רעיונות בבקשה..?
היום ניגשתי לאחת הקופאיות שאמרה לי שהיא עובדת ב2 מקומות עבודה במקביל.
בעבודה שלנו היא עובדת ימים ראשון עד שישי עד השעה 3
ובימים שישי משעה 4 ועד הלילה למחרת בסופר השני
היא אמרה לי תלכי תשאלי באופן עצמאי כי כמה בנות שעובדות אצלינו ניגשו לשאול וברגע שאמרו שהן עובדות כבק בסופר אחר לא התקבלו.
הלכתי אחרי עבודה וקופאית הראשית שלהם אמרה שלא צריך
מאז שאין ממש יציאות עם חברה שלי ואני כבר לא עובדת בסופי השבוע בעבודה, אני מוצאת את עצמי מדוכאת מהרגיל בבית, על כך שאני בודדה ואין לי חברות . לפחות עד היום הייתי יוצאת עם חברה שלי כדי להעביר את הזמן.
היום כבר לא, היא מצידה אומרת יד לוחצת יד ..שכמו שהיא מכירה אנשים לישיבות ככה גם אני..ולא נראה לי שאני יפנה בקרוב לבדואים כדי לעשות איתם ישיבה (בנוסף לסיבה שאני לא אוהבת לדבר עם בנים בטלפון ולהעמיד פנים שאני באמת מתעניינת בהם מחוץ לישיבה ).
מלבד שאין לי יציאות אני גרה עם אמא שלפעמים היא הופכת להיות בלתי נסבלת בשבילי.
היא מחפשת אותי על קטנות. היא תמיד תמצא על מה להעיר לי!
לכן בא לי לברוח מהבית , מצידי לעבוד ולחזור מאוחר הביתה לישון ואז להתחיל יום חדש שיהיה לי שגרה.,
מאז שלמדתי מה זה יציאות מהבית קשה לי להתרגל לשבת בבית מחדש.
נכון אני גם ככה לא נהנת משום דבר אבל לפחות הזמן עובר
היום דיברתי עם חברה שלי וידעתי מה תהייה התשובה שלה
היא אמרה לי שאין שום יציאות וגם אמרה שאני גם ככה לא יודעת להנות משום ישיבה.
אמרתי לה שבשבילי להנות זה לראות נופים, לטוס לחול, לרדת לאילת למשהו לא שגרתי.
אמרתי לה בואי אני ואת נירד לאילת. בהתחלה היא ניסתה להמציא לי תירוץ שאני גם ככה בחובות ואיך ניסע..? אמרתי לה חכי עוד מעט צריך להיכנס לי עוד כסף מפנסיה. היא אמרה אז דברי איתי שתקבלי
ואמרה שלא נראה לה שאני יזרום איתה לאילת. אמרתי לה ברור שכן!!
וגם אמרתי לה תפסיקי להמציא תירוצים. אני יודעת שלא נעים לך להודות שהבעיה היא אני , שזה לא קשור לכסף אלא בי...
אחרי כמה שניות היא הודתה..אמרה" נכון , את ילדה דכאונית כזאת, אני יודעת שבאילת איתך אני ממש ישתעמם. מה שווה לנסוע לשם רק לים ולבתי מלון. אני רוצה מועדון ואת לא תזרמי ותהיי חמוצה. לאילת לא נוסעים לבד אלא עם עוד אנשים"
תכלס לפחות הילדה מודה במקום לבוא לי בסיבובים כי לא נעים לה ממני
אני מעריכה את זה מאוד
הרגשתי צביטה קטנה בלב, אבל זה לא חדש לי גם אם הייתה מסבנת אותי האמת כתובה על הקיר
אמרתי לה שהיא יודעת כמצה קשה לי לפתח שיחה ולא היה לה מה להגיד חוץ מלהגיד שפעם היא הייתה כמוני ילדה כמוני והיום היא השתנתה וגם אני חייבת, שהיא הייתה אפילו גרועה יותר ממני. הידידים של חברה שלה שנאו אותה ורצו לשבת בלעדיה .
יום אחד היא הבינה שהיא בבעיה והיא השתנתה.
אולי בשבילי זה היה קל אבל עבורי זה ממש לא כך..
אולי אני ינסה לאמן איכשהו את התת מודע ולשכנע אותו שאני חברמנית..?
האם יש טעם לנסות..
אמרתי לעצמי בלב שאם לא יציאות. לא משנה אני רוצה להיות מחוץ לבית בסופי השבוע
אשמח להצעות לסוגי עבודה לשלב במקביל
תודה
היום ניגשתי לאחת הקופאיות שאמרה לי שהיא עובדת ב2 מקומות עבודה במקביל.
בעבודה שלנו היא עובדת ימים ראשון עד שישי עד השעה 3
ובימים שישי משעה 4 ועד הלילה למחרת בסופר השני
היא אמרה לי תלכי תשאלי באופן עצמאי כי כמה בנות שעובדות אצלינו ניגשו לשאול וברגע שאמרו שהן עובדות כבק בסופר אחר לא התקבלו.
הלכתי אחרי עבודה וקופאית הראשית שלהם אמרה שלא צריך
מאז שאין ממש יציאות עם חברה שלי ואני כבר לא עובדת בסופי השבוע בעבודה, אני מוצאת את עצמי מדוכאת מהרגיל בבית, על כך שאני בודדה ואין לי חברות . לפחות עד היום הייתי יוצאת עם חברה שלי כדי להעביר את הזמן.
היום כבר לא, היא מצידה אומרת יד לוחצת יד ..שכמו שהיא מכירה אנשים לישיבות ככה גם אני..ולא נראה לי שאני יפנה בקרוב לבדואים כדי לעשות איתם ישיבה (בנוסף לסיבה שאני לא אוהבת לדבר עם בנים בטלפון ולהעמיד פנים שאני באמת מתעניינת בהם מחוץ לישיבה ).
מלבד שאין לי יציאות אני גרה עם אמא שלפעמים היא הופכת להיות בלתי נסבלת בשבילי.
היא מחפשת אותי על קטנות. היא תמיד תמצא על מה להעיר לי!
לכן בא לי לברוח מהבית , מצידי לעבוד ולחזור מאוחר הביתה לישון ואז להתחיל יום חדש שיהיה לי שגרה.,
מאז שלמדתי מה זה יציאות מהבית קשה לי להתרגל לשבת בבית מחדש.
נכון אני גם ככה לא נהנת משום דבר אבל לפחות הזמן עובר
היום דיברתי עם חברה שלי וידעתי מה תהייה התשובה שלה
היא אמרה לי שאין שום יציאות וגם אמרה שאני גם ככה לא יודעת להנות משום ישיבה.
אמרתי לה שבשבילי להנות זה לראות נופים, לטוס לחול, לרדת לאילת למשהו לא שגרתי.
אמרתי לה בואי אני ואת נירד לאילת. בהתחלה היא ניסתה להמציא לי תירוץ שאני גם ככה בחובות ואיך ניסע..? אמרתי לה חכי עוד מעט צריך להיכנס לי עוד כסף מפנסיה. היא אמרה אז דברי איתי שתקבלי
ואמרה שלא נראה לה שאני יזרום איתה לאילת. אמרתי לה ברור שכן!!
וגם אמרתי לה תפסיקי להמציא תירוצים. אני יודעת שלא נעים לך להודות שהבעיה היא אני , שזה לא קשור לכסף אלא בי...
אחרי כמה שניות היא הודתה..אמרה" נכון , את ילדה דכאונית כזאת, אני יודעת שבאילת איתך אני ממש ישתעמם. מה שווה לנסוע לשם רק לים ולבתי מלון. אני רוצה מועדון ואת לא תזרמי ותהיי חמוצה. לאילת לא נוסעים לבד אלא עם עוד אנשים"
תכלס לפחות הילדה מודה במקום לבוא לי בסיבובים כי לא נעים לה ממני
אני מעריכה את זה מאוד
הרגשתי צביטה קטנה בלב, אבל זה לא חדש לי גם אם הייתה מסבנת אותי האמת כתובה על הקיר
אמרתי לה שהיא יודעת כמצה קשה לי לפתח שיחה ולא היה לה מה להגיד חוץ מלהגיד שפעם היא הייתה כמוני ילדה כמוני והיום היא השתנתה וגם אני חייבת, שהיא הייתה אפילו גרועה יותר ממני. הידידים של חברה שלה שנאו אותה ורצו לשבת בלעדיה .
יום אחד היא הבינה שהיא בבעיה והיא השתנתה.
אולי בשבילי זה היה קל אבל עבורי זה ממש לא כך..
אולי אני ינסה לאמן איכשהו את התת מודע ולשכנע אותו שאני חברמנית..?
האם יש טעם לנסות..
אמרתי לעצמי בלב שאם לא יציאות. לא משנה אני רוצה להיות מחוץ לבית בסופי השבוע
אשמח להצעות לסוגי עבודה לשלב במקביל
תודה
