שאלה לי...

  • פותח הנושא mazy
  • פורסם בתאריך

רחל5

New member
הייתי חברה של הבת של המורה לכלכלת בית...

ובתור שכזו, אני יכולה לספר שהעובדה שאמא שלה התחילה ללמד אותנו כמה שנים אחרי שהכרתי אותה לא הפריעה לחברות שלנו. לא יודעת מה קורה כששני הדברים מגיעים ביחד. כלכלת בית לא למדו בכתה א' (אולי בכתה ד'? לא זוכרת), ועד שהתחלנו ללמוד, הספקתי להתחבר עם הילדה הזו. ידעתי שאמא שלה מורה, כל השנים האלה. מורים שנכנסו לכתה וזיהו אותה היו שואלים אם אמא שלה היא המורה לכלכלת בית ואנחנו, הילדים, היינו צוחקים על זה בהפסקות. אבל לא על הילדה. היינו אפילו עושים קטעים בשיעורים של אמא שלה, צוחקים על המורה, כמו על כל מורה אחרת... כל זה, באופן תמוה כלשהו, לא הפריע לחברות שלי איתה. הייתי ממשיכה לבוא אליה אחר הצהריים ואומרת לאמא שלה יפה שלום. כאילו חיים כפולים. היום זה נשמע לי מוזר מאוד, אבל אולי ילדים, עם הגמישות שלהם, מסוגלים לעשות דברים כאלה. זו תרומתי הצנועה בהצגת הצד של הילדים שלומדים עם ה"בן של...".
 
למעלה