שאלה לדיון
איך מחלקים את הזמן בין הילדים?

Jen74

New member
שאלה לדיון../images/Emo70.gif איך מחלקים את הזמן בין הילדים?

אנחנו ההורים רק שניים (ובמקרה של אמהות כמותי, חד הוריות, רק אחת) מול שניים, שלושה, שישה ילדים. דוגמה מחיי הפרטיים: אני אמא לשלוש בנות-עשרה ולבת שהיא כבר לא ילדה קטנה אבל טרם הגיעה לגיל הנעורים. אני חווה בעת ובעונה אחת התנהגויות הן של מרד הנעורים, גילוי העצמאות בשלבים שונים, הכרה בכך שאמא לא תמיד יודעת ומבינה הכל וכיוצא באלה דוגמאות להתנהלות בעקבות התנהגויות שונות ומשונות של כל אחת ואחת מהבנות. במקרה שלי מדובר בגידול בנות אבל יש בתים שבהם רק בנים או גם בנים וגם בנות ואז ההתנהלות, אני חושבת ומניחה, קצת שונה, אחרת. איך מחלקים את הזמן, את ההקשבה, את ההתייחסות לכל אחת ואחת מהבנות מבלי שתרגשנה חוסר. חוסר בהקשבה חוסר באכפתיות חוסר באהבה... אני משתדלת להיות עם היד על הדופק כל הזמן. מתעניינת בעיסוקים שלהן, שואלת על בית הספר ועל פעילויות אחר הצהריים. מתעניינת במה שהן עושות במחשב, במוסיקה שהן אוהבות. מקפידה שההתעניינות שלי בהן תהיה לא רק בתחום הלימודי וסידור החדר שלהן. אני מקשיבה להן באמת ויודעת מה עובר עליהן, רוב הזמן. ובכל זאת, תמיד מגיעה הטענה וכל פעם מכיוון אחת אחרת, שאני מפלה אותה, שאני לא נותנת לה מספיק זמן והקשבה כמו לאחרות. האם צריך שחלוקת היחס והזמן לכל אחד ואחת מהילדים תהיה שווה או שיש מקום לתת לכל אחד את הזמן שדרוש לו באותו רגע נתון? מה דעתכם/ן?
 
אצלינו אומנם אנחנו שניים,אבל

בעלי רוב שעות היום בעבודה,כך שהכול נופל עלי,אז אצלי זה 4 בנים
ובד"כ הקטן אחרי שהוא היה 8 שעות במעון,הוא נורא צריך חיבוק
אז אני כמו קנגורו,הוא מחובר אלי,אני מגיעה איתו הביתה בשעה 16:30,ומתחיל מירוץ,שיעורי הבית של בן ה-8,תוך כדי שיחה של מה היה בבי"ס לאחר שהוא מסיים,אני יוצאת איתם החוצה,איתם משמע בן 11+8+5+1.9 ואז הגדולים משחקים כדורגל-סל ואני עם 2 הקטנים לפעמים מצטרפת לגדולים להרגיש אין,וזהו ממצים את העניין נכנסים הביתה(כמובן לפי מזג האויר)ומתחיל המירוץ להתארגנות לערב עוזרים,משתפים פעולה,אז אין זמן לחשוב על יחס לא יחס,כולם ביחד.
 

Jen74

New member
ובכל זאת, לא קורה שאת עוצרת לפעמים

וחושבת/שואלת את עצמך אם את מחלקת את עצמך בין הילדים כפי הצורך שלהם? זה לא מחשבה שחולפת מדי פעם?
 
לדעתי, לתת לכל אחד את הזמן הדרוש באותו רגע...

אני יושבת כל יום עם כל אחד משלושת הגדולים על השעורים (אחד-אחד) עם הקטן משתדלת לשחק: מלחמה, רמי, להרכיב פאזל... כמובן שגם הגדולים מצטרפים אח"כ... אני תמיד מתעניינת במה שקרה בבית הספר ועם החברים... אצלי הילדים לא מרגישים מופלים ומקווה שגם לא ירגישו.
 

SIKU

New member
הי הגעתי מפורום אמהות ובנות

יש לי חמישה ילדים. אחד מהם אמר פעם: לי מתאים להיות בן יחיד בטעות נולדתי תאום ועוד במשפחה עם חמישה ילדים. אז ברור שהילד הזה לא חשוב כמה אנרגיה נשקיע בו הוא תמיד מרגיש "חוסר". אחיו התאום לעומת זאת מאד צנוע בתשומת הלב שהוא דורש וצריך מידי פעם ליזום אותה. בגדול במסגרת הנסיון להיות אמא טובה דייה, אז אני מנסה לעשות איזונים אבל לחלק את תשומת הלב לפי צורך ולא לפי מנות שוות. סיבות לפרנס פסיכולוגים בעתיד אני מניחה שיהיו בכל מקרה. אבל החיים במשפחה גדולה מספקים פיצויים של חברה זמינה, ארוחות ערב משפחתיות עם שיחות מענינות וצחוקים. וגם התנסות חברתית בתנאי המעבדה של המשפחה. ככה זה שהם מקבלים פחות תשומת לב שלי, לא אומר שהם לא יקבלו תשומת לב של מישהוא אחר בבית.
 
../images/Emo140.gifהיי, הזמינו אותי אז באתי

אמנם יש לי רק 2 ילדים ולכן אני צריכה להתחלק פחות אבל אני מאוד מקפידה על זמן פרטי עם כל אחד מהילידם. לא כל יום - אבל פעם בכמה זמן אני לקוחת בייביסיטר לזאטוט ויוצאת עם הבכורה לבית קפה או הולכת עם הזאטוט לספריה ומקראיה לו סיפורים - רק שנינו. חשוב לשים לב לצורך הזה של הילדים לזמן עם ההורים.
 

לורד 2

New member
איך מחלקים את מטלות הבית וטיפול ילדים../images/Emo207.gif

האם יש לכם זמנים קבועים למטלות הבית? איך אתם מצליחים גם לטפל בילדים וגם לעשות מטלות של בישול נקיון וכו'. האם יש לכם שעות קבועות למשל לבישול, כביסות וכו'. אשמח לשוע על סדר יום שיכול להקל ושהיה אפשרי גם לטפל בבית וגם לצאת בסדר. אשמח לשמוע מנסיון אישי ואם זה עוזר. תודה
 
אני עושה את רוב המטלות בבוקר

כביסות - כל היום
זה לא נגמר לעולם... אין כמעט זמן אחה"צ עם כל החוגים, הסעות, שיעורים, עבודות ומבחנים.
 

Jen74

New member
שאלה יפה ../images/Emo13.gif

אין ספק שהשאלה הזאת עולה מן השאלה המקורית לדיון. נתחיל מזה שבישול וניקיון וגם קניות לבית זה חלק מהטיפול בילדים. מעבר לסידורים, קניות ובישולים יש גם את הטיפול האישי, הישיר על כל ילד וילד על פי גילו. במקרה שלי אין לי ילדים קטנים שצריך לקלח, להחליף להם טיטול או בגדים. הטיפול שלי בילדות הוא יותר ברמה של חינוך, הדרכה והכוונה. תיווך בין הילדות לבין עצמן, עזרה בשיעורי בית. דברים כאלה. בזמן שאני מבשלת או שוטפת כלים אני מנהלת עם הילדות שיחות שונות. שתי הגדולות שלי כבר מבשלות בעצמן ואחת מהן אפילו התחילה להמציא כל מיני תבשילים ומאכלים משלה.
אז אנחנו מלמדות אחת את השנייה. אני משתדלת את רוב הסידורים הפרטיים שלי או סידורים אחרים שלא צריכה את הבנות לידי, לעשות בשעות שהן ממילא בלימודים או עם חברות שלהן. כשהן בבית אני מקפידה לארגן את המטלות שלי סביבן.
 
אצלינו בד"כ אם הילדים מתעצלים

(כי אנחנו חילקנו תפקידים,והבן הגדול בן 11 אחראי להכניס מכונה ולהוריד מהחבל)אז אנחנו עושים מכונות בערב שהם כבר במיטות,בישול בד"כ בערב,כי צהריים הגדולים אוכלים ביחד צהריים שמגיעים מביה"ס,מה שנשאר זה ארוחת ערב ביחד,אז אני שמה את הקטן בן שנה ותשע על השיש,אוהב לראות מה אני מכינה והגדולים לפעמים אוהבים גם כן לעזור.בד"כ אם הם לא הולכים לחברים אז אנחנו מעבירים את השעות בין 16:30-18:30 ביחד בחוץ משחקים עם הבנים,ואח"כ נכנסים הביתה למירוץ ההכנות לשינה.אצלי הם אוהבים דוקא להיות ביחד כשמעבירים חוויות,למרות שהם רבים המון,הם מתים אחד על השני,אם יוצא שהגדול איתי לבד או השני,ישר הם מחפשים אחד את השני,למרות שהם מדברים איתי על הכול (שזה די מדהים את חברות שלי שיש להם ילדים בני אותו גיל שאצלם לא מספרים כלום)זהו זה במהלך השבוע בימי שישי כולם עוזרים להתכונן לשבת,שבת משחקים המון ביחד (אנחנו דתיים)קלפים,סטרטגו,טאקי,חתחתול מלא משחקים עד שיש להם את הפעילויות שלהם (הגדולים כמובן)ואז אני בד"כ נשארת עם 2 הקטנים,משחקים לקטנים יותר וזהו ,זה השבוע שלנו עמוס ומלא חוויות חיוביות וגם לא.
 

מיקאלה1

New member
לדעתי את יכולה לעשות שיחה משפחתית

עם הבנות אחר צהריים על כוס שוקו או תה ועוגיות, ולשתף את הבנות במה שמטריד אותך. להגיד להן שכולן חשובות לך ואכפת לך מכל אחת מהן, ויש לך עוד מטלות ואת מבקשת מהן בכל עת שהן צריכות אותך לשיחה או להתייעצות או סתם חיבוק רק להגיד ואת תהיי שם בשבילן. אתן יכולות לעשות שיחה יומית כולן ביחד לשתף מה עבר עליכן היום. את יכולה להציע אם הן רוצות חצי שעה כל אחת בנפרד כל יום בחדר נפרד. אל תרגישי רגשי אשמה אין אמא מושלמת, והחיים גם הם לא מושלמים. עצם זה שהנושא מעסיק אותך מראה כמה את אמא טובה, וכמה אכפת לך מה עובר על הבנות רגשית. אם את רואה שהבנות עסוקות ויש להן חברות או עניין אחר, בזמן הזה תעשי את מה שאת צריכה לעשות. לדעתי כשאת מגיעה הביתה, תכיני לך כוס קפה, תשבי בסלון ותדברי עם כל אחת מהן תראי להן שאת שם בשבילן. אחרי שעה או חצי שעה, תגידי שיש לך מה לעשות ותעשי את מה שאת צריכה.
 

מיקאלה1

New member
לגבי השאלה אם חלוקת הזמן צריכה להיות שווה

חושבת שכל אחת רוצה התייחסות כל יום, עם שאלות פתוחות כמו רוצה לשתף אותי במשהו היום? ואם אחת הבנות צריכה יותר זמן לתת לה, זה מלמד את הבנות שכשמישהי זקוקה למשהו יש מישהו בשבילה לתמוך בה. והן תלמדנה ממך את זה. דבר נוסף לדבר איתן במיוחד עם הבוגרות כשוות כבוגרת אל בוגרת בשוויון ולא מלמעלה. להביע את דעתך, ולהגיד שאת סומכת עליהן שיעשו את הדבר הכי טוב בשביל עצמן. זה ימנע ויכוחים.
 

Jen74

New member
../images/Emo140.gif

אני תמיד מתכננת להיכנס הביתה, להניח את התיק ולשבת עם כוס קפה, להירגע. ואז... כשנכנסת הביתה ורואה את הכיור "מפוצץ" כלים, הרצפה מטונפת, הילדות מתווכחות מי עכשיו על המחשב ועוד כהנה וכהנה עניינים שיכולים לשגע עדר של פילים, אני שוכחת שרציתי קפה, שרציתי לנוח וניגשת מיד לסדר הכל. אני צריכה ללמוד לעצום עיניים, להיכנס בחיוך NO MATTER WHAT ולהכין לי את הכוס קפה ולשבת לנוח...
 

מיקאלה1

New member
../images/Emo9.gifג'ן הכיור לא יברח, מה שחשוב לדעתי

זו האוירה בבית, אם תכנסי עם חיוך תשבי בנחת הרוחות ירגעו, ואפשר לעשות הסכמים לגבי המחשב, זמן מחשב לכל אחת שיחליטו ביניהן. כמה שפחות להתערב להן, להגיד להן תחליטו ביניכן מתי כל אחת רוצה מחשב, תסבירי להן שיש רצוי ויש מצוי. גם את רוצה הרבה דברים ואי אפשר. אבל מערכת היחסים חשובה יותר מזמן מחשב ושיהיה לכולן נעים בבית ביחד. אם הן צועקות תשבי ותחכי כשתסיימו ותרגעו נדבר על העניין כמו מבוגרים. זה קשה ליישם כי כשצועקים עלינו או סביבנו האינסטינקט לצעוק חזרה או להרים את הקול. אבל אם תדברי בשקט הן תתרגלנה להוריד את הקול להרגע.
 

Jen74

New member
../images/Emo140.gif

מן הסתם, אלו דברים שבתוך תוכי אני יודעת אבל מתקשה ליישם.
הנטייה שלי כשהן צועקות לעברי או מסביבי היא לצעוק עליהן בחזרה "אל תצעקי עליי!"
טפשי, לא? אני לוקחת ומאמצת בחום את ההצעות שלך ואתחיל לפעול כך כבר מהיום.
 
איך אמר מישהו "ברגישות ונחישות"?

אבל בעיקר בתבונת השכל ותבונת הלב. הזמנת לדיון-אז באתי (יש לי שישה ילדים פרושים על כל המשבצות,אחת אפילו הצליחה להיות בת) כבוגרת בית "ייקי" של חלוקה שווה של זמן,משאבים וכל היתר- אני בדיוק בגישה של להיפך כל אחד ואחת לפי צרכיה/יו לפי אישיותו,גילו, ואפילו תקופת החיים שלו. יש כאלו יותר NEEDY וכאלו שפחות יש תקופות יותר נזקקות ותקופות של פחות. מאד בזרימה ותהליך, בלי לקבוע "יום שלישי בשעה 15.00 שעתו של..." אבל כן לדעת לפנות לכל אחד את הזמן הפרטי שלי-שלו ורצוי שלא יהיה חלק מהעיסוק בעינייני בית ספר ויתר מוסר השכל הורי (אם כי קשה להימנע כמובן). כמו כל האמהות לומדים עם הזמן להיות ערוץ מפוצל, להקשיב לאחד, לדבר עם השני, להביט בזווית העין על השלישי, הידיים מקפלות את הכביסה, האף מריח אם הביצים על האש נשרפו כבר, ללטף את הרביעי,לשרוך נעליי החמישי. בקיצור- מולטי טסקינג רב חושית כמו כל אימא. יכול להיות שזה עיניין של גישה, אבל מעולם לא נתקלתי בטענה על "לא נתת לי מספיק תשומת לב" להיפך "תפסיקי לחפור לי, תעברי כבר למישהו אחר"
 

Jen74

New member
../images/Emo6.gif אהבתי את התיאור של המולטי טסקינג

זה מוכר לי.
אצלי "רק" ארבע בנות אבל זה כל כך מוכר. בקטע של "תפסיקי לחפור לי..." גם את זה יש לי בבית. שתיים כל הזמן מתלוננות שאני לא מקשיבה להן בכלל ואחת מתלוננת שאני כל הזמן "עליה" וכל הזמן חופרת לה. אלו הן שלושת המתבגרות שלי. הקטנה שהיא בת 8, די מקבלת את שלה, ממני בכל אופן ואני לא רואה או שומעת ממנה תלונות ברמה של תשומת לב והקשבה. היא כן מחפשת תשומת לב מהאחיות שלה ולפעמים מאבא שלה, אבל אלו כבר נושאים לדיון אחר.
 

ButtercupA

New member
אני בעד לנסות לתת שעה מסויימת

עבור משהו משותף. למשל אצלינו הגדול (17) אני לוקחת אותו לשחות פעם בשבוע. פעם הייתי עושה את זה לבד איתו וזה היה מאוד מוצלח. עכשיו צרפתי את הצעיר איתנו, ולמרות שיש עוד אחד, זה בכל זאת טוב. כך שעצם היציאה המשותפת למשהו נחמד יחד, באופן קבוע, מאפשרת תוספת לקשר. למשל לקחת אחת מהן כל פעם ובאופן קבוע לצאת להליכה משותפת/ ללכת לספריה (בעירוניות יש מנויים חינם עכשיו)? זו שאוהבת לבשל, את יכולה לבשל איתה יחד ובנתיים לקשקש.
 

ButtercupA

New member
או אפילו

לקחת אותה איתך לקניות, כדי שתבחר מצרכים למנה מיוחדת שהיא רוצה להכין. ואז זו גם יציאה. בכל מקרה, הרעיון שלי הוא למצוא משהו משותף יחד עם הילד שיהיה יחסית ייחודי ויאפשר על הדרך גם לדבר ותקשורת של אחד על אחד.
 
למעלה