שאלה לפורום

kochavit

New member
שאלה לפורום

אני גרושה, בת 27, יש לי ילד בן 3 וחצי, התגרשתי לפני יותר משנה. ביני לבין האקס יש הסדר ראייה ומזונות והכל פחות או יותר דופק בסדר. כבר חצי שנה יש לי חבר לחיים שמאוהב לא רק בי אלא גם בילד שלי ועוזר לי הרבה להתמודד עם מה שעובר עליי. לאחרונה הבן שלי התחיל להגיב קצת מוזר, הוא משחק כאילו הוא כועס על החבר שלי, הוא מדבר אליו דרכי וכו´. התופעה מדאיגה אותי כי חשבתי שעם הזמן הכל יעשה יותר פשוט (כי בהתחלה הוא ממש התיחס נפלא לחבר). מה שגם לאחרונה כשאני באה לקחת את הבן שלי אחרי ביקורו אצל אביו הילד גם אליי מתיחס לא יפה, הוא מנסה כאילו לברוח, בוכה ובועט בי. אני חוששת שמשהו שאני עושה לא מסדר ואולי הילד אומלל ואולי יותר טוב לו אצל אבא שלו, ואני לא מצליחה לגלות למה, כי אני וגם החבר שלי משתדלים לתת לו מעל ומעבר. יש למישהו רעיון בשבילי? שקלתי ללכת לטיפול.
 

אקדמאית

New member
אני תמיד בעד טיפול מקצועי

לא בטוח שתצטרכי הרבה פגישות והיא תוכל לתת לך כלים להתמודד. אחרי שאנחנו התגרשנו לקחנו את הילדים לטיפול אצל פסיכולוגית לילדים והיינו אצלה רק 4-5 פגישות וזה עזר לכולנו. גם לפני הגירושין שלי היינו ביעוץ אצל פסיכולוגית לילדים שנתנה לנו הרבה עצות ודרך אגב היא המליצה שאם לאחד מאתנו יהיה חבר בעתיד לפנות ליעוץ כלשהו, כדי לקבל עזרה וטיפים איך להכניסו לחיי הילדים. אם את גרה באזור ת"א ואת מעוניינת - אוכל לשלוח לך טלפונים של שתי הפסיכולוגיות.
 
מאד כדאי להתיעץ עם יועץ מנוסה

אני חושבת שבמצבים שונים בחיים שלנו כהורים, גם אם אין משברים קריטיים, כדאי לעיתים ללוות את ההורות ביעוץ (שאני קוראת לו "תחזוקה שוטפת"). גורם נוסף, מקצועי, מנוסה, מבין, מכיל, אמפטי- והעיקר: מישהו שיכול להסתכל על הדברים מנקודת מבט בלתי-מעורבת ריגשית ולבחון אותם ממקום זה. כאשר בני זוג מתגרשים (וגם כאשר בני הזוג יוצרים קשרים חדשים) - הילדים עוברים תפנית קריטית, ולעיתים אין די באינטואיציה הורית (שהיא חשובה כשלעצמה) כדי להתמודד עם הקשיים. יועץ טוב יהיה לעזר רב בפתרון בעיות, במניעת בעיות שניתן למנוע אותן ובליווי ועיבוד התהליך שולו. אני חושבת שמה שחשוב כאן הוא הדרכת ההורים, ובמקרה שלך אולי הדרכתך והדרכת החבר החדש- יותר מאשר עבודה ישירה עם הילד. אני מניחה שאם את / אתם (הדמויות המבוגרות המשמעותיות לילד) תקבלו כוחות והדרכה- הילד יהיה "מרוויח" גדול. אני מציעה לך לפנות להדרכה וליווי מקצועי. תוכלי לקבל ייעוץ באזור מגוריך בלשכת הרווחה (במחלקה לטיפול משפחתי), תוכלי לקבל "טיפים" ראשוניים אצל היועצת של הגן ואולי התחנה להתפתחות הילד- או אצל יועץ פרטי. בהצלחדרורית אמיתי-דרור, יועצת להורים ולאנשי מקצוע.
 
גם אני בעד טיפול ויחד עם זה אולי יש

מקום שאת והילד תהיו קצת לבד רק שניכם. אולי (ועכשיו אני אהיה קצת הרעה) האבא שלו ´מרעיל´ אותו כלפי החבר שלך? אולי, חס וחלילה קרה משהו (והיו דברים מעולם) בינו ובין החבר שלך... למה שלא תהיי איתו קצת יותר, רק את והוא, ותראי איך הדברים מתפתחים.
 

ophra

New member
כמה נקודות למחשבה

גם אני, כמו יתר העונים, ממליצה בחום על טיפול ועזרה מקצועית. יש לי כמה נקודות להוסיף למחשבה, בתור מי שנמצאת בטיפול כזה, שחלק לא מבוטל ממנו עוסק בילדים ובהתמודדות שלהם עם המצב. א. אני מציעה להתחיל לפחות עם פגישות שלך עם פסיכולוג/ית, ולא של הילד. פסיכולוג טוב יוכל לתת לך תשובות, כלים ועצות איך להתמודד עם המצב וזה הרי התפקיד שלנו, להתמודד עם המצב ולעזור להם להתמודד. פגישה של ילד עם פסיכולוג עלולה גם להיות מאיימת עבור הילד, והוא עלול להרגיש שהוא נמצא באיזה סוג של מבחן, וזה כמובן מיותר. ב. בתור מי שעוברת משהו דומה למה שאת מתארת (אין לי בן זוג כרגע, אבל יש לי ילד בן 3 שההורים שלו נפרדו לפני שנה וחצי בערך) - גם אצלי עוברת עכשיו תקופה לא קלה על הילד הצעיר (יש לו גם אח גדול יותר, בן 6, שעבר את המשבר מוקדם יותר). מה שקורה אצלינו (לדעתי ולדעת הפסיכולוג שלי) זה שרק עכשיו הוא מתחיל לעכל באמת את העובדה שהמשפחה שלו התפרקה. כשנפרדנו הוא היה בן שנה וחצי והוא כמובן לא זוכר כלום מהתקופה שלפני. למעשה הוא גדל עם הידיעה שיש "בית של אמא" ו"בית של אבא". זו היתה המציאות היחידה מבחינתו. ופתאום, הוא גדל ומתחיל להבין את העולם ולהבין שלא אצל כולם זה ככה אלא ההפך... וזה לא קל. בנוסף - יש גבר אחר בחייו (במקרה שלך) שקשה לו מאד לקטלג אותו בחיים שלו, וגם זה לא קל. ואם יורשה לי עוד עצה אחת קטנה לסיום - התנהגות "לא יפה" זו דרכו של ילד בן 3 להראות מצוקה כלשהי. חבקי אותו, נשקי אותו, הזכירי לו כל הזמן כמה את אוהבת אותו, גם כשהוא מתנהג "לא יפה". תגלי שזה עובד כמו קסם... ובהצלחה בפרק ב´ ובכלל!
 
פעם היו לי פירורים .......

עפרה , אמרת נכון , אמנם הפיצפונים גדלים לתוך מצב ולא מכירים אחרת , מה שחוסך מהם את המשבר הראשוני של הפרידה , אבל זה לא אומר שתהיות בעתיד על מצבם לעומת שאר הילדים "הרגילים" (אבאמאכלבחתול) , לא יהיו מנת חלקם. לכן , כל עוד (לדעתי , כמובן ) הסיפור הזה לא סגור אצלם מכל הבחינות של קבלת המידע הדרוש להם לעיבוד החומר , קשה מאוד להכניס דמויות נוספות לחייהם בלי זעזועים נוספים. היום אני חושבת שבמיוחד בגילאים נמוכים , צריך לסגור מעגל מעגל ורק בסוף לחבר את השרשרת. ומה עניין הפירורים לכאן? הפירורים הוא דמות בעברי הלא רחוק , שהתפתחו להם אי אלו קשרים שגרמו לאותה הדמות להיות נוכחת אצלנו בבית מעט יותר מאחרים , אבל עדיין לא כבן בית קבוע. לא ידעתי לאן יוביל הקשר , אבל מאחר ואני אדם פתוח בעיקרון , הנוכחות שלו אצלנו בבית לא ממש הפריעה לי. מסתבר שלאחר הפרידה מהפירורים ג´וניור שלי די התלבט בסוגיה , אם זו איזושהי פרידה גם בשבילו , זאת לנוכח הקשרים הטובים שפיתח עם אותה הדמות , במיוחד כשמאוד היה חסר לו "אבא" בבית. בדיעבד , אני מצטערת שלא חסכתי לו את ההתלבטות הזו מראש . כלומר , לא להכניס הבייתה אדם נוסף עד אשר עצמך ובשרך , הילדים שלך , מבינים הייטב את המצב. לא שהבית יהיה מקלט אטומי , אבל להאט במקצת את קצב (ההיכרות) והחיים של "ביחד" בין הילדים ובין גורם נוסף וזאת על מנת שלא לפתח ציפיות למי שאין כלל דמות אב (או אם) ברקע , או למנוע פחדים שהנה מישהו בא להחליף את ההורה שאינו גר איתנו. וכן , אני מצטרפת לכל הנאמר בקשר ללווי של אנשי מקצוע , לבוגרים במיוחד , כדי שידעו לכלכל מעשיהם בתבונה. ולכוכבית , ברוכה המצטרפת אלינו
 
למעלה