רגע האמת הגיע ומה שחששתי קרה

אני לא אמרתי לב את מה שכתבתי כאן

בטח לא בעוצמה כזאת.
&nbsp
יש הורים גדולים מהחיים ויש אנשים כמוני שהכל קשה להם. לכן עבדנו קשה עם הילדים ועם בית הספר כל השנים כדי לתת להם נקודת פתיחה טובה יותר.
&nbsp
לא נתתי לה שום מתנה, אגב. נתתי חכה. לפחות זו היתה הכוונ ואכן לא יכולתי להכריח אותה ללמוד הנדסת תוכנה או מחשבים כי היא לא רצתה. עכשיו יש לה טענות.
&nbsp
אם לה יש טענות אחרי 16 שנות השקעה מצידנו...גם לי יש טענות.
&nbsp
זו ילדה שדורשת תחזוקה גבוהה.
&nbsp
מצטערת אם זה קשה לשמוע אלה פשוט העובדות.
 
ואכן אני לא גאה בבחירה שלה

אני גאה בזה שהיא מצליחה. אני גאה בזה שהיא עשתה משהו שאני לעולם לא הייתי יכולה לעשות אני לא גאה כשהיא מציפה אותי בצונמי רגשי!!
 
הקשיים שלך כנראה עברו אליה גנטית, ולאורך השנים

את לא מקבלת שזה שניסית להשקיע זה לא אומרת למנוע ממנה את הקשיים בגלל מחלות
 
רגע האמת הגיע ומה שחששתי קרה

הילדה מתחעלה,שנה רביעית בבצלאל ומתחיל לחלחל לה שבעצם אין פרנסה באומנות.

נחשו למי אין כסף. נחשו מי צריך לעזור בשכר דירה ובהוצאות כלכלה? אז נסעה לחילופים וסבתא,שילמה אז,חשבנו. יופע נחסוך את הכסף הזה שחא משלמים כמה חודשים וירווח לנו טיפה אבל כל הכסף הלך על טרום טיסה ועכשיו בחזור כי נו אם נמצאים בחו"ל אז לא נהנה קצת? והחברה שהיא מצאה שם באה לארץ לשבועיים. היא מחפשת עבודה אבל ברור שזה יקח זמן למצוא ועדיין היא צאיכה לסיים את התואר.

כזה טמטום. ידעתי שלא הייתי צריכה להסכים לזה. הרי ידעתי. הייתי צריכה לומר רוצה אומנות? סבבה. תעבדי שנתיים שלוש ותלכי ללמוד.

כסף זרוק. אם הילד לא מוצא את עצמו מוטס,שיחפש את עצמו על חשבונו לא על חשבון הוריו.
 
את.סתם מתגרה. ברור שלא. בגלל זה

השקעתי את 12 שנות לימוד שלהם בלהביא אותם למקום טוב יותר. לנקות פתיחה טובה יותר.
&nbsp
מה את משיגה בהתנשאות הזו...לא מוהן לי.
 
בכל הפוסטים שלך כבר הרבה שנים את משדרת הרבה קושי

לקבל אותה ומשדרת חוסר שלווה, לכל חוסר שלווה שלה את נכנסת והופכת אותו לסוף העולם שלך
 
בכל תחום קשה למצוא מקום עבודה ישר כשמסיימים ללמוד

ולא ברור לי מה התלונות שלך כלפיה בשנה הרביעית ללימודים
 
קודם כל היא הוזהרה שזה מה שיהיה

כל עוד היא לא מפעלה עלי את בלחץ אין לי שום טענות. אבל ברגע שהיא סוחפת אותי למערבולת הרגשית הזו אז יש לי טענות.
 
יש לה את הקשיים שלה וגם כשהיא מתחילה במערבולת

את יכולה לשמוע אותה אבל להיות להקשיב אבל לא להיות שותפה
 

mykal

New member
בואי תירגעי קצת.

ואומר לך כמה דברים--
1)את בעצמך אומרת שהיא התקדמה בהרבה תחומים,
אז למה את לא מפרגנת לעצמך להנות מהשינוי לטובה שחל בה.
2)היא בזבזה כסף שניתן לה, איפשרת את זה, אז תשמחי שיכולת.
היא תקבל רק מה שאפשר שתתנו, מה שלא לא תקבל.
3)היא צריכה לסיים שנה רביעית שיהיה לה ביד משהו,
תני לה לחפש עבודה לא בהכרח בתחום האומנותי כרגע,
אלא בעבודות סטודנטיליות. מלצרות, עזרה לתלמידים טכד'.
4)היא אומרת שאין עבודה באומנות--זה משפט נכון ולא מדויק,
יש בזה הרבה תחומים, במגון גדול של דברים, אל תיאשי אותה
כדי להוכיח שצדקת,תגידי לה סומכת עליך שתמצאי, אפילו משהו חלקי,
תתארגני ותראי מה תוכלי לנצל מהלימודים ולצאת לעוד תחומי ענין.

אל תלכי אחורה, הייתי צריכה, והייתי עושה, ראשית,כי הלימודים לא הולכים לאיבוד.שנית--כי את יודעת הכי טוב שהיא לא היתה עושה מה שאת חושבת שנכון.
והכי חשוב--את רגישה, ואם היתה לומדת מה שאת חשבת ואח"כ היתה מבקרת אותך, וכועסת שלא נתת לה מה שהיא רצתה--הלב שלך היה נחמץ

כותבת --מה שכבר כתבתי--לא נחיה את חייהם,
אבלתעשי איתה הסכם--אי עוזרת בסכום כזה וכזה, השאר באחריותך.
הכי חשוב תהיי רגועה.

(וואוו הארכתי, מתנצלת)
 
היא עובדת במשרד בחינוך במשרה

סטודנט. ומחפשת משהו להשלים. היא תסיים שנה ד' ומחפשת לאיזה כיוון ללכת. אז היא לא תרוויח כמו אחיה... אין מה לעשות כנראה. פנסיה כבר יש לה וקרן השתלמות ואם היא תשאר שם היא תוכל לעעשות אולי דברים שקשורים באמנות בזמנה הפנוי.
&nbsp
רציתי שיהיה לה יותר ממה שהיה לי. מסלול חייה יהיה מסובך יותר ממסלול חיי שגם כך היה לא קל.
&nbsp
תודה

&nbsp
&nbsp
 

רזאי1

New member
באמת אין פרנסה באומנות.

היא תצטרך למצוא עבודה בתחום שיעניין אותה. כזה שמשיק לאומנות, או כזה שהיא תוכל ללמוד אליו אחרי התואר.
זה קורה הרבה לצעירים. רוב התארים לא מכווני עבודה, והם צריכים למצוא את דרכם אחרי התואר הראשון. תני לה לסיים את השנה האחרונה, ולהחליט מה הכיוון שהיא בוחרת.
אני הייתי אומרת לה שהיא בוגרת, ואת סומכת עליה שהיא תמצא איך להתפרנס ומה לעשות. עידוד ותמיכה מהבית יעזרו לה להיות פחות לחוצה. אני בטוחה שגם היא מעוניינת להיות עצמאית.
מכירה המון צעירים שסיימו תואר, ואז החליטו לעבוד במשהו אחר. רובם הסתדרו יפה.
 
תודה. היא מצאה עבודה יומיים

אחרי שכתבתי את הפוסט. פשוט תפוז הפסיק להודיע על הודעות תגובה לפוסט ורק עכשיו נכנסתי באופן יזום לבדוק
 
ברור שלא!! בשביל זה אני פורקת כאן

זה קצת מאזן. אני מוציאה קיטור. נרגעת. אוספת את עצמי וממשיכה הלאה. לכוון להדריך לתמוך. לפעמים נעזרת במה שנאמר לי כאן ולפעמים דווקא מה שנאמר כאן גורם לי לחשוב על כיוון אחר..
&nbsp
ואם יש טעויות הקלדה סימן שאני נסערת. לא בורה או דיסלקטית.
 
למעלה