קשר בין עיסוי פרינאום לבין קרעים

רננית ב

New member
דווקא אני כן חושבת

שכדאי לאשה לעשות דוקטורט על זה ולדעת להבדיל בין הפרשות נורמליות לפטרתיות
 

savvysunflower

New member
../images/Emo45.gif

סבלתי מפטריה חודשים שלמים כי חשבתי שזה נורמלי שיגרד לי ככה. כשהעלתי את זה עם רופאת הנשים כדרך אגב, היא לא הבינה שבזה מדובר כי לא תיארתי את זה לפרטי פרטים... רק אחרי שנטלתי אנטיביוטיקה במהלך ההריון זה הפך להיות ממש בלתי נסבל וחשבתי שאולי מדובר בפטרת.
 

ט ו ש ה

New member
כתמיד - הפער בין המצוי לרצוי

באידיאל? ברור שכל אישה הייתה מרוויחה מלדעת. בפרקטיקה, רוב הנשים לא ישקיעו בזה את הזמן/יחשבו שזה מגעיל/מיותר/למי יש כוח לזה
 
טושה, למה זה לא נכון

לפלס דרך לראש התינוק. אני רואה את זה המון, כמעט כל מיילדת עושה את זה, אני חשבתי שהיא בעצם עושה עיסוי פרינאום תו"כ... אשמח לשמוע את תשובתך המלומדת.
 

ט ו ש ה

New member
כי למה לפלס דרך?

הראש של התינוק מותח את הפרינאום מתי ואיפה שהפרינאום צריך להמתח. האצבעות של המיילדת לא "מרגישות" את הפרינאום של האישה, ופשוט מותחות. יש מיילדות שעושות את זה בצורה עדינה, וזה עוד איכשהו הגיוני בעיני (בעיקר במקרים שבהם המיילדת גם נותנת ליולדת כיוון לאיפה ללחוץ בעזרת מגע האצבעות שלה), אבל יש מקרים שבהם את ממש רואה איך המיילדת מותחת את הפרינאום נורא בכוח ובחוזקה, ולא תמיד בהכרח בכיוון הטבעי של הפרינאום, ואז אין להתפלא שהוא נקרע. הייתה לי יולדת, ממש בימים הראשונים של ההתנסות, שהמיילדת שלי קידמה בדיוק ככה - בסוף הלידה, אפשר היה לראות את הקרע בנרתיק - שהתחיל בדיוק בעומק של אצבע של המיילדת
 

shlomitit

New member
הזכרת לי את הלידה שלי

(אולי זו אותה מיילדת, מי יודע? גם בבילינסון.) אחד הדברים שהכי כאבו לי בה זה המגע של המיילדת. אבל הבאתי שמן, ביקשתי עיסוי, והכל היה כל כך מהיר שלא היה לי זמן ממש להפריד בין הכאבים. סך הכל לחצתי אולי עשר דקות, ואני לארג'ית פה. אמנם יצאתי עם קרע קטן שלא הצריך אפילו תפרים, אבל זו היתה החוויה הכי לא נעימה מכל העסק - התעסקות שלה בבפנוכו שלי. אז מה, בעצם כל העניין עם להביא שמן לחדר לידה מיותר? (ומזל טוב לאלונה! לא להאמין ששנתיים!)
 
למה לא-

המאמר "דרושה בדיקה חיצונית לבדיקות הפנימיות בלידה" של רותי קרני הורביץ, מסביר יפה למה זה בעייתי. למעשה המאמר מדבר על בדיקות פתיחה בשלב הראשון בלידה אך רוב הדברים נכונים גם לשלב השני ול"טיפול" בפרינאום. אני בעיקר חושבת שזה אקט שמחליש את האמא, שמונע תחושת עצמוניות ויכולת בתהליך הלידה (אני לא יכולה ללדת בלי עיסוי של זולת והנחיה בלחיצות, נשימות, תנוחות), זה יוצר ניתוק של האישה מגופה, מהתחושות שלה,לניתוק ממערכת ההנחיה הפנימית שלה, ממה נכון לה ומה לא. אם אפשר להמנע מזה עדיף כך בעיני. יהיו נשים שבאמת יזדקקו ליותר עזרה והכוונה אבל אין צורך בזה כשיגרה מבלי לראות מי האמא ולמה היא זקוקה. אני גם לא בטוחה שעיסוי כזה לאורך זמן לא עלול ליצור בסופו של דבר לבצקת (אולי בשילוב עם עוד דברים) שתוביל לאפיזיוטומי או לפציעה/קריעה הנובעת מהעיסוי כמו שטושה כתבה. נהיה לי עצוב אף יותר כשאני חושבת על אמהות פוסט טראומתיות על רקע אביוז מיני שליוויתי, נשים עם וסטיבוליטיס, ואגיניזמוס ועוד. בעיני, עיסוי הפרינאום בלידה מתאים לגישה מדיצינית שמנהלת את האישה ולא לגישה המאמינה במודל הפיזיולוגי בו הלידה היא תהליך עצמוני שבו תפקיד הנוכחים האחרים בה הוא בעיקר לא להפריע, תכל'ס. יש מקרים שבהם צריך להתערב, אבל בהחלט לא אצל כל אמא. לכן כשיגרה הוא מקומם אותי. (וגם כשיש בו צורך הוא נעשה בדרך לא מכבדת)
 
תודה לכן, מסכימה מאוד ../images/Emo140.gif

אני חושבת שיש מקרים שזה נחוץ, וגם אז בעבודה נכונה... אבל לא כמשהו שבשגרה. מה הייתן אומרות/עושות כדולה שרואה מהצד את המיילדת מעסה כל הזמן את הפרינאום, מתערבות????
 
כי זה לא תפקידי

להגיד למיילדת מה ואיך לעשות. גם אם אני חושבת שהיא שוגה- היא אשת המקצוע שלמדה קורס על בסיסי במיילדות ולא אני. היא נושאת באחריות ללידה הזו. כמו שדסי כתבה- אני מדברת מראש עם הנשים על האפשרות הזו והאשה יכולה (או צריכה, תלוי את מי שואלים) להגיד שהיא לא רוצה משהו. בנוסף- יש לה גם בד"כ עוד מלווה 0בעל/אמא/בת זוג) שיכול לדבר בשמה אם היא לא במצב לדבר אם אני אתערב למיילדת בעבודתה המקצועית שהיא מחוץ להכשרה המקצועית שלי- אני לא אכנס יותר לחדרי לידה וזה לא טוב לא לי באופן אישי אבל יותר גרוע- לא לכל הדולות שמלוות לידות באותו חדר לידה ולא טוב גם ליולדות עתידיות שלא יזכו להיות מלוות ע"י דולה מקצועית יש פה הפורם לפעמים תפיסה שהדולה היא מי ש"תציל" את היולדות מכל עוולות המערכת הרפואית וצר לי- אבל זה לא תפקידה. היא יכולה לעזור לאשה להתמודד יותר טוב או לסרב למשהו- אבל דולה טובה לא תקבל החלטות כאלה בשמה של האשה או במקומה. חשוב לי לפחות להבהיר לכל זוג- אני לא ,מול" המערכת הרפואית- זה אתם. אני יכולה לייעץ לכם מה לעשות אבל ההחלטה וההתמודדות מול הצוות- שלכם
 
אני לא שאלתי ממקום של יולדת

אני במקרה לא ילדתי בלידתי הראשונה עם דולה. ילדתי בבית ובעלי היה הדולה. גם הלידה הבאה ללא דגלה- בבית. אז במקום לנשוך שפתיים- להסביר ליולדת???
 
מסבירים את זה

אבל לפני הלידה, לא במהלך הלידה ומול הצוות הרפואי כי זה עלול להצטייר כהתערבות בשיקולים הרפואיים. תסכים איתי טושה שאמנם ב-90% מהמקרים זה לא הכרחי אבל יש מקרים שכן. אני כאמור לא מילדת טאין לי את ההכשרה המקצועית לדעת אם זה אחד המקרים האלה. מה שכן- אפשר בלחישה קטנה להגיד ליולדת שכרגע זה מה שמתבצע והיא יכולה לבקש שלא (אבל זה תלוי סיטואציה וזה ללכת על קו מאוד עדין)
 

savvysunflower

New member
באותם הרגעים זה להתערב בדרך עקיפין.

כי את לא יכולה להסביר ליולדת בלי שהמיילדת תשמע... אז את כאילו מדברת מעל הראש של המיילדת. ובעיני זה עשוי להיות אפילו יותר גרוע... אז כמו שעינב אמרה, אפשר להסביר ליולדת לפניכן, ואולי תוך כדי לרמוז טיפה שזה מה שקורה, רק לתאר את המצב שהיולדת תוכל להגיב לזה.
 
אני מדברת על זה לפני כן עם היולדות שאני מלווה

שידעו שזה מה שעושים בדרך כלל, מסבירה שזה לא הכרחי וזה לבחירתה, ולוחשת לה גם בזמן שזה קורה שאם היא לא מעוניינת באצבעות שתגיד.
 
לי דווקא עוזר "פילוס הדרך"

עד היום לא חשבתי שזה דוחה
סליחה מהמיילדת שלי
אבל לי אישית זה נתן תחושה טובה - מסכימה שגם בלי זה היא היתה יוצאת - אבל לי כשזה יחד עם הציר ממש נתן תחושה הקלה ועזרה
 
למעלה