמיד נעלבת קשה מאוד לדבר איתה על דברים שמפריעים היא מתנהגת כמו ילדה ואני עדין לא מוכנה לוותר על זה שאני הילדה אפילו שאני בת 30 אני חושבת שהיא צריכה ללכת לטיפול אולי אפילו פסיכיאטרי היא חסרת מודעות הכל קורה לה והיא לא עושה כלום בשביל לשנות היא בחיים לא תלך לטיפול כי נראה שסבל זה מה שהיא מכירה ונוח לה שם אשמח לעצות ותובנות
