רציתי לשאול...

[MarkAnt]

רציתי לשאול...

מה עמדתה של תנועת צומת לגביי טרנספר? מה דעתכם?

 

[צומת 10]

צומת מתנגדת לטרנספר

אתה מוזמן לעיין בתקציר המצע של צומת המצ"ב בסעיף של: שלום וגבולות ביטחון: 1. כל הסכם שלום בייננו לבין מדינות ערב חייב להתבסס על העיקרון של "שלום – תמורת- שלום". 2. הנוסחה "שלום תמורת שטחים" איננה אלא אשליה מסוכנת אשר מימושה יפגע קשה לא רק בביטחון ישראל אלא גם ביציבות האזור . 3. על כן, במשא ומתן לשלום עם מדינות ערב, לא יעמוד לדיון שום שטח הנמצא כיום בשליטת מדינת ישראל . 4. מדינת ישראל תחיל את החוק הישראלי על יהודה, שומרון וחבל עזה שהם, יחד עם רמת הגולן, מהווים שטח חיוני לביטחון המדינה . 5. הבעיה הלאומית הפלשתינית צריכה לבוא על פתרונה במסגרת של הסדר שלום כולל . 6. לערבים ללא אזרחות ישראלית, אשר יבחרו להישאר תחת שלטון ישראל, יינתן מעמד של אזרח עם זכויות כלכליות, תרבותיות ודתיות . אולם מימוש זכויותיהם הפוליטיות ייעשה מחוץ לגבולות ישראל, בארץ נתינותם. לתקציר המצע לחץ כאן

 

[MarkAnt]

למעשה קראתי את המצע במלואו

כתוב במצע "כל הסכם בינינו למדינות ערב" - הפלסטינים הם לא "מדינת ערב". מה שצומת מציעה, למירב הבנתי, זה להפוך את יהודה וחבל עזה לשטחים ריבוניים של מדינת ישראל. איך זה ייתכן אם הפלשתינים עדיין שם? האם צומת מצפה מהם פשוט לקום וללכת, או לקבל את שלטון ישראל עליהם? אני חושב שזה דיי ברור שזה הדבר האחרון שייקרה... אגב, למה צומת מתנגדת לטרנספר? האלטרנטיבה שלה לזה, לא מציאותית...

 

[aviah]

אכן, אלטרנטיבה בעייתית

כמובן שאין טעם לתמוך, או להתיר, קיומה של ישות מדינית פלסטינית. 12 השנים האחרונות מראות את זה היטב. רעיון "זכות התושב" עלה לראשונה ב-1981 (ע"י חנן פורת) ויש איתו שפע בעיות. המצע לא מתייחס לערבים שהם אזרחי מדינת ישראל, למרות שהם חלק מהבעיה. מכיוון שאנחנו ממילא בעיצומה של מלחמה, אני מציע לקבוע כיעד נצחון באמצעות הכרעה צבאית - כמו שהיה בששת הימים ולא, למשל, בהתשה או ביום כיפור - ולהחליט מה עושים עם כל הערבים אחרי שנביס אותם בשדה הקרב.

 

[MarkAnt]

אני איתך באותה דיעה

מה אתה מציע לעשות עם "כל הערבים אחרי שנביס אותם", כמו שאמרת? איך תגיב למדינות העולם ולאו"ם ה"נכבד" וללחץ העולמי בכלל על הטענה שאנו נטפלים לאויב "חלש וחסר הגנה"? לא שאני חושב ככה...

 

[aviah]

זו בעצם וריאציה של אותה הבעיה

אחרי ששת הימים, למרות ניתוק היחסים עם ברית המועצות וכלבלביה (שכמדינות חופשיות חפצות היום בטובתינו), התקבלה ישראל באהדה רבה באירופה וארה"ב, פשוט משום שעמדה על שלה. הזלזול בישראל החל רק אחרי תבוסת מלחמת יו"כ והפגנת החולשה של ישראל. אם ישראל תפסיק לצעוק כל הזמן "תצילו אותי", העולם יחזור לכבד אותה.

 

[MarkAnt]

צודק. הכבוד לחזקים, לא לבכיינים

הזלזול העולמי בישראל נגרם בין היתר בגלל המדיניות הרחמנית והחנפנית של ממשלות ישראל השמאלניות כלפי טרוריסטים פלסטיניים. עם הזמן העם הפלסטיני למד לשחק את הילד המוכה וגרם לארץ ישראל להיראות כמו הבריון השנוא חסר השליטה. שהרי באירופה ידוע על פי כל אדם שישראל היא מדינה מיליטנטית תוקפנית שכל רצונותיה וחלומותיה זה לגרום סבל לעם הפלסטיני המסכן. איש באירופה לא מוכן לשמוע כלל על איך שכל זה התחיל, איש לא מוכן להודות בטרור שנופל עלינו ולא ננקם. אלה אם כן הריסת בית של מחבל זאת נקמה... שמעתי פעם מישהו שהציע רעיון מאוד לא הומני לבלימת הטרור. במקום להרוס בית של מחבל, להרוג את משפחתו. איזה פלסטיני יהיה מוכן להתאבד, אם הוא יידע שמשפחתו על כף המאזניים? מצד שני, מדובר באותם האנשים (אנשים?) ששולחים נשים להתאבד ומלבישים תינוקות בחגורות נפץ. על כל פנים זהו רעיון רצחני שלא ידובר עליו עוד. ההדברות עם ערפאת, העבר ביום טוב מהעולם, צריכה להיות מוגדרת כאסון לאומי (כך גם הסכמי אוסלו). שכן במקום להכריז עליו כעל אויב ומבוקש מספר אחת של המדינה, לוחצים איתו ידיים וחותמים איתו על הסכמים??? עם רוצח??? זאת בושה לעם היהודי ולארץ ישראל, בושה שלא תישטף בקלות, אם בכלל. אני בטוח לחלוטין שאם ארץ ישראל הייתה יותר תקיפה נגד אויביה ופחות מתלקקת אחר דעת העולם, גם הכבוד אליה היה מגיע ביתר זריזות. כשיש בידך גורם הרתעה, כמו הנחישות והאומץ, איש לא יעז לזלזל בך. איש לא העז לזלזל מעולם בבריה"מ. שכן יותר מהכוח העצום שלה, חוסר הסטביליות המוחלט של מנהיגיה הסובייטיים, שלא נתן שום דרך אפשרית לצפות את מהלכיה מראש, והעובדה שהיה ידוע ברבים כי היא מסוגלת לכל מעשה, הפחידו את מדינות העולם בהרבה מהכוח שלה. ברמה ההיסטורית, איש לא פחד מארה"ב כמו מבריה"מ, והיא הייתה חזקה לא פחות, אם לא יותר. אמנם זאת דוגמא מופשטת למדיי, אך מתאימה. שכן המזה"ת שימש זמן רב מאוד למגרש הניסויים של עמידות כלי הנשק האמריקאיים שברשותנו כנגד הסובייטיים שברשות מדינות ערב.