שאלה לסוכרתיים ביננו
הי, כתבתי את ההודעה כשהפורום רק נפתח ועוד לא היו כל כך אנשים, מאז נראה שהתמלא פה קצת אז הנה פרסום חוזר: שמי אלעד הן, אני בן 21 (עוד שבועיים) ויש לי סוכרת סוג 1 זה שנתיים (בדיוק). הרגשתי היא, שחליתי בסוכרת כאדם מבוגר, וכך גם התמודדתי עם המחלה- בלקיחת אחריות מלאה ובלעדית על הטיפול בה. אני סקרן לשמוע מאנשים שחלו בה בגילים מוקדמים יותר: איך התמודדתם עם התחלת המחלה? באיזה שלב התחלתם להיות אחראיים לטיפול שלכם (מתי התחלתם, אם בכלל, להחליט בעצמכם על הדיאטה שלכם, על מינוני האינסולין שלכם, על זמני הארוחות שלכם וכו´)? איך התמודדתם (או איך אתם עדיין מתמודדים, למי שעוד שם) עם דעת החברה בגיל ההתבגרות: התביישתם במחלה? ניסיתם להסתיר? האם אתם מרגישים שחיקה מהטיפול היום יומי? אשמח לשמוע ממכם, אלעד
הי, כתבתי את ההודעה כשהפורום רק נפתח ועוד לא היו כל כך אנשים, מאז נראה שהתמלא פה קצת אז הנה פרסום חוזר: שמי אלעד הן, אני בן 21 (עוד שבועיים) ויש לי סוכרת סוג 1 זה שנתיים (בדיוק). הרגשתי היא, שחליתי בסוכרת כאדם מבוגר, וכך גם התמודדתי עם המחלה- בלקיחת אחריות מלאה ובלעדית על הטיפול בה. אני סקרן לשמוע מאנשים שחלו בה בגילים מוקדמים יותר: איך התמודדתם עם התחלת המחלה? באיזה שלב התחלתם להיות אחראיים לטיפול שלכם (מתי התחלתם, אם בכלל, להחליט בעצמכם על הדיאטה שלכם, על מינוני האינסולין שלכם, על זמני הארוחות שלכם וכו´)? איך התמודדתם (או איך אתם עדיין מתמודדים, למי שעוד שם) עם דעת החברה בגיל ההתבגרות: התביישתם במחלה? ניסיתם להסתיר? האם אתם מרגישים שחיקה מהטיפול היום יומי? אשמח לשמוע ממכם, אלעד
על 80- 120.