אלמונימית10
New member
שאלה לגבי "ביקור חולים"/מעקב
שלום רב, כשנה וחצי אני חווה מצב בריאותי ונפשי לא קל שהשיל מעלי קילוגרמים רבים וקשה לי לחזור חזרה, להחזיר את אותם קילוגרמים, גם ככה היתה לי בעיה עם אכילה נאותה ועוד בעיות, מצב זה מתדרדר, קיבלתי נכות, אבל אני מתקשה לקום מהמיטה, הבת לקחה חודש מיוחדת, אני קמה בקושי רב כדי לא ליאש אותה, אבל מבחינתי כלו כל הקיצים, פשוט עצמות, כדי לקום לוקחת כדור. ביקשתי לא פעם מהמרפאה שתיצור איתי קשר עו"ס. ביקשתי מהרווחה וברווחה אומרת לי העו"ס את צריכה להשאר בבית לטפל בעצמך, כרגע וזהו, אני אומרת לה, די להגיד לי לטפל בעצמי, אני מטפלת, אבל אני בין 4 קירות ולא יכולה לקום גם לא לאכול [כי הפה עכשיו נפגע כי עברתי שיתוק בפה כרבע שעעה] בקיצור אמרתי לה, תבואי אלי לפחות מידי פעם לראת מה קורה איתי, אני יכולה למות, או אפילו לארח לי חברה כמה דקות [ואני יודעת שהיא לא יכולה להגיד לא, היא חייבת להענות לבקשתי שכן אני 100 אחוז מוגבלת ולא אפרט את הנסיבות, די בכך ששמעתם אנורקסיה קשה ויש עוד] ואני לפי דברי הרופאים במצב של סכנת חיים]. האם הז אמור להיות ככה? אם לא, למי לפנות? המצב הזה החדיר בי יותר את חרדת הנטישה כשאני מגלה שאני חסרת אונים, ולא האמנתי שאזדקק לעזרתם והנה אני נזקקת להם לא כספית לא כלכלית, אלא בנוכחות, חברתית אפילו כי אני מיואשת, חרדתית, בדכאון וחייבת שמישהו יעשה פעולות פעם בחודש עם ביטוח לאומי או רופא או שיקום ואין עם מי לדבר פשוט נטשו אותי. ואני מצבי קשה מאז. אחר כך גם העו"ס של המרפאה לא חוזרת אלי בכלל, שוב אני מרגישה חרדת נטישה. אני מדברת עם המנהל של המחלקה הפסיכיאטרית של המרפאה שלי ומה שיש לו להגיד לי ,האם שמעת על ער"ן? הוא הרופא שלי שולח אותי לערן, שמעתם? שוב נטישה מרגישה אותה ביאוש רב. הרופא אמר לי הבדיקות שלך מוצלחות כל הכבוד, לא עובר שבוע רופא אחר מתקשר ומודיע איפה את, הבדיקות שלך יצאו קשות איך את חיה בכלל - שוב חוסר אמון, שוב נטישה, שוב בדידות - אני מרגישה שאני עלולה למות לא מנזק שאני עושה לעצמי, אלא עושים לי, כי אני לא הייתי חרדתית ברמה חזקה, לא הייתי היפוכונדרית וכו, אבל סמכתי על הגורמים האלה - האם רופא משפחה לא אמור להתקשר אלי או לעשות משהו כהבדיקות מראות מצב סכנה? [הם עשו כבר טעויות כאלה לא פעם אבל ניצלתי] האם במצב כזה, זו בעיה של החולה? הרי הם יודעים שיש חולה ששוכב בבית בסכנת חיים והסיבה שאינו קם, כי יש לו בעיית הליכה, בעיית זכרון, בעיות קשות ולא כי הוא עצלן, האם אני אמורה לחכות למוות שלי, זה המצב?
שלום רב, כשנה וחצי אני חווה מצב בריאותי ונפשי לא קל שהשיל מעלי קילוגרמים רבים וקשה לי לחזור חזרה, להחזיר את אותם קילוגרמים, גם ככה היתה לי בעיה עם אכילה נאותה ועוד בעיות, מצב זה מתדרדר, קיבלתי נכות, אבל אני מתקשה לקום מהמיטה, הבת לקחה חודש מיוחדת, אני קמה בקושי רב כדי לא ליאש אותה, אבל מבחינתי כלו כל הקיצים, פשוט עצמות, כדי לקום לוקחת כדור. ביקשתי לא פעם מהמרפאה שתיצור איתי קשר עו"ס. ביקשתי מהרווחה וברווחה אומרת לי העו"ס את צריכה להשאר בבית לטפל בעצמך, כרגע וזהו, אני אומרת לה, די להגיד לי לטפל בעצמי, אני מטפלת, אבל אני בין 4 קירות ולא יכולה לקום גם לא לאכול [כי הפה עכשיו נפגע כי עברתי שיתוק בפה כרבע שעעה] בקיצור אמרתי לה, תבואי אלי לפחות מידי פעם לראת מה קורה איתי, אני יכולה למות, או אפילו לארח לי חברה כמה דקות [ואני יודעת שהיא לא יכולה להגיד לא, היא חייבת להענות לבקשתי שכן אני 100 אחוז מוגבלת ולא אפרט את הנסיבות, די בכך ששמעתם אנורקסיה קשה ויש עוד] ואני לפי דברי הרופאים במצב של סכנת חיים]. האם הז אמור להיות ככה? אם לא, למי לפנות? המצב הזה החדיר בי יותר את חרדת הנטישה כשאני מגלה שאני חסרת אונים, ולא האמנתי שאזדקק לעזרתם והנה אני נזקקת להם לא כספית לא כלכלית, אלא בנוכחות, חברתית אפילו כי אני מיואשת, חרדתית, בדכאון וחייבת שמישהו יעשה פעולות פעם בחודש עם ביטוח לאומי או רופא או שיקום ואין עם מי לדבר פשוט נטשו אותי. ואני מצבי קשה מאז. אחר כך גם העו"ס של המרפאה לא חוזרת אלי בכלל, שוב אני מרגישה חרדת נטישה. אני מדברת עם המנהל של המחלקה הפסיכיאטרית של המרפאה שלי ומה שיש לו להגיד לי ,האם שמעת על ער"ן? הוא הרופא שלי שולח אותי לערן, שמעתם? שוב נטישה מרגישה אותה ביאוש רב. הרופא אמר לי הבדיקות שלך מוצלחות כל הכבוד, לא עובר שבוע רופא אחר מתקשר ומודיע איפה את, הבדיקות שלך יצאו קשות איך את חיה בכלל - שוב חוסר אמון, שוב נטישה, שוב בדידות - אני מרגישה שאני עלולה למות לא מנזק שאני עושה לעצמי, אלא עושים לי, כי אני לא הייתי חרדתית ברמה חזקה, לא הייתי היפוכונדרית וכו, אבל סמכתי על הגורמים האלה - האם רופא משפחה לא אמור להתקשר אלי או לעשות משהו כהבדיקות מראות מצב סכנה? [הם עשו כבר טעויות כאלה לא פעם אבל ניצלתי] האם במצב כזה, זו בעיה של החולה? הרי הם יודעים שיש חולה ששוכב בבית בסכנת חיים והסיבה שאינו קם, כי יש לו בעיית הליכה, בעיית זכרון, בעיות קשות ולא כי הוא עצלן, האם אני אמורה לחכות למוות שלי, זה המצב?
