רצח בצ'שייר - דיון כואב
לפני כמה ימים צפיתי בסרט "רצח בצ'שייר". להלן תאור הסרט, בסיום תהייה שלי מהצפייה בו:
"רצח בצ'שייר | The Cheshire Murders
השכם בבוקרו של ה-23 ליולי 2007, בעיר הישנה צ'שייר, קונקטיקט, פרצו ג'ושוע קומיסרייבסקי, 26, וסטיבן הייז, 44, לביתם של דר' ויליאם פטי וג'ניפר הוק-פטי, ובנותיהם היילי, 17, ומיכאלה, 11.
בבוקר, יצאה ג'ניפר לבנק, משכה 15 אלף דולר, והודיעה לפקיד שהיא ומשפחתה מוחזקים כבני ערובה. שיחת הטלפון מקפיאת הדם של מנהל הבנק למשטרה פותחת את פרשת הרציחות בצ'שייר.
כששבה ג'ניפר לבית, הייז חנק ואנס אותה. דלק נשפך בבית, ושתי הבנות, עדיין בחיים, נקשרו למיטותיהן. רק מאוחר יותר התברר שקומסרייבסקי התעלל בשתי הבנות מינית.
עד השעה 10 בבוקר, הבית כבר בער, וגם שתי הבנות מצאו את מותן הנורא.
רק ויליאם, האב, שהוכה במחבט בייסבול ונקשר לעמוד במרתף, הצליח לשרוד את האימה.
מספר שבועות אחרי הזוועה, הסכימו שני הפושעים להודות באשמה בתנאי שלא יוצאו להורג, אך ויליאם התעקש על גזר דין מוות.
מה התרחש בדיוק בבית ביום הנורא ההוא? מהו הרקע של שני הפושעים? מדוע המשטרה המקומית המתינה מחוץ לבית כחצי שעה לפני שמישהו מת? כיצד הגיבו אחיו של הרוצח הייז ואשתו לעתיד של הרוצח קומיסרייבסקי לרציחות?
הסרט המצמרר מביא סיפור שלא תוכלו להוציא מהראש.
בימוי: קייט דייויס, דייויד היילברונר
(117 דק' ,ארה"ב, 2013)"
עד כאן התאור.
כאמור, צפיתי בסרט. לא פשוט בכלל אם כי תמונות מזירת הפשע לא שוחררו כלל לתקשורת (כל הכבוד על זה).
בסרט מראיינים את ההורים של האם (בגלל זה אני כותבת כאן), של האב, האחים של הרוצחים ושלל אנשים נוספים. המשטרה אגב לא הגיבה על מה שנאמר בסרט.
ראיתי את ההורים של האמא ואחותה, מדברים על המשפחה שלהם שאיננה עוד. על הבת שלהם, הנכדות שלהם. הם הגיעו למשפט כל יום ויום ושמעו את הזוועות שנעשו להן. האבא אגב באמת היה זה שדרש גזר דין מוות, מה שכנראה לא יקרה. הנאשמים הסכימו להודות בכל ההאשמות עוד באותו היום ולקבל מאסר עולם לא אפשרות לשחרור מוקדם אך האב אל הסכים למרות שהובהר לו שעונש מוות לא יכול להיות ללא משפט, המשפט ייקח שנים (ויעלה מליונים) וסביר להניח שבסופו של דבר לא יממשו את העונש.
מצד אחד, אני מבינה את הצורך להיות במשפט, כי איך אפשר לעשות משהו אחר כשהמשפט מתנהל. מצד שני, זה נשמע לי כל כך בלתי נסבל לשבת שם, לצפות בדיונים שלמים על איזה תנאים היו לרוצחים המסכנים, כמה הם סבלו מזה או מזה, באיזה תנאים הם צריכים להיות עכשיו יחד עם דיונים על מה בדיוק הם עשו לבת שלהם ולנכדות שלהם. נשמע לי כל כך נורא. ליבי יצא אל ההורים שלה, אנשים מבוגרים, אביה אמר שהוא מקווה לחיות עד סוף המשפטים ולזכות לראות שעושים צדק עם הבת שלו, למרות שהוא עצמו נגד עונש מוות.
איך לדעתכם אפשר לשרוד ארוע כל כך קשה ואז עוד להיות נוכח בכל הדיונים בבית המשפט? (ובראיונות חוזרים ונישנים של התקשורת על "איך הרגשת", שנראים לי גרועים לא פחות).
יעל
לפני כמה ימים צפיתי בסרט "רצח בצ'שייר". להלן תאור הסרט, בסיום תהייה שלי מהצפייה בו:
"רצח בצ'שייר | The Cheshire Murders
השכם בבוקרו של ה-23 ליולי 2007, בעיר הישנה צ'שייר, קונקטיקט, פרצו ג'ושוע קומיסרייבסקי, 26, וסטיבן הייז, 44, לביתם של דר' ויליאם פטי וג'ניפר הוק-פטי, ובנותיהם היילי, 17, ומיכאלה, 11.
בבוקר, יצאה ג'ניפר לבנק, משכה 15 אלף דולר, והודיעה לפקיד שהיא ומשפחתה מוחזקים כבני ערובה. שיחת הטלפון מקפיאת הדם של מנהל הבנק למשטרה פותחת את פרשת הרציחות בצ'שייר.
כששבה ג'ניפר לבית, הייז חנק ואנס אותה. דלק נשפך בבית, ושתי הבנות, עדיין בחיים, נקשרו למיטותיהן. רק מאוחר יותר התברר שקומסרייבסקי התעלל בשתי הבנות מינית.
עד השעה 10 בבוקר, הבית כבר בער, וגם שתי הבנות מצאו את מותן הנורא.
רק ויליאם, האב, שהוכה במחבט בייסבול ונקשר לעמוד במרתף, הצליח לשרוד את האימה.
מספר שבועות אחרי הזוועה, הסכימו שני הפושעים להודות באשמה בתנאי שלא יוצאו להורג, אך ויליאם התעקש על גזר דין מוות.
מה התרחש בדיוק בבית ביום הנורא ההוא? מהו הרקע של שני הפושעים? מדוע המשטרה המקומית המתינה מחוץ לבית כחצי שעה לפני שמישהו מת? כיצד הגיבו אחיו של הרוצח הייז ואשתו לעתיד של הרוצח קומיסרייבסקי לרציחות?
הסרט המצמרר מביא סיפור שלא תוכלו להוציא מהראש.
בימוי: קייט דייויס, דייויד היילברונר
(117 דק' ,ארה"ב, 2013)"
עד כאן התאור.
כאמור, צפיתי בסרט. לא פשוט בכלל אם כי תמונות מזירת הפשע לא שוחררו כלל לתקשורת (כל הכבוד על זה).
בסרט מראיינים את ההורים של האם (בגלל זה אני כותבת כאן), של האב, האחים של הרוצחים ושלל אנשים נוספים. המשטרה אגב לא הגיבה על מה שנאמר בסרט.
ראיתי את ההורים של האמא ואחותה, מדברים על המשפחה שלהם שאיננה עוד. על הבת שלהם, הנכדות שלהם. הם הגיעו למשפט כל יום ויום ושמעו את הזוועות שנעשו להן. האבא אגב באמת היה זה שדרש גזר דין מוות, מה שכנראה לא יקרה. הנאשמים הסכימו להודות בכל ההאשמות עוד באותו היום ולקבל מאסר עולם לא אפשרות לשחרור מוקדם אך האב אל הסכים למרות שהובהר לו שעונש מוות לא יכול להיות ללא משפט, המשפט ייקח שנים (ויעלה מליונים) וסביר להניח שבסופו של דבר לא יממשו את העונש.
מצד אחד, אני מבינה את הצורך להיות במשפט, כי איך אפשר לעשות משהו אחר כשהמשפט מתנהל. מצד שני, זה נשמע לי כל כך בלתי נסבל לשבת שם, לצפות בדיונים שלמים על איזה תנאים היו לרוצחים המסכנים, כמה הם סבלו מזה או מזה, באיזה תנאים הם צריכים להיות עכשיו יחד עם דיונים על מה בדיוק הם עשו לבת שלהם ולנכדות שלהם. נשמע לי כל כך נורא. ליבי יצא אל ההורים שלה, אנשים מבוגרים, אביה אמר שהוא מקווה לחיות עד סוף המשפטים ולזכות לראות שעושים צדק עם הבת שלו, למרות שהוא עצמו נגד עונש מוות.
איך לדעתכם אפשר לשרוד ארוע כל כך קשה ואז עוד להיות נוכח בכל הדיונים בבית המשפט? (ובראיונות חוזרים ונישנים של התקשורת על "איך הרגשת", שנראים לי גרועים לא פחות).
יעל
