שאלה לג'ודי לגבי ילדה בת 8

הי מגי ../images/Emo140.gif פחדים

הרשי לי מגי להתייחס לכאן ועכשיו של הפחדים של הילד: קודם כל הרשי לי לשאול אותך מגי האם הפחדים מפרעים לו בתיפקוד היומיומי? כי אם כן יתכן שמדובר בחרדות ואולי שווה ללכת ליעוץ עם מטפל כולשהו , אם זה פחדים קטנים שלא ממש מפרעים לו את יכולה לעבוד איתו כך: ילדים מאד אוהבים לשחק ולספר סיפורים שהם ממצאים עם הדמויות של החרדה : - מציירים את החרדות אפשר לבקש מהילד אם הוא מוכן לצייר פנים מפחידות, חיה מפחידה , מפלצת, לא צריך להנחות אותו וגם לא לבקש ממנו לצייר מה שמפחיד אותו עצמו, הוא כבר יצייר את מה שמפחיד אותו ) - עושים בובות מהציורים , גוזרים את הדמות מדביקים על בריסטול ושמים מקל ארטיק , פשוט נכון? -מספרים סיפורים , הורגים מפלצות , ילדים מאד אוהבים להרוג את המפלצות שלהם , זה נותן להם מימד של כוח . -חשוב שאת לא תתיערבי לו בסיפורים , רק תתני לו לבטא ולשחרר פחדים על ידי סיפור ופשוט תהיי עדה. אם הוא יזמין אותך תישאלי אותו מי הוא רוצה שאת תהיי ? ושחקי איתו לפי הנחיותיו. - אל תשאירי אותו לבד לשחק עם הדימויים שלו זה קצת כמו מדיטציה עולים דברים ועל ידי זה שאנו מציפים אותם אנו משחררים את זה . מה שאני אוהבת לעשות עם הילדים אחרי הקרב הקשה שהיה להם זה "מנוחת הלוחם" הולכים לעץ לעשות קיערקוע מה זה אומר? מחבקים את העץ, ילדים מאד מתחברים לזה וזה מאד מרגיע אותם, במיוחד אחרי הוצאת הרבה אנרגיות של כעס ומלחמה. מגי חשוב לעשות את המישחק הזה כמה פעמים , ככל שיותר תעשי ככה יותר ישתחרר מהפחדים ( לא כל יום פעם בשבוע זה טוב וזה זמן איכות בשבילכם) שוב אני מזכירה לך יקירתי שזה אך ורק במקרה קל של פחדים קלים , כי אם זה חרדות חשובה התערבות של מטפל מיקצועי ומיומן לטפל בנושא. המשך ערב נעים ונינוח ג'ודי
 

מגי 336

New member
תודה ג'ודי ../images/Emo24.gif

מי נחשב למטפל מיומן לטיפול בנושא? אני מרגישה שהפחדים מתחילים להפריע לו בתפקוד היומיומי...
 
מגי יקרה

כל מטפל שהוסמך לטיפול יכול לטפל בנושא זה . רצוי לבדוק שאת הולכת למטפל עם רישיון ממשרד הבריאות. ויש אפשרות בנושא החרדה דווקא לטיפול ייעיל מאד אצל פסיכולוגים קוגניטיבים התנהגותיים , הטיפול ההתנהגותי יכול לתת מענה טוב ונכון לנושא החרדה . בהצלחה ג'ודי
 
הי בנות אני מתחילה עכשיו ...

אמשיך אחכ' כדי שאוכל להקדיש תשומת לב מירבית לכל אחת מכן . אני מודה לכן שאתן כאן .
אני מראש אומרת שזה יעוץ מאד כללי בנושא הילדים, מכיוון שאינני מכירה אתכן ואת הדינמיקה במישפחה אומר דברים בזהירות ובכלליות . אתן מוזמנות לשאול גם בנושא יצירת מציאות בחייכן . אני בטוחה שיהיה לנו ערב נעים ופורה ותודה לטליה שהזמינה אותי. ותודה לכן רק טוב ג'ודי
 

נעממי5

New member
היי ג'וד....שיר של החיפושיות זוכרת?

שלום גודי, אני יוצרת לעצמי עולם מלא כל טוב, ולפעמים גם מרגישה גבירה,( חחחח!) לא עוצרת בעליה, ממשיכה הלאה, האם זה טוב או לא מספיק טוב?
 
הי נעמי ... איך לא אזכור ../images/Emo13.gif

וכולם שרים לי את זה
לא עוצרת בעליה וממשיכה הלאה זה מצויין כל עוד תעצרי בעצור
. עכשיו ברצינות נעמי יקירתי מה את בעצם שואלת אותי ? האם זה טוב להיות בעשייה כל הזמן ? האם מותר לנוח לעיתים? האם צריך לנוח ? או שחייבים להמשיך הלאה כמו הארנב של דורסל? אשמח לדעת מה הכוונה האמיתית שמאחורי שאלתך היפה . וכבוד ל
לגבירה יקירתי
. אשמח לשמוע עוד ממך יום נפלא ומלא במה שתירצי לחוות ג'ודי
 

נעממי5

New member
תשובתך אמרה לי בדיוק...

את מה שהייתי חייבת לשות, לא להיות הארנב שח דורסל, שאני צריכה לנוח, להרגע מעשייה, בקיצור ממי, הרגת אותי, אין לי אויר.....אופפפפפפפפפפפפפ אני באמת זקוקה למנוחה, אני עובדת בהוסטל של נכים מכורים לאלכוהול, ונראה לי שכאילו כעלי דיבר מאחורי המסך, ולא את. אני שולחת לך חיבוק כזה ענק!
 
נעמי חמודה ../images/Emo24.gif

תנוחי יקרה מגיע לך , זו עבודת קודש מה שאת עושה , ואם לא תנוחי איך תוכלי לעזור? שיהיה יום נעים ונינוח. ג'ודי
 

talr10

New member
שאלה לגו'די לגבי אמא מעיקה ומ

עוד שאלה קטנה לגבי אמא שלי. היא בת 62, אני כבר נשואה עם 3 ילדים , אך היא עדיין מעיקה ומרגיזה עם שאלות על הילדים, מה הם עושים ואיך, למה ככה , למה אחרת, שואלת ודורשת לדעת כל מה שאנו עושים , יש לה הערות והוראות לגבי התנהלותנו והתנהגותנו. אני שואלת משום שכתבת בהודעה שלך בפורום להתנתק מאנשים המפיצים אנרגיה שלילית או נמוכה. אני מרגישה שאיני יכולה להפגש או לדבר איתה בטלפון, היא מתקיפה , תמיד אינה מרוצה . מה עושים? זו אמא שלי ואיני רוצה לנתק אותה מהנכדים ואת הילדים ממנה. תודה טלי
 
הי טלי יקרה- על אמהות

לפני הכל לגבי מה שכתבתי בקומונה שלי , כוונתי היתה בנוגע לכל מני "חברים" וממש לא לגבי משפחה , אני מצטערת שלא ציינתי זאת אך אתקן זאת בהקדם. לגבי אמא מה עושים ? תיראי יקרה , אמהות תפקידן לדאוג, איפה ראית פעם אמא שלא דואגת ורוצה לדעת הכל על ילדיה , לא קיימת חיה כזו , זה האינסטינקט האמהי. אז יש כאילו שיותר או פחות מתערבות , וכאילו שעושות זאת בדרך נעימה יותר או פחות , אבל כולן עושות את זה מתוך אהבה ומתוך רצון שיהיה הכי טוב לילדים ולנכדים שלהן. אמא שתלטנית זה לא דבר פשוט להתמודד איתו וכמו לכל דבר צריך לשים לה גבולות , אם לא נעים לך איך שהיא מדברת אליך כמה היא מתערבת , פשוט תדברי איתה , תיקשורת זה דבר חשוב מאד , הסבירי לה מה את מרגישה ושאת מבינה את הדאגה שלה , אבל אינך מוכנה לקבל ממנה הוראות . יכול להיות שהיא עדין מרגישה אותך הילדה הקטנה שהיא צריכה להגן עליה ואת טלי צריכה להזכיר לה שאת כבר לא במקום הזה . קחי אותה למקום נעים שבו ליד הים שתיכן ופשוט דברו ,את יכולה להשתמש בהגנות שקראת בקומונה שלי ולבוא אליה בגישה אוהבת , את תיראי שהיא סוף סוף תבין שגדלת ו את תביני שהיא עושה זאת מאהבה ובמקום שישנה אהבה כל שינוי הוא אפשרי . בהצלחה טלי
 
../images/Emo13.gifהי ג'ודי

רק רציתי להגיד לך תודה, קראתי את אחת התשובות שלך (די מזמן האמת) ויישמתי אחד לאחד את מה שכתבת שולחת לך ולכולן בלוג מקסים של בחור בשם שי, שכותב על החיים בסין. מעשיר מרתק ומהנה. שווה לקרוא! לינק
 
תודה נופר ../images/Emo13.gif

האם זה הצליח לך? אולי תשתפי אותנו בהתהליך? זה תמיד נותן כוח לאחרים לשמוע על הצלחות בדרך . המשך יום ניפלא ג'ודי
 
היי ג'ודי תודה על הנתינה המופלאה שלך../images/Emo23.gif

קראתי את השאלות שהוצגו לפניך ואת תשובותיך המעמיקות. אני תוהה אם שאלה של אמא דואגת לגבי ביתה הנשואה יכולות לקבל מענה כאן, או שמא ההתמקדות הינה לגבי ילדים צעירים יותר. אשמח לתשובתך
 
היי אוהבת ../images/Emo24.gif

נסי אותי , אם תיהיה לי תשובה אעזור לך ,אם לא , אז אשלח לך חיבוק , בכל אופן לשאול את תמיד יכולה, בשמחה אענה לך יקרה . ג'ודי
 
ג'ודי יקירה../images/Emo24.gif

זה לא בגדר לנסות אלא אם זה כלול במסגרת היעוץ בפורום. אני מרימה את הכפפה שהושטת לי ומעלה את הסוגייה. יש לי בגיל 32 נשואה +3 ילדים. לאחר לידת התאומים לפני כשנתיים החליטה לקחת שנה חופשה ללא תשלום, בתום השנה חזרה לעבודה אך מאחר והפיצפונים היו מאד רגישים היא נאלצה להיעדר רבות מהעבודה עד אשר לצערי נאלצו להפסיק את העסקתה. בשנה הראשונה בה היתה בבית לאחר לידת התאומים היא פרחה...ממש תענוג רזתה המון המון, היתה סובלנית לבן הגדול, תיפקדה כאמא בצורה מושלמת, כעקרת בית למופת וניכר היה שהאושר (לאחר דיכאון הלידה מהילד הראשון) חלף כלא היה וגם הזוגיות פרחה. בחודשים האחרונים חל מפנה דרסטי לרעה, היא החזירה את כל המשקל שירדה (וזה המון), מזניחה את הבית, רוטנת וכועסת כל הזמן, רודה ונוזפת בבן הגדול וגם הזוגיות מעורערת למדי, הבית מוזנח מאד והיא לא עושה כלום!!! לדבריה היא לא רוצה לחזור בינתיים למעגל העבודה, ורוב היום שורצת מול הטלויזיה בחוסר מעש. בכל פעם שניסיתי לפתוח בשיחה בנושא היא "סתמה" לי את הפה ואמרה אני לא רוצה לדבר על כך, אני יודעת מה אני עושה...בקיצור אל תתערבי. אני זקוקה לעיצה באיזה דרך אני יכולה לגרום לה לשמוע את שיש לי לומר, ממקום של אהבה אליה, ממקום של דאגה ואיכפתיות ולא מתוך שיפוטיות וביקורתיות. המצב הזוגי הולך ומתדרדר עקב כך וכבר צפים ועולים משפטים כמו "לפרק את החבילה, להתגרש, זה חסר סיכוי וכדומה" הן מצידה והן מצד בעלה שמשקיע את עצמו שעות בעבודה בכדי לפרנס לבדו את הבית וללא ספק גם כדי לברוח מהמצב. אני חייבת לציין שגם לבעל יש חלק במצב, לפחות ע"ס דבריה, שאיננו מעריך את מה שהיא כן עושה, שאיננו משתדל במהלך השבוע להגיע בשעות סבירות ולוקח על עצמו עוד ועוד עבודות שגורמות לכך שימים שלמים הילדים רואים אותו רק לכמה דקות בשעות הבוקר. מצטערת שיצא ארוך, ועדין זה על קצה המזלג
אני חשה חסרת אונים מלהושיע וחוששת שיעשה צעד שלא יהיה ניתן לתיקון מאחר ושניהם לא משתפים ולא מתייעצים. תודה על ההקשבה ועל החיבוק התומך.
 
אוהבת ,לא פשוט המצב ../images/Emo24.gif

יש כאן כמה סוגיות וניראה על פניו שזה דורש התערבות של יועץ או פסיכולוג זוגי. אומר לך מה אני רואה , אך עזרה יהיה לי קשה לתת במסגרת הזו, הבקשה לעזרה צריכה להגיע ממנה ולעיתים אנחנו צריכים ליפול הכי עמוק כדי שנוכל לטפס בחזרה, וזה מאד עצוב לאמא לראות את התהליך מהצד, ולהיות חסרת אונים . ניראה כי הביטחון העצמי שלה התדרדר מאד עקב הפיטורין , האכילה נובעת כמובן ממקום של מילוי החסר ולכן גם ההשמנה.היא מזניחה את הבית כועסת ורוטנת כי היא לא מרגישה מסופקת בחייה , וכנראה קשה לה להיות בבית ולכן בורחת למקום הכי בטוח הטלביזיה, כרגע גם הילדים , גם הבעל מהווים קושי מאד גדול שמזכיר לה שהיא לא ממשת את עצמה , וכאשר אדם מרגיש מרוקן מכוחות הוא כועס וניכנס לדיכאון ולא מצליח לתפקד. עקב ההתנהגות שלה ומה שקורה בינה לבין בעלה , כפי שהבנת יפה ,הוא מנסה לברוח מהבית על ידי מציאת עוד עבודות , יש כאן מצב של מעגליות שלילית ,היא לא מעריכה את עצמה , מזניחה את הבית מזניחה את עצמה , והוא לא מעריך אותה , כי קשה להעריך במצב שכזה, והיא כועסת על חוסר הערכה וומשיכה להתנהל במרדנות , והוא ממשיך לברוח... וכך הלאה, חייבים מישהו שישלוף אותם מהמעגליות הזו. לפעמים אהבה היא להיות איתה במקום שבו היא נימצאת , תאמיני לי שיש לה מספיק שיחות עם עצמה , ורצים לה מספיק סיפורים בראש , כרגע מה שאת יכולה לעשות זה להיות איתה בלי לדבר על "הנושא" פשוט לתמוך בה להאיר בה את הכוחות שלה את המקומות שהיא טובה בהם , ואולי מתוך המקום הזה היא תימצא כוחות או לבקש יעוץ או למצוא עבודה . העיקר היי שם בשבילה עם חיבוק תומך ומכיל ואל תנסי לשנות את מה שאת לא יכולה. שולחת לך חיבוק חם , חם עם המון כוחות וצבעים של אור ג'ודי
 
תודה ג'ודי יקרה על האהבה והתמיכה../images/Emo23.gif

אכן יש כאן מעגליות שבאיזה שהוא דרך צריכה להיפרץ זה מן לופ כזה שמישהו מבינהם צריך למצוא את הפירצה ולשבור שיגרה. אני שם מחבקת ותומכת עם לב שבור ומקווה שהיא תמצא בתוכה את הכוח לבקש עזרה ולהבין שזו לא בושה לחשוף ולשתף ולקבל עזרה. תודה מקרב לב, אכן המצב מורכב מידי למציאת פיתרון דרך הנט.
 
היי ג'ודי../images/Emo24.gif ברוכה הבאה../images/Emo70.gif

ותודה על הנכונות להתארח פה
יש לי גם שאלה, האם אני כאמא יכולה דרך משחק תפקידים לפתור איזושהי בעיה שיש לילדים? והכוונה, לעשות זאת כשלי אין ידע בנושא הנחיית משחק תפקידים. האם זה עלול ליצור בעיה? פעם, כשלבני היה קשה להכנס לכיתה בכיתה א' ישבתי איתו מחוץ לכיתה ושיחקנו שאני מראיינת את המלך שלמה והוא...המלך שלמה... והוא צריך לעזור לאוהד (בני) להכנס לכיתה. ..חחח...זה מאוד שיעשע אותו אבל זה לא ממש עזר... האם ההתנסות הזו בעצם רק הפריע לתהליך או שאין חשש מזה?
 
למעלה