שאלה בנושא התנהגות!

pezpez

New member
שאלה בנושא התנהגות! ../images/Emo53.gif

התאומים שלי בני שנה וארבע עוד מעט, בן ובת. הבן, כמו כל הבנים מאד פעיל ושובב ומאד מוחצן עם הרגשות שלו, הכל הגדול: גם הצחוק וגם הבכי. הבת, כמו ליידי קטנה, עדינה ויותר מופנמת. איפה הבעיה? או! כשהם משחקים, לרוב הבונבון כשהוא רוצה להראות לאחותו כמה הוא אוהב הוא די מתנפל עליה, נשכב עליה מושך לה בשיער, חיבוקי דוב והקטנה עדיין לא יודעת איך להחזיר אז היא מתחילה לבכות, הוא גם תמיד חוטף לה את הצעצועים גם אם יש שניים מכל דבר. יוצא מצב שאני צריכה להפריד ולפעמים לגעור בקטנצ'יק כשהוא מכאיב לה, אבל הוא לא יודע שהוא מכאיב והוא לא ממש מתרגש מהענין והיא מחכה שאני אבוא "להציל" אותה. אני מרגישה שזה לא נכון לקבע התנהגות כזו אצל שניהם אבל איך פותרים את זה מבלי שהוא יעשה לה נזק ומבלי לגרום להם לנזק במערכת היחסים שלהם כאח ואחות זקוקה לעזרה ולתגובות
 
אמפטיה

בכל פעם שזה לא מתאים לה ואת ניגשת להפריד תסבירי לו שזה לא נעים ואפילו כואב. תפני את תשומת ליבו לבכי/תלונה שלה, להבעת הפנים שלה ולכל סימן חיצוני אחר שממחיש את אי הנוחות של הילדה. אח"כ תוכלי להציע לו ללטף אותה במקום, לעשות לה נעים
. בקיצור- ללמד אמפטיה. לא נולדים עם זה. אפשר ממש לקחת את ידו ולהמחיש לו מה זה ליטוף עדין, שיכיר את התחושה. מהצד שלה, למדי אותה לומר לא (הגיל קצת מוקדם אז אני מניחה שאין יותר מידי שימוש במילים) אבל זו זכותה לסרב ולהביע את מורת רוחה. בנושא חטיפת צעצועים, קשה להם בגיל הזה להבין שזה שהוא הסתכל על הצעצוע לא הופך את הצעצוע לשלו
. אני הייתי מדגישה שלא לוקחים ולא חוטפים מבלי לבקש (למרות שהם עדיין לא משוחחים). הייתי מפנה את תשומת הלב לכך שזה לא נעים לילדה. לרוב מה שעובד בגיל הזה זה הסחת הדעת למשהו אחר כי מה לעשות והם עדיין קטנים. למרות זאת אני חושבת שחשוב להסביר. אף פעם אי אפשר לדעת מתי זה יקלט.
 

pezpez

New member
תודה על המענה המהיר

כן, הם באמת קצת קטנים להבין אבל אני מנסה את הדברים שהצעת, אני אומרת לה שהיא צריכה להגיד לא ולקחת בחזרה אם הוא לקח אבל היא קצת קטנה כנראה להבין, אני באמת מקוה שמשהו בסוף יקלט ובאמת הסחות דעת זה הדבר שאני הכי מנסה אבל הוא כשהוא ננעל על מטרה.. זה קצת קשה להזיז אותו..
 
אצל כולם זה כך

תנסי לעשות מין סימולציה של: בוא נחזיר לה את הצעצוע ואז נבקש כי לא חוטפים, נכון שזה לא נעים... (תוך כדי החזרת הצעצוע לבעליו החוקיים) אח"כ לבקש במקומו את הצעצוע ובמקביל להסביר לשניהם שאפשר לעשות "תורות" (כמו שהילדים אומרים
) ואז לתת לו את מה שהוא רצה (כי ממילא לרוב בשלב הזה היא כבר מזמן איבדה עניין בצעצוע וכבר לא ממש איכפת לה...)
 
אצלי באותו גיל

התאומים שלי בני שנה וארבע, ממש כמו שלך. אני מנסה לפעמים לא להתערב והם מסתדרים (אצלי אין חוטף קבוע...). אבל כשאין ברירה, אני אומרת "לא מרביצים" בטון של "לא" ואז אומרת "עושים טובה" ומלטפת בעצמי את שניהם. הם כבר יודעים לבד, אם אומרים להם לא להרביץ, הם מתחילים ללטף את עצמם ואת השני במקום... זה ממש מצחיק. במקרים של חטיפות אם לא מסתדרים ביניהם, אני אומרת "לא חוטפים" אבל בעצמי במקביל מביאה צעצוע אחר ומעניינת אותם בזה, כך שבדר"כ פשוט מפרידה ככה שכל אחד מתעניין במשהו אחר. לגדול אני אומרת כשהוא חוטף לקטן את סקופ (של בוב הבנאי) למשל: לא לחטוף, ואם אתה רוצה את סקופ, תן לו משהו במקום. ואז הוא מביא לו טרקטור אחר במקום, ולוקח את זה שחשוב לו. אבל כמובן שבגיל שלהם השיטה הזו עדיין לא רלבנטית.
 
לא הסברתי את עצמי כמו שצריך

הגדול- הכוונה לילד הגדול שלי, בן שלוש וחודש. כשהוא חוטף לאחד הקטנים, אני אומרת לו שיתן לו משהו במקום... ראיתי שהשתמע כאילו יש תאום גדול ותאום קטן, וזו לא היתה הכוונה...
 

pezpez

New member
גם אני לימדתי..

את ענין "עושים טובה" והקטנה דוקא קלטה את זה לבונבון לוקח קצת יותר זמן להבין ש"טובה" עושים בעדינות.. הוא ילמד מן הסתם
 

rashlazit

New member
רוצה להרגיע

נתנו לך פה הרבה עצות טובות. אני - בעניין אחר. אצלינו היה בדיוק אותו המצב בגיל הזה - גם האופי של הילדים מאוד דומה לשלך, גם הבן היה חוטף קבוע ומושך בשער וכו' חוץ מהשאלה "מה עושים" במיידית הדאיג אותי מאוד שהמצב של חוטף-קורבן לא יישאר לאורך זמן, שהבת שלי לא תתרגל להיות "הקורבן" ולא תפתח אופי של בחיינית ומחפשת תמיד נחמה\פתרון\הגנה אצל אמא. לשמחתי הרבה - עם הזמן הבת שלי למדה לעמוד על שלה ולהגן על הדברים שלה לבד (אני לא לימדתי אותה להחזיר, רק השטדלתי להעביר מסר שלא חוטפים אלה מתחלפים\מבקשים וכו') בשלב מסוים המצב אפילו התהפך- הבת הפכה להיות המנהיגה בינהם. היום הם בני 3 ותענוג לראות אותם משחקים ביחד ודואגים אחד לשני. בקיצור - התאומים מתחלפים בתפקידים עם הזמן (כמו שאומרים -הנדנדה) לא לדאוג
 

pezpez

New member
תודה על העידוד

זה בדיוק מה שמדאיג אותי: ה"קיבוע" של חוטף-קורבן, אני שמחה שהמצב משתנה ואני אכן מודעת ל"נדנדה" אני מקוה שגם אצלי ישתנה המצב, אני תמיד אומרת בחצי צחוק כשהוא מתנפל.. חכה, יום אחד היא כבר תראה לך...
 
מצב דומה

גם אצלי המצב דומה רק שהשולטת היא דווקא הבת, כמובן שהיא מרביצה מאהבה וכל הזמן מחבקת חיבוקי דוב חונקים ומושכת לו בשיער ובבגדים. אין לי הרבה להוסיף לך למה שגם ייעצו לך כי גם אצלי השיטה הרווחת היא "זה לא נעים, ללטף בעדינות וכד'... בהצלחה ותזכרי שאי אפשר לדעת מתי הם יחליפו תפקידים וכל יום מפתיע מחדש.
 
למעלה