רוצה את אמא

רוצה את אמא

כבר תקופה שזה מה שאני מרגישה.
כבר תקופה שחנוק לי בגרון. כן, מדי פעם מצליחה לבכות. מדי פעם.
פעם הצלחתי לדבר, לספר, לכתוב. לא מצליחה עכשיו.
חנוק לי. עצוב לי. חסר.
חסרה לי קוביה חשובה במגדל. קוביה שתומכת.
יש ימים שאני מרגישה שהכל עומד להתמוטט. ליפול. לקרוס.
אבל כמו שתמיד אמרו-את חזקה. עם כוחות. אלוהים מפיל רק על מי שיכול להתמודד..
האמנם?
 

mykal

New member
האמנם? כנראה שכן,

אחרת איך נסביר את מציאות 'השרדותינו' אחרי אובדנים?
והקושי--אחרי איבוד אמא?
אבל החיים לימדו אותי שיש דברים נוראיים יותר מאיבוד אמא,
(אני כבר כמעט 40 שנה אחרי ועדין מתגעגעת בטירוף)
ודוקא עכשיו כשאני פוחדת מאובדן של בת חולה--אימי חסרה לי מאוד,
אבל הכאב הפולח והפחד מהעתיד אולי קשה יותר.
אז כן--אמא חסרה תמיד, ואת הכוחות אנחנו 'שואבים' מעצמינו.
וכנראה זה אפשרי.
 

אשבל1

New member
כמה קשה לעמוד מול סבל של היקרים לנו,מול הפחד לשלומם

וחוסר היכולת שלנו לשלוט בזה... מאחלת גם כאן בריאות והחלמה לבתך
 

אשבל1

New member
סנטה רוזה יקרה..

נראה כי הרגשות מציפים, וקשה לשתף, קשה לפעמים לבכות,קשה להיות תמיד חזקה.., כאילו בפנים הכאב עולה על גדותיו... ספרי למה לדעתך עכשיו קשה לך יותר לכתוב, לספר...?
 
למעלה