רוצה להיות מאושרת

Crema86

New member
רוצה להיות מאושרת

אני עוד מעט בת 29 בלי חברות מלבד אחת שהיחסים שלנו נחלשים כתוצאה מכך שאין ביננו התאמה טובה מבחינת האישיות.
אני מרגישה די אומללה מסכנה.
אומנם החיים שלי כביכול דבש אני לא עובדת קשה וחיה עם ההורים. מרוב שעמום אני מטפסת על הקירות בזמני הפנוי.
מצד שני אני בן אדם דכאוני
אמא שלי אומרת שאנשים כמוני לא יהנו משום דבר בחיים , כי הם לא יודעים להיות מסופקים במה שיש להם. תמיד יחפשו פגם ומה לא בסדר ..
האמת שאני מסכימה איתה .
יש לי הרבה מחשבות שליליות ביום.
אני אומנם התחלתי לעבוד במקום עבודה חדש והוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לעבוד יותר ממתדלקת בתחנת דלק .
מצד שני אני מרגישה שאני לא נהנת בעבודה שלי כל כך. בתחנת הדלק עוד תקשרתי עם הלקוחות הקבועים צחקקתי והזמן היה עובר מהר. הייתי נהנת מעבודה עצמה אבל לא מיחס מהנהלה.
פה בעבודה אני מוצאת את עצמי יושבת שעות על הכיסא , לפעמים מאבדת את הסבלנות במצבי הלחץ כשאני ממש רעבה ואמורה לאכול כל 3 שעות ואין ביכולתי לצאת על דעת עצמי כמו בעבודה הקודמת.
ככה קורה שאני לא פעם בלי לשים לב מעיפה בלי כוונה מוצרים של הלקוחות בחוסר סבלנות ובעצבנות.
האחראית שלי כבר דיברה איתי על הנושא והייתי מופתעת. כמובן שלא אמרתי לה שהסיבה לכך היא הרעב שלי
בעבודה הזאת אין לי איך לקשקש עם לקוחות כי כל פעם מגיעים לקוחות אחרים. אני גם לא מתלוצצת איתם כלום.
מצד אחד אני מרוצה שכן יש לי עבודה ביד ושזה לא מובן מאליו אבל מצד שני..
פעם העבודה שלי הייתה מרכז חיי היום..גם בעבודה אני לא מוצאת שום סיפוק
ככה קורה שאני מתקשה עם הדיאטה כי יש לי תאבון גדול וקשה לי עם ההפסקות הלא מסודרות.
עלה בדעתי להביא פיתה קלה לקופה ועשיתי זאת אך לא אכלתי ממנה מהפחד שישימו לב ויפטרו.

חוץ מעבודה אני חווה קשיים גדולים בתחום החברתי.
על זוגיות אני מוותרת כרגע בגלל שאני יודעת שאני יתקשה למצוא את האיש לחיי
כולם היום מחפשים סטוצים ומה לעשות אני לא בנוייה לזה רגשית. אני יעדיף להיות לבד.
מצד שני אני גם לא בשלה לחתונה כי אני ילדה בראש ולא בא לי ילדים כי לדעתי זה נטל ואחריות (אולי בעתיד דעתי תשתנה)
כל מה שאני רוצה כרגע ומרוכזת במחשבות על איך להיות רזה ויפה ואיך למצוא לעצמי חברה או שתיים שאיתן אני יצא ואהנה.
אני רוצה לשפר את התקשורת הבין אישית אבל לא מצליחה.
אני מופנמת ומתקשה לפתח שיחה עם בנות
אנשים לא מתחברים אלי
איך אני יוצאת מהמצב הזה?
איך אני יהיה מאושרת?
 
לא כולם נהנים מהחיים...


חיים שלך ריקים מאוד(יחסית) ואת לא עושה דבר כדי לשנות את זה. אני מניחה שאת לא מאמינה
שאת מסוגלת למלא אותם בדברים נוספים/ לשנות את המצב הנפשי שלך באמצעות טיפול או קואוצ'ינג.
אנשים בגילך שעובדים בקופה רובם יש להם עיסוקים נוספים, לימודים או חוגים, משפחה.
אני השתכנעתי עם השנים שיש לך הפרעת אישיות כלשהיא. את לא מאבחנת ולא מטפלת(לא טיפולים
שרלטניים למינהם אלה איבחון פסיכולוגי מסודר) אז זה המצב לצערי.
 

Crema86

New member
מה זאת אומרת..?

הפרעת אישיות כלשהי..?
אין לי כסף כי אני בזבזנית ואני אפילו במינוס אז אין לי כסף לטיפולים. אגב הייתי בטיפול וזה ממש לא עזר בעצם כן עזר לי לרזות בארנק.
אני מאוד רוצה למלא את בדברים חדשים . השאלה מה..?
אני ממש סובלת מהמצב הקיים מכך שאני בודדה ובמיוחד בסופי השבוע..
יש לי חברה יחידה כבר כמעט שנה. בהתחלה הכל היה נפלא ביננו .. אני "התאהבתי" מכך שלמרות שהיא שמנה ממני יש לה אישיות חברתית בניגוד אלי. היא זאת שהובילה את הקשר ולאורך כל החודשים התלהבתי מכך שיש לי סוף כל סוף חברה..
עם הזמן דווקה במה "שהתאהבתי" בה גורם להרבה אנרגיה שלילית.
היא מקרינה ביטחון עיי כך שהיא מרימה את הקול על אנשים , עומדת על שלה . מצד שני על כל זבוב היא מתרגזת, אני אפילו מרגישה לפעמים שהיא משפילה אותי.
בהתחלה היה לנו יציאות משותפות עם הידידים שלה הבדואים אבל הנה היום אף אחד מהם לא מעוניין שאני ישב איתם:כי אני גזענית , כי אני לא אשת שיחה , שאני לא זורמת מינית ולא מעוניינת להכיר אותם יותר מדי מחוץ לישיבה .
לא פעם הצעתי לה שנילך לפאב שתינו ונכיר אולי בחור.
היא לא מעוניינת ואפילו כבר אומרת לי גם בפנים שמה יש לנו ללכת לבד לפאב שאני ישעמם אותה. על מה נדבר על עבודה?
לא משנה כמה אני מנסה שתיתן לזה צאנס היא אינה מעוניינת בכך..ובכך היא נותנת לי להרגיש בודדה ושהיא צריכה אותי רק בשביל שהיא לא תישב לבד עם הבנים האלה כי היא גם כמוני לא מעוניית להתפתחות כלשהי איתם. רק לשבת , לצחוק , לשתות על חשבונם ויאללה ביי.

אני מוצאת את עצמי מתה משעמום אבל ממש, מתה להשתנות (אני באמת מאוד רוצה להיות חברתית אבל הנושא הזה של לפתח שיחה חופשי זר לי )
יש בעבודה שלי עובדת ממש חמודה שמכל הבנות אני הכי מתחברת אליה. גם היא תמיד תבוא ותישב לידי בהפסקות ומצא על מה לדבר. היא טיפוס רגוע שונה מחברה שלי שיש לה פתיל קצר (האמת שאני למדתי ממנה וגם לי יש עכשיו אולי בגלל זה יש ביננו הרבה עימותים לאחרונה . במקום להרגיע אותי היא יוצאת מהשיחה עליי "שתחררי ממני טוב?<! "
הייתי מעוניינת לקדם את הקשר ביננו מחוץ לעבודה אבל אני חוששת מכייון שבעבר הייתי יותר מדי דביקה לבנות בתחנת דלק. הייתי באשלייה שהן חברות שלי ואז יום אחד בהיר שתיהן הלכו לסרט בלעדיי למרות שהתקלתי אותן לפני בלי שידעתי שהן מתכננות ללכת לסרט. אחרי זה הן באו לי בתירוץ שהן רצו זמן איכות ביחד, בהמשך גם יצאו עם עוד בנות. אני תמיד הייתי מחוץ לעניינים מלבד ערבי גיבוש של כל העובדים.
אני מפחדת לעשות צעד ועוד פעם להידחות. אני מפחדת לשעמם אותה כי אני לא בן אדם מעניין.

בעבר חלמתי למצוא לעצמי חבר רציני אבל הרגשתי לא יפה . כל הבנים שנדלקתי עליהם ורדפתי לא הביטו לכייון שלי בכלל. המעטים שכן התחילו איתי אני דחיתי אותם כי הם לא נראים לי
עם השנים קלטתי שכל הגברים מחפשים רק סטוץ. אח שלי בעצמו כזה סתם לצורך הדוגמא..
קשה לי לתת אמון בבנים , גם קשה לי לנהל שיחות עם בנים בטלפון רק בווטסאפ אבל מהר מאוד השיחה נגמרת כי אני פוסלת אותם.
מצד אחד אני חולמת על קשר רציני אבל בניגוד לעבר שחיפשתי אהבה. היום קשה לי להאמין שאני ימצא מישהו שאני יתאהב בו ושגם הוא..
היום כל מה שרץ לי בראש שהלוואי אני ימצא בחור רציני שימלא לי את החלל הריק, שיסיע אותי לכעל מיני מקומות ושלא ידרוש ממני מין ,
כי רק ככה אני ידע שהוא רציני ואולי יהיה זמן לפתח כלפיו רגשות.
אני מנוייה לאתרי היכרויות אבל כולם נראים בעיני מכוערים. אומנם יש לי ביטחון עצמי נמוך ואני לא מעריכה את עצמי אבל אני כן חושבת שאני נראית טוב ומאז שהתחלתי לטפח אתץ עצמי בעבודה הרבה מחמיאים לי
יש לי פחד מאינטימיות ויש לי פחד מחתונה וילדים.
כאילו אני כן רוצה קשר רציני אני לא מוכנה לללכת סתם עם מישהו ואני קשה!! אבל מצד שני למרות שאני נושתקת לגיל 30 אני מרגישה ילדה בראש. מפחדת להתחתן ולהשמין , שהרי גם ככה אני לא מרוצה מהמשקל.
לא מתחברת לנושא הזה של ללדת ילדים, קשה לי לדממין את עצמי מבשלת לבעלי וכאלה. כל אלא עוד סיבה למה אני חוששת להכיר. הכי קל לי לפסול את כולם בטענה שהם סטוציונרים..
הלוואי שהיה באמת מגיע האחד שהיה כובש את ליבי וישהי בחור זהב..שאני כל כך יאהב אותי שאני ישתנה, שבזכותו אהיה חברמנית יותר ומאושרת.
כרגע מה שבא לי זה למצוא חברה חדשה , אני משתוקקת לכך בכל ליבי אבל חברה רגועה .

שהייתי אתמול בהפסקה ניגשה אלי קופאית ראשית והתיישבה לידי .
שאלתי אותה איפה חברה שלי שאני צריכה לדבר איתה כי היה ביננו ריב קטן..היא ישר שאלה עם זה ריב שקשור לעבודה או לחיים האישים ואמרתי לה סתם לא משהו רציני כדי שלא תחקור.
היא ישר שאלה אותי "את רבת איתה..?! לא יכול להיות ממה שהספקתי להכיר אותך את בדרך כלל בן אדם רגוע.."
היא אמרה לי שלדעה אני וחברה שלי לא מתאימות כחברות כי היא אגרסיבית קצת ואני שקטה אבל היא מבינה למה היא נשארת איתי, מכייון שנוח לה שאני משלימה אותה כאילו בזה שאני לא עונה לה בטח (ואני כן התחלתי לענות לה בגלל זה נוצר בייננו קצר . בהתחלה ספגתי והעלמתי עין. היום אני מתעמתת אבל לא עד הסוף תמיד היא מנצחת בריב).
היא ציינה שיש לה רק שתי חברות רגועות כמוני (היא בת 40 פלוס) והיא בגילה כבר לא רבה . אמרתי לה שזה לא קשור לגיל אלא לאופי של הבן אדם.
היא אמרה לי שלדעתה כדאי בהדרגתיות לתפוס ממנה מרחק עד שלא נהיה חברות . שתקתי . לא יכולתי להגיד לה שחוץ ממנה אני זאב בודד
אני רוצה כל כך להשתנות.

חבל שאני לא מקבלת כאן טיפים לגבי איך לפתח שיחה עם אנשים, איך להיות מעניינת..
אני ממש נואשת לחברה זה לא כייף כי אני נכנסת לדיכאון מכך שאין לי עם מי לצאת
אז אני סובלת בבית ..
 
אני לא חוזרת בי לגבי זה שהיה רצוי שתעברי איבחון..


ולא בחוג לפסיכודרמה שעולה הון, אלה במרכז לבריאות הנפש של משרד הבריאות שדברים
שם צריכים להיות חינם או זולים יחסית. למדתי מפוסטים שלך שיש לך יותר קשיים מהרבה אנשים
שאני מכירה, אז לדעתי צריך להעזר.
טיפים למה לעשות? להחליט מה את רוצה לעשות בחיים שלך מלבד עבודה ולעשות תוכנית
איך את עושה את זה. מה בא לך ללמוד או אולי להשתתף בקורס מעשי?
אף אחד לא יכול להחליט במקומך מה את רוצה להוסיף לחיים שלך.
חוג ריקוד לטיני, כושר או קורס בישול. אם כרגע את במינוס אז כדאי לשלם את החובות
ואולי לחפש בפייסבוק ארועים חינמיים בנושאים שמעניינים אותך.
אני חושבת שאם תעסקי במשהו נוסף לעבודה, יהיו לך הזדמנויות להכיר עוד אנשים.
אני חושבת שלא חסר לך כל כך על מה לדבר. את מסוגלת למלא פה לפעמים דף שלם.

ושוב כשהיית חייבת לעזוב עבודה ולמצוא עבודה חדשה, עשית את זה די מהר ואת עובדת
בתור קופאית למרות שבתחנת דלק היו איזה קשיים לא מוסברים לשים אותך בחנות.
בחיים אין מי שיכריח אותך לגשת לפסיכולוג או יכריח אותך ללמוד בישול.
אלה דברים שרוצים או לא רוצים ואם רוצים ורק אז אפשר להחליט איך משיגים אותם..
&nbsp
 

Crema86

New member
מה זאת אומרת יותר קשיים ..?

להרבה אנשים יש קשיים בכל מיני תחומים.
מה זה הבריאות הנפש הזה . אני מרגישה פגועה כאילו אני איזה אוטיסטית ששולחים אותי לאבחון ..
נכון יש לי קשיים אבל לא עד כדי ככה כדי לתייג אותי עם הפרעה נפשית. להרבה אנשים יש הפרעות קטנות או גדולות. אף אחד לא מושלם.
&nbsp
ממש ברגעים אלה אני מצטערת שאני בכלל רושמת פה בפורום . בשביל מה בשביל לשמוע שאני צריכה אבחון ורמיזה לכך שאני לא נורמלית.
אין לי כוח באמת..אני לא ילך לשום אבחון ואני לא יקח כדורים .
מה שאני כן מוכנה לעשות זה להירשם לקבוצה חברתית ואולי לעשות קורס לתקשורת בין אישית.
היייתי בטיפולים וזה ממש לא היה זה בשבילי
לא תרם לי בכלום .
אמא שלי אומרתצ שזה קשקוש כל הפסיכולוגים האלה, שאם בן אדם לא רוצה להשתנות אף אחד לא ישנה אותו.
אני כן רוצה להשתנות אבל לא דרך טיפול כי הייתי ולא עזר לי ואני לא מעוניינת לעבור שום אבחון ובטח שלא לשלם על זה כסף!!
&nbsp
לגבי חוגים זה שאני נחשפת להרבה אנשים לא בהכרח יגרום להם להיות חברים שלי
חסר לי כן על מה לדבר כי לדבר על דברים שליליים יש לי בשפע מה לדבר אבל את האנשים בחוץ לא מעניין הדיכאונות שלי. אני גם לא יספר לכולם כי אני מבינה שזה יגרום לי להיראות מסכנה.
כל מה שבא לי זה להיות אשת שיחה, חברמנית יותר
הלוואי הייתי הבחורה החייכנית שכולם נהנים בסביבתה.
אני מודה שאני מרוכזת בעצמי , חייה בתוך בועה משל עצמי.
אני לא באמת מתעניינת באחרים מלבד אני
זה הסיבה שאני לבד כי כולם אוהבים לדבר עם אנשים שמתעניינים בהם.
גם שאני מנסה לזייף ולהתעניין זה לא מצליח לי
&nbsp
חוג ריקוד נשמע לי אחלא אבל זה לא יקדם אותי חברתית
אם רק הייתי יודעת איך להזרים את השיחה וליצור עניין וחיבור
אני מבינה שבשביל ככה אני צריכה לנסות להיפרד ממסכנות, להיות אופטימית ולחייך .
מישהי בעבודה מזכירה לי אותי כל היום היא גם לא מתחברת לאחרות , בוהה . מצהד זה נראה כאילו היא שקועה במחשבות ככה גם אני
אני מרוכזת בעצמי יותר מדיי
מצד שני נגיד אם אעומרים לי שלום בעבודה אני אומרת שלום והולכת. לא מחייכת ושואלת מה איתך..? כי אחרי זה על מה אני ידבר איתה..?
זה מרגיז מאולץ
איך אני מקנאה בחברה שלי שלמרות היותה שמנה ממני ולמרות שהיא אגרסיבית שמעצבנים אותה כולם אוהבים אותה.
הלוואי עליי
אם רק הייתי משפרת רק קצת את התקשורת הבין אישית שלי זה כבר הייה תורם לי בחיים האישיים
אבל אני לא יודעת על מה לדבר
בקיצור אני לא יודעת איך אבלך בוער בעצמותיי להשתנות לטובה
אם רק היה טיפ ממה להתחיל ומשם לתרגל אבל אין כל מה שאני מקבלת כאן זה ללכת לאבחון
זה לא מה שאני רוצה לשמוע ולבצע
&nbsp
 
עוקבת אחרי הכתיבה שלך כמה שנים..

ואני מרגישה את צריכה עזרה יותר רצינית מעצה פה ושם.
יש מצב שאני טועה בגדול ושאם תקבלי עצה קטנה פה או שם, חייך ישתנו מיד.

יש רק בעיה קטנה.. את לא מקבלת עצות של אף אחד או לא מסוגלת ליישם(לא כאלה שידוע לי).
גם בזמן שעבדת בדלק יעצו לך ככה וככה ולכי תעבדי במקביל ותעשי ככה ולא עשית כלום( שוב, ממה שאני יודעת).
עד שהעיפו אותך, רק אז היית מסוגלת למצוא עבודה אחרת.
אמא שלך אומרת שפסיכולוגים זה קשקוש ושאת "אנשים האלה שלא מרוצים מכלום".
והיא אומרת ואומרת....אז מה? תורה מסיני או שזה מתאים לך לזה שלא תתצטרכי לצאת מהפינה המוכרת שלך..
ומה את חושבת שאת צריכה לעשות? מאיפה את חושבת שאת צריכה להתחיל?
אני בטוחה שעם שנים צברת המון עצות והצעות. תתחילי להשתמש בהם.
רק |תדגש|את
תחליטי מה תעשי ואיזה עצה תקבלי.
גם לא לעשות שום דבר חדש ולהמשיך כמו שאת עכשיו, זה בסדר גמור.
החליטי החלטות ותהייהי איתן עד כמה שאת יכולה בשלום.
סליחה אם פגעתי בך בפוסט קודם או אפילו בזה.
 

Crema86

New member
אני לא מסוגלת ליישם את העצות

ולא יודעת איך בדיוק..
&nbsp
היום חברה שלי ממש שכנעה ידיד ערבי נוצרי שלה לעשות ישיבה איתי . הוא תמיד מתנגד בתוקף כי אני לטענתו בת 30 עוד מעט אבל מתנהגת כמו ילדה קטנה ועוד..
בסוף היא חרטטה אותו שהשתנתי ושיתן צאנס..טוב הם באו לאסוף אותנו 2 הבנים ולקחו אותנו לאיזה זולה חשוכה (לא היה אור רק רמקול עם אור מהבהב ופנס).
כל הידידים שלה בני 19-25
התיישנו כזה ואני כמו תמיד יושבת ולא מדברת. גם חברה שלי וגם הבחור הזה שאני לא ראיתי קודם לכן אמרו שאני כמו בול עץ.
הוא בעצמו לא מדבר ומצפה שאני ידבר ואני מה זה לא אשת השיחה..
שלא נדבר על זה שהוא לא נראה לי חיצונית ושגם אם כן אני מצפה שהצד השני יפתח שיחה ואז אני ישתף פעולה.
בשלב כלשהו הוא בא לשים עליי כתף ואני נרתעתי..
בבית שלי אפילו לא נישקתי ולא חיבקתי את אבא אז אני יתן לזר להתקרב אלי ועוד לערבי..? לא תודה...
הוא ניסה כמה פעמים והבאתי התנגדות. ניסיתי להיות נחמדה וכל הזמן חייכתי (צבועה שכמוני כי בדרך כלל אני מסתובבת עם פרצוף חמוץ)
חייכתי ואמרתי לו שאני שומרת נגיעה ושאני לא אוהבת שמתקררבים אלי יותר מדי.
חברה שלי התערבה ואומרת תפסיקי לחשוב שכולם רוצים לאנוס אותך.
אני ממש לא חושבתל ככה. גם הבחור הזה אמר שישב עם מלא בנות אבל לא נתקל במישהי כמוני שמתנהגת ככה בריחוק ושבטח עברתי איזה טראומה. אמרתי ממש לא עברתי שום טראומה!!
פשוט אני לא מכירה את הבן אדם ואז הוא ממש מתיישב לידי ומושיט את הכתף שלו. סליחה לא מתאים לי בין אם אני רוצה למנוע קרבה פיזית שתתפתח למשהו מעבר ובין אם סתם בא לי רק לשבת רק לצורך הישיבה.
הוא שאל אותי אם לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני הולכת לשבת עם בנים ואמרתי שכן, ועדיין זה לא אומר שאני צריכה לזרום מכל בחינה שהיא איתם.
בזמן הזה הידיד שלה גם ביקש ממנה מסג אבל היא לא נתנה לו אבל לא יוד מה בסוף כמו תמיד אני אשמה.
בסוף הישיבה הידיד שלה חטף קריזה עליי ובלי בושה מולי בחדר ואחרי זה באוטו התחיל לחטיף לה מוסר.
הוא אמר שאני כמעט בת 30 וילדותית , שאני שותקת ולא מדברת כל הערב , שממש לא מתאים לו ככה.
באוטו הוא אמר לה פעם אחרונה שאני באה ושניהם קבעו ליום שבת לנסוע לקיאקים בלעדיי
שניהם בפה אחד אמרו שהיא מותק למרות שכל הערב היא הייתה עצבנית (האופי שלה) ושבלעדי יסתדרו מצויין.
החבר של היד שלה שאל במה עבדתי בעבודה הקודמת ואז אמר "עכשיו אני מבין למה את כזאת סתומה. הכל ברור לי עם השנים נדפק לך המוח"
מפה הפסקתי להיות נחמדה. בשנייה התהפכתי ב180 מעלות
בניגוד לעבר שהייתי נעלבת אבל שותקת הפעם הרמתי עליו את הקול ואמרתי שלא יפה איך שהוא מדברת. הם ניסו לצחקק ולדלג הלאה אבל הייתי כבדה ממש .
חבר של הידיד שלה שאל אותי אם אני רוצה להשתנות.
חברה שלי אמרה להם את האמת שלא כדאי שישאלו אותי כבר שאלות, שאני נמצאת במצב של עצבנות..והוא ענה שהוא לא אמר משהו לא נכון אבל ואיזה 10 דקות נסענו בלי לדבר.
אני יודעת שכרגע אני חברה הפנוייה היחידה ליציאות אבל גם היא מסכימה שאני חייבת להשתנות ואין לי ברירה ושאף אחד מהידידים שלה לא סובל אותי
היא אמרה שאם אני יודעת שהם לא רוצים לשבת ומה הסיבה ועדיין מאמינה שאין ביכולתי איך להשתנות אז אין טעם שאני יצא מהבית בכלל.
אמרתי לה שבטח שאני רוצה להשתנות אבל שנים אני תקועה באותו המצב ולא נראה שביום בהיר אחד אני יהיה חברמנית.
&nbsp
אני חייבת להודות שמאז שהכרתי אותה כן עלה לי הביטחון, אני כן מעריכה את הקשר שלה ואפילו אומרת תודה בלב כי זה לא מובן מאליו .
פעם הייתי יותר גרועה אבל השינויי שעשיתי הוא מזערי
מצד שני הפכתי להיות גוש עצבני ואני מפחדת לחלות בעתיד כי לא תמיד אני מתדלגת הלאה ומכל שטות נעלבת.
&nbsp
אני מרגישה נורא כאילו סבבה אני חושבת שאולי יותר טוב בלי היציאות עם הבני מיעוטים האלה אבל עדיין קשה לי לשבת סופי שבוע בבית.
אני מרגישה בהם מסכנה..
באמת שאני משתוקקת להיות יותר חברתית אבל איך לזעזל אני מפתחת שיחה בלי להתאמץ. זה איום ונורא בשבילי אז סבבה אני נושקת ל30 אבל עדיין קשה לי
לא לכל אחד אני מתחברת ולא כל מי שאני רוצה להתחבר אליה רוצה להיות בחברתי
בוכה בלב..מתי יסתיים העינוי הזה כבר
מתי יתחיל איתי כבר גבר נורמלי שנראה לי או אמצא חברה שתהייה מתוקה אבל מצד שני תשלים אותי. מתי כבר..עד מתי אני צריכה לבכות

&nbsp
&nbsp
&nbsp
 
את מצפה מעצמך יותר מדי...

מדברת כל הזמן על להשתנות, ובאצם מתכוונת על לזרוק את האני הישן שלך לפח
ולהיות מישהי אחרת לגמרי.
לא חושבת שזה אפשרי להחליף אופי מאוד מסויום
ולהיות מישהי אחרת. זה לא תפקיד בסרט.
בן אדם שקשה לו לשוחח ולפתוח שיחה, יכול להפוף פתאום לדברן וחברמן(כמו שאת מגדירה)??
אם היית מוכנה לעשות את זה אפילו בתור תרגיל..
יש לך הרבה פחד מאנשים, מלהיפתח ואת לא מחבבת את הבחורים שחברה
שלך מפגישה אותך איתם אז זה נראה שיש עוד פחות סיכוי שיהיה איזה שינוי.
לא חושבת שיש פטרונות קלים.
&nbsp
&nbsp
 
באמת יציאה דפוקה

אבל לפחות בכל פעם שתלכי לחרבן תזכרי ביציאה [תרתי משמע חחח] הזאת. לא כך?
 
למעלה