ראיתם?<img src="http://timg.co.il/f/Emo13.gif">

[schlomitsmile]

ראיתם?

http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=310&messageid=177130652#177131767

איזה תגובות אתם מקבלים מסביבתכם (משפחה, חברים, מקום עבודה וכו')
על היותכם אבות כמו שאתם?

אבא שלי היה "אבא חדש" לפני יותר מ 50 שנה

הכנת ארוחות ערב, סיפורים לפני השינה, עזרה בשיעורי בית- הוא תמיד היה שם.
ואפילו ממש לא הפריע לו שיש לו 3 בנות

אהב תמיד לספר, איך האמהות בתור לרופא הילדים הביטו עליו בתמהון
(היה האבא היחיד בחדר ההמתנה)
והרופא החמיא לו כי חשב על לשים חיתול בד על כתפו בשביל התינוקת.

 

[AlonPe]

קטעים, מגניב!
אני חושב ש-אבא "פעיל" (לא אוהב את הביטוי אבא/גבר חדש)
כבר די מקובל היום בהרבה מקומות, ככה שזה כבר לא איזה פלא, או משהו יוצא דופן.
כשהאפרוחים היו קטנים, כל אחד בתורו, כשהייתי מסתובב איתם,
נגיד סידורים בעיר, אוטובוסים וכאלו, זה היה מעורר חיוכים ואמפטיה,
כלומר נראה לי קצת יותר מאשר אישה שמסתובבת עם תינוק.
הייתה לנו פה שכנה, סבתא אחת (לא מזמן היא נפטרה

)
שהייתה די המומה כשראתה אותי עושה ספונג'ה יום שישי אחד.

במשפחה של אשתי, שהם... או חלק מהם... בואו נגיד יש להם מנטליות "ישנה" יותר

כשהאפרוחים נולדו, קיבלו אותי קצת כאיזה קוריוז

אבל כבר גם ה-"עתיקים" מבינהם כבר התרגלו!

 

[rubber duck]

היה נחמד לראות

 

[בנדק חביב1]

במיליה שלי, כל הגברים התנהגו כך
לפני 30 שנים. שטפו, כבסו, הכינו אוכל, הלבישו, הפשיטו, הלכו לרופא, הלכו לערבי הורים [ עד שהבן שלי הודיע - אתה לא בא יותר אתה תמיד מסכים עם המורים].
נהגנו גם להפגש קבוצה של משפחות עם הורים מעורבים-שותפים שחילקו ביניהם את המטלות ולא אמרו: בעלי עוזר לי או אשתי עוזרת לי, אלא האמינו בכל ליבם שחיים משותפים משמעם חלוקת עבודה, פרנסה וכל שאר הדברים.

 

[schlomitsmile]

אחלה מיליה

למרבה הצער ברוב חלקי החברה, זה לא היה ככה וגם כיום לא ממש ככה...
מעבר לזה, אנחנו מתנהלים לפעמים גם מחוץ למיליה שלנו:
זכור לי למשל מקרה מלפני כמה שנים-
אב שנקרא לשירות מילואים, הודיע שאישתו בנסיעת עבודה,
ולכן הוא מבקש להשתחרר או להביא את ילדיו איתו...
היה קשה מאד לצבא להבין מצב שבו האב הוא האחראי על הילדים...

גם מעסיקים לא תמיד מבינים שאב לילדים לא יכול להשאר עד 20:00 בעבודה
או שכשהילד חולה נאלץ להשאר בבית.

 

[בנדק חביב1]

צודקת, מאוד צודקת
במערכת החינוך, בתי ספר, שמחים שיש מורים ממין זכר - אין לידות מורות, אין העדרויות כל שני וחמישי בגלל ילד חולה, כך לצערם אז, כשגידלתי את ילדיי [ בת זוגי היתה עצמאית, מחיר שעה שלה היה שווה כמעט יום עבודה שלי, בחיי - והשיקול הכלכלי הפשוט כמו שקורה פעמים רבות אצל מורות, הצדיק ישיבה בבית שלי, כולל אי תשלום ימי מחלה.] נעדרתי פעמים רבות. חטפתי צעקות, נזיפות שיחות יזומות ושיחות מסדרון, כולל התקפה ישירה עליי מצד אחת המורות.
לך תסביר שאתה מפרנס שני, לך תסביר שבניגוד לכל הגברים האחרים, אני עקר הבית או למצער אחראי על גידול הילדים, ושיקפצו לי כולם.
אינני מצטער לרגע על הבחירה שלי לעבוד במערכת החינוך. זה התאים לי ככפפה ליד. החופשים, ימי עבודה קצרים, יחסית. השכר על הפנים אז וגם היום.

 

[schlomitsmile]

מצער מאד לשמוע

קיוויתי שלפחות במערכת החינוך, כיון שרוב העובדים בה הן אמהות,
תהיה יותר הבנה לזה שעובד נאלץ להעדר מהעבודה בגלל מחלת ילד...
מצער לשמוע שיש איפה ואיפה

&nbsp
אגב, זה מתקשר לי לעניין אחר אבל שייך:
נראה לי שהרבה נשים מצד אחד מלינות על הגברים שהם מתנהגים כמו עוד ילד במשפחה,
משאירים להן את כל העבודה והאחריות בניהול המשפחה,
ומצד שני- מתייחסות אליהם כמו עוד ילד במשפחה, לא מכבדות את שיקול הדעת החינוכי שלהם,
לא סומכות עליהם שגם הדרך שלהם לעשות דברים עם הילדים טובה גם אם שונה משלהן.
&nbsp
אותן גברות שנזפו בך, מן הסתם היו כבר בעמדה ניהולית.
כדי להגיע לעמדה הזאת, לא נזקקו לתמיכה מבן זוגן?
כשהן בישיבות ארוכות, הן מזמינות שמרטף ולא סומכות על הבעל?
ממש מקומם...
נשים שרוצות להתקדם בעבודה, ולא מבינות את הקשר בין זה לבין איזון גם בבית, במשפחה...

 

[יאיר טריבלסקי]

מקבל תגובות סופר תומכות בגדול
אצלי השינוי היה קיצוני לגמרי
מעצמאות מוחלטת לאב טוטאלי בלי גבולות
התינוק קם איתי, אוכל איתי ארוחת בוקר, ואני יוצא איתו לרכיבת בוקר סביב הקיבוץ לחצי שעה (אנחנו מגדלים אותו בקיבוץ נען משם זוגתי). מפרסם כל יום הורוסקופ אצלי בפייס עם תמונה שלו מגיל אפס, ואפילו פתחתי לו דף בפייסבוק.. מה לעשות והילדון הזה הפך אותי לשלולית מהסוג הפולני..

אחרי הרכיבה מכין לו גם מחית פירות, ומדי פעם לצהריים גם מחית של בשר עם ירקות מאודים.

הסביבה? קצת לא מאמינה לשינוי שלי (אבל ממקום חיובי) ומאוד מפרגנת, אבל האמת - מה שהסביבה חושבת אף פעם לא היה חשוב לי, לא בפאזה הקודמת ולא בזו. לי חשוב לעשות את מה שאני מרגיש, וללכת עם זה עד הסוף. מקוה שהגישה הזו גם תעבור לזאטוט..