רציתי לשאול אתכם
דבר או שניים על חושים. בזיקנה, כמו שכולנו יודעים חלה ירידה בכל מה שקשור לעיבוד חושי. לא רואים כל כך טוב כמו פעם, לא שומעים כל כך טוב, הטעם גם הוא לא כמו שהיה - שלא לדבר על חוש הריח או המישוש... (ובלי להזכיר בכלל תהליכים ניווניים במוח שאמור לעבד ולפרש את התפיסה החושית). עם הראייה, נדמה לי, יש לכולנו איזה דיאלוג כבר מגיל 40... כשפתאום "היד מתקצרת" ולא מצליחה להחזיק את הדף רחוק מספיק כדי שנוכל למקד. מצד שני, כמה מאיתנו עריך לכך שזקנים צריכים שמישהו ישים לב עבורם שאולי הם צריכים בדיקות ראייה שוב? כמה מאיתנו ערים לכך שלפעמים פשוט צריך לשים לב שהמשקפיים פשוט לא מספיק נקיות והעולם נחווה עמום ומטושטש? אחד השינוים שקשה לעלות עליו קשור לתהליך של ירידה בשמיעה. יש זקנים שבאמת יגידו "מה"? ו"אני לא שומע" מספיק פעמים עד שנבין שאפעס קורה שם משהו, אבל יש הרבה אחרים שפשוט חושבים שמסיבה מסויימת כולם מסביב התחילו למלמל. הם לא קושרים זאת לירידה בשמיעה שלהם, אלא מפרשים את המלמולים כמשהו אישי נגדם. שרוצים להסתיר מהם אינפורמציה, שאחרים לא רוצים שהם ישמעו מה אומרים... וכך בהדרגה מתכנסים בתוך עצמם ומפתחים דפוס שיכול להתפס כפרנואידי לגמרי, כזה שמגלה מחשבות יחס לכל מיני אירועים שלא היו ולא נבראו (אלא במוחם הקודח). מה שבאמת קורה הוא שכשהחוש האמור לא "עובד כמו שצריך" המוח נכנס לפעולה ומתחיל לפרש את העולם בהתאם לתפיסה החושית הירודה, ואז יוצא שזה לא "הם" שלא שומעים אלא "אנחנו" שעושים להם בכוונה ולא רוצים לשתף אותם כמו פעם בכל מה שקורה. נשמע לכם מוכר?
דבר או שניים על חושים. בזיקנה, כמו שכולנו יודעים חלה ירידה בכל מה שקשור לעיבוד חושי. לא רואים כל כך טוב כמו פעם, לא שומעים כל כך טוב, הטעם גם הוא לא כמו שהיה - שלא לדבר על חוש הריח או המישוש... (ובלי להזכיר בכלל תהליכים ניווניים במוח שאמור לעבד ולפרש את התפיסה החושית). עם הראייה, נדמה לי, יש לכולנו איזה דיאלוג כבר מגיל 40... כשפתאום "היד מתקצרת" ולא מצליחה להחזיק את הדף רחוק מספיק כדי שנוכל למקד. מצד שני, כמה מאיתנו עריך לכך שזקנים צריכים שמישהו ישים לב עבורם שאולי הם צריכים בדיקות ראייה שוב? כמה מאיתנו ערים לכך שלפעמים פשוט צריך לשים לב שהמשקפיים פשוט לא מספיק נקיות והעולם נחווה עמום ומטושטש? אחד השינוים שקשה לעלות עליו קשור לתהליך של ירידה בשמיעה. יש זקנים שבאמת יגידו "מה"? ו"אני לא שומע" מספיק פעמים עד שנבין שאפעס קורה שם משהו, אבל יש הרבה אחרים שפשוט חושבים שמסיבה מסויימת כולם מסביב התחילו למלמל. הם לא קושרים זאת לירידה בשמיעה שלהם, אלא מפרשים את המלמולים כמשהו אישי נגדם. שרוצים להסתיר מהם אינפורמציה, שאחרים לא רוצים שהם ישמעו מה אומרים... וכך בהדרגה מתכנסים בתוך עצמם ומפתחים דפוס שיכול להתפס כפרנואידי לגמרי, כזה שמגלה מחשבות יחס לכל מיני אירועים שלא היו ולא נבראו (אלא במוחם הקודח). מה שבאמת קורה הוא שכשהחוש האמור לא "עובד כמו שצריך" המוח נכנס לפעולה ומתחיל לפרש את העולם בהתאם לתפיסה החושית הירודה, ואז יוצא שזה לא "הם" שלא שומעים אלא "אנחנו" שעושים להם בכוונה ולא רוצים לשתף אותם כמו פעם בכל מה שקורה. נשמע לכם מוכר?
