נכון דידיט מבינה אותך
אבל בנות ה-35 לא עושות את זה מרוע, אלא באמת שיש להן תחושת איחור (לעומת בנות ה-23 למשל) מה אני אגיד לך, הכי טוב זה להדחיק את עניין הגיל, כי כשחושבים על זה = זה מה זה מפחיד. לי כואבים דברים פיזיונומיים. איך נראיתי פעם, ואיך היום. למשל רוב שנות ה-30 שלי הייתי עם שיער ארוך ארוך עד התחת, ולא צבוע. רק אחרי שבתי נולדה התחיל הלבן וגם הסתפרתי. כל כך הייתי רוצה שהיא תראה אותי עם השיער הארוך. כל כך הייתי רוצה שהיא תלך ברחוב עם אמא יותר צעירה במראה. אני יודעת שאני מחפה על זה באמהות נהדרת, בוגרת ושגם יודעת להיות שטותניקית. ובכל זאת זה מכה מדי פעם בכאב.