שאלה על מתבגרת והתנגדות....

[papaya27]

שאלה על מתבגרת והתנגדות....

יש לי מטופלת (אני סטודנטית בלישכה) בת 15, מרקע משפחתי די קשה, ובאמת יש יותר מידי סיבות שהיא תהיה בטיפול. בכל מקרה, הבחורה לא ממש משתפת פעולה, בקושי באה בקושי עונה לי. הרושם שקיבלתי שהיא קצת מאסה בעו"ס, והדבר האחרון שבא לה לדבר עליו זה על הקשיים שלה. מה עושים?? אשמח לכל רעיון/ הצעה/טיפ/טיפטיפון.....

 

[Agustina]

ס- ב- ל- נ- ו-ת!

זה הדבר הכי חשוב שעלייך להיעזר בו. אם קיימת אוכלוסיית פונים שזקוקה לסבלנות מצד הע"ס הרי זו אוכלוסיית הנוער במצוקה. ב- 99 אחוזים מהמקרים הם מתנגדים לטיפול על ידי "הברזות" ושתיקות. כיוון שמדובר בגיל רגיש מאוד, למטופלת שלך יש צורך באדם שאפשר לתת בו אמון ולסמוך עליו, לכן היא מנסה "לבדוק" את קצה גבול היכולת שלך, עד כמה תעמדי בהברזותיה ובשתיקותיה. כאשר תצליחי להוכיח לה שתנגדותה לא מרתיעה אותך, ושאת מקבלת אותה למרות זאת, יתחיל להישבר הקרח. חשוב שתראי לה שבאמת אכפת לך ממנה. לדוגמה, אם היא הבריזה מפגישה, את יכולה להתקשר אליה ולומר לה: "הצטערתי מאוד שלא נפגשנו. חשוב לי מאוד שניפגש ונדבר, כי את חשובה לי". אם היא מתנגדת לשאלות שאת שואלת אותה, לדוגמה: "למה את חוקרת אותי? מה אכפת לך בכלל?" נמקי זאת בטענה שכיוון שהיא חשובה לך את מעוניינת להכירה טוב יותר. מה שאני יכולה להציע לך בנוסף, זה אולי לנסות לצאת מעט ממסגרת ה "טיפול בחדר". את יכולה לטייל איתה בקניון, לשבת איתה בבית קפה (ואם את משלמת עליה רצוי שהיא לא תדע שהכסף בא ממך. את יכולה לומר לה שזה מהמסגרת הטיפולית). מהניסיון שהיה לי בתור סטודנטית, עם מקרה דומה מאוד למה שאת מתארת, אפילו טיול קצר בגשם תחת מטריה אחת עשוי להועיל ב "שבירת מחיצות". כמובן שאין זה חייב להיות באופן קבוע, הרי בסה"כ את סטודנטית ואין זה מתפקידך לממן בילויים לפונים. את יכולה גם לנסות לחשוב על פעילויות נוספות שעשויות לעניין אותה, מעבר לשיחות. אפילו דרך משחק המתאים לגילה כגון מונופול או "ארץ עיר". גם בדרך זו אפשר ללמוד המון על המטופל. בקיצור, מניסיוני הקצר בטיפול בבני נוער (הכשרה מחעשית בלבד) למדתי כי עלינו להיות יצירתיים, וכן סבלניים, עם נכונות רבה ל "ריצ'ינג אאוט". לא להתייאש! אשמח אם תעדכני אותנו על המשך הטיפול. בהצלחה!

 

[Agustina]

ועוד משהו...

יחד עם כל הניסיונות שלך להתקרב אליה, חשוב שתדעי לשים גבולות בקשר. למשל, אם היא שואלת אותך על חייך האישיים, אין להפוך את השיחה הטיפולית לשיחה אודותייך, וודאי שלא להפריז בסיפורים על משפחתך, בן זוגך וכד'. היא זקוקה , כמו כל נערה מתבגרת, לגבולות. אם אין ביכולתם של הוריה להציב לה גבולות, הרי זהו תפקידנו כמטפלים.

 

[papaya27]

וואו אוגסטינה, תודה רבה זה מאוד

עוזר, בהחלט נותן נקודות למחשבה. הקונספט של "שיחה בחדר" בכלל לא עובד כרגע, אני אצטרך לשנות כיוון. היא בכלל לא משתפת פעולה עם שיחה/דברים אומנתיים כמו ציור/ אמצעי דיבוב כמו קלפים טיפוליים/כל דבר שעלול להוביל לשיחה על הרגשות והמחשבות שלה. די עושה עליי רושם שהיא חושבת שאם היא לא תדבר על הרגשות והקשיים הם לא יהיו. יש לה סיפור חיים די קשה, והיא מתכחשת לכל קושי. ואני ממש לא בטוחה כמה היא מודעת לדברים. סתם לדוגמא קטנה- כל התעודה שלה שלילי והיא אומרת שהיא רוצה ללמוד רפואה. האם כדאי שחלק מתפקידי יהיה להנחית אותה על קרקע המציאות? (כמובן בשלבים מתקדמים יותרשל הקשר...) לגבי יציאה מהלישכה החוצה זה משהו שנשמע לי רעיון טוב, אבל אני אצטרך להתייעץ עם המדריך שלי. יש רעיונות לגבי תכנים או אמצעים שמדברים יותר לבני נוער בימינו? ושוב

 

[tirale]

עוד מנת סבלנות וגם...

אני מסכימה עם כל מילה של אוגוסטינה. עם בני נוער ובעיקר עם נערות במצוקה קשה יש צורך בהמון סבלנות. חשוב לזכור שאת למעשה פונה אליה ולכן טבעי שהיא תשאל את עצמה "מה ז'אתי רוצה ממני?" ושיקח לה ה-מ-ו-ן (במושגי טיפול במבוגרים ובזמן הטיפול שיש לסטודנטים בשנת לימודים אחת בפרט)זמן לתת אמון. אני עובדת עם בני נוער בסיכון ולדעתי לפני התכנים יש שני דברים שכדאי לשים עליהם דגש: 1. חיזור ויצירת אמון: כסטודנטית זה באמת יגזול כנראה חלק מאוד גדול מזמן הטיפול והעבודה, אבל בד"כ אין קיצורי דרך . אני יכולה להציע לך להפתיע אותה בסטינג כמו שאוגוסטינה הציעה, אני מציעה שתפתיעי אותה בכך שתפגיני איכפתיות ושאת מאוד רוצה לפגוש אותה (למשל, לבוא לביקור בביה"ס/בבית). אבל גם- חשוב לכבד את הפרטיות שלה ולא "להתנפל" ולהפחיד אותה ולכן הייתי פורשת את המחוות האלה על פני תקופה ולא עושה הכל מיד. לגבי ביקור בבית- הייתי שומרת להמשך כי זה משהו אינטימי מאוד. 2. יצירת קשר: בהכללה גסה אומר שהבעיה המרכזית אצל הרבה בני נוער בסיכון/מצוקה היא יצירת קשר וקשר עם מבוגר משמעותי. אפשר להניח שסיפור חייה רצוף אכזבות ממבוגרים שאמורים היו להגן/להזין/לטפל (החל מההורים והמשך בכל השאר). לכן אני רואה בעצם יצירת הקשר ומתן האמון במבוגר כמטרה וכהישג מרכזי עם נערה כזו. אם תעשי זאת- סיכוי גדול שעשית טיפול (מפני שעצם יצירת הקשר ומתן האמון הם ההיפך מהרגיל אצל הנערה) ופתחת פתח לשינוי. בהצלחה! אשמח לשמוע איך הולך. תירלה.

 

[שמיים12]

נוער ובכלל../images/Emo66.gif

טוב, אז למטופלים בלשכת רווחה יש נטייה לא להגיע, לא להודיע וכו'..הם נפגשו בעבר בגורמי סמכות שונים וכן, גם עוס''ים שלא ממש הצליחו להגיע אליהם.קשה להם ליצור אמון ויש המון המון צורך בסבלנות, הבנה, השקעה- והכי חשוב לא להתייאש. נוער מתקשה לסמוך ולהפתח למבוגרים בגיל הזה, ואם היא חוותה בעבר פגיעה מהסביבה, אז על אחת כמה וכמה. היא תעשה לך מבחנים ואת צריכה לעמוד בהם. היא צריכה לדעת שאת שם בשבילה, דואגת לה ולא תבגדי בה. את יכולה להתחיל לדבר איתה על הדברים הקלים יותר בשבילה, דווקא על הכוחות ולא להתעקש על מה שאולי מבחינתך הוא הכי זועק כבעיה לטיפול.יצירת קשר היא תהליך שלוקח זמן...תני לה את הזמן להיפתח אלייך. בהמשך תוכלי לעצור ולפתוח איתה את הדברים, לבדוק מולה את נושא האמון, הקושי להגיע ללשכה,לשאול אותה ישירות מה תוכלי לעשות כדי להקל עליה להגיע לפגישות ולהפתח בפנייך.את יכולה לבדוק איתה למה היא חושבת שהיא צריכה להגיע אלייך- לא להגיע אלייך,לנסות לאתר קושי שלה שהיא רואה אותו ויכולה להתחבר דרכו לצורך בטיפול. בנתיים, את יכולה כפי שכבר ציינתי להתרכז בכוחות, בהצלחות, תחביבים, בילוי שעות הפנאי שלה, חברים וכו'. כשהיא תרגיש שאת רואה אותה בהצלחה אולי היא תוכל גם לדבר על הקשיים.אל תרדי עליה כשהיא לא מגיעה, וכשהיא כן באה תחזקי אותה, תגידי לה שאת שמחה שהיא הגיע למרות הקושי,ושאת מעריכה את המאמץ. בהשך כפי שכבר נכתב, יהיה צורך בהשמת גבולות, אך תני לה את הזמן ליצור איתך קשר. בהצלחה לשתיכן

 

[טל קר]

אין חובת הנחתה, היא יכולה לשפר

בגרויות אחרי צבא (טוב, היא אפילו לא עשתה אותן אבל העקרון הוא שאפשר להתחיל מ0 גם בשלב יותר מאוחר) וללמוד רפואה, או לתרגם את ללמוד רפואה לרצון לטפל באנשים וללמוד מקצוע פארהרפואי או טיפולי. אני זוכרת כשאני עבדתי עם בני נוער בהכשרה מעשית , היתה לי נערה שאמרה לי שהיא נערה רגילה לגמרי והיא לא מבינה למה היא צריכה עובדת סוציאלית (היא היתה יתומה משני הוריה, היו פול בעיות עם המשפחה אומנת ששקלה לוותר עליה וזה היה בדיוק ביום בו השעו אותה מבית הספר כי היא שפכה בו חומצה) חזרתי למדריכה שלי ואמרתי לה מה אני אמורה לעשות במקרה כזה, והיא אמרה לי 'תגידי לה שהיא נערה רגילה, בסיטואציה לא רגילה'. וזה מה שאמרתי, והתחלנו משם לדבר על הסיטואציה. בנוגע לתכנים ואמצעים - אני זוכרת שבשיחות הראשונות דיברנו על כוכב נולד... אבל ברצינות, לו אני היא, לא הייתי רוצה להקשר לעובדת סוציאלית במסגרת של הכשרה מעשית, כי עד שאני מכירה אותה היא כבר נעלמת לי. אז נאזרים בסבלנות, מחזרים, וכו', ואיך שנוצר איזה קשר אז שלום שלום? זה היה קטע שמאוד הפריע לי בהכשרה המעשית במקומות שצריך ליווי מתמשך וכל הזמן המלווים מתחלפים לבן אדם.

 

[Agustina]

אם אכן הצלחתי להועיל לך במשהו

העונג כולו שלי. (הייתי שמה פה סמיילי אבל אני לא יודעת איך... ) ושוב בהצלחה!

 

[טל קר]

כמה דברים שחשבתי עליהם

מה הסיבה שהפנו אותה אליך, ומה הסיבה שנתנו לה? מה אמרת לה בפגישות הראשונות, עשיתן בכלל איזה סוג של חוזה? כלומר יכול להיות בהחלט שהיא באה בלי רצון, כי אכן אין לה רצון להגיע מלכתחילה, ואין משהו שיעורר בה רצון. אם הדבר האחרון שבא לה לדבר עליו זה הקשיים שלה, הייתי מנסה לדבר על דברים קודמים ברשימה, על מה כן בא לה לדבר, אם בכלל בא לה לדבר איתך? אישית הייתי מבינה כל אחת כזו שלא היתה רוצה להפתח בפני סטודנטית שעד שנקשרים אליה כבר עפה הלאה למקום ההכשרה הבא, והייתי מחפשת מה כן הייתי יכולה לתת שהיה רלוונטי לה (או משחובתי לתת/חובתה לקבל, תלוי במסגרת בה עושים את ההכשרה).

 

[papaya27]

תודה על כל התגובות../images/Emo141.gif,

הפנייה היתה מהעו"ס של המשפחה שראתה את המצוקה שלה, וגם מהחטיבה שבה הצוות ממש אובד עצות לגבי איך להתייחס אליה. הבעיה המרכזית היא אכן הבעיה הראשונית ביותר- יצירת שיחה ואמון. היא אומרת שהיא רוצה לבוא, וחוץ מזה יש אפס שיתוף פעולה. הילדה עברה כמה פרידות לא נורמיטיביות בחייה (כולל גם אמא שלה שבקושי מתעניינת בה), ולהוסיף את העובדה שמגיל אפס יש הרבה עו"ס מסביב שכל הזמן מתחלפות (משפחה של הורים לא מתפקדים, הזנחה של בעיות רפואיות, עוני קשה). בכל מקרה, אני אנסה את הגישה של לא לדבר ישר על מה שזועק לטיפול, ולהתחבר אליה מנקודת המבט שלה ולא שלי.

 

[טל קר]

תראי, יש צוות מקצועי אובד

עצות, ואת במסגרת ההכשרה המעשית אמורה לחולל ניסים? כשאת עוד כמה חודשים עוזבת, פרידה נוספת לאוסף? לדעתי אחד הדברים החשובים שעשיתי עבור אותה נערה שסיפרתי עליה זה שהצלחתי לארגן חונכת קבועה, זמינה ממני שתשאר גם לאחרי שאעזוב. גם מה שזועק לטיפול לא יפתר תוך מספר חודשים גם אם היה מדובר בסידרת שיחות אינטנסיביות איתה (מה גם שהבעיה היא לא אינטרהפסיכית אלא יש בעיה במערכת המשפחתית, בעיה של עוני, הזנחה של בעיות רפואיות וכד' שממש אי אפשר לפתור באמצעות שיחות איתה גם אם היתה מגיעה והייתן משוחחות כל שבוע, ואפילו אם הייתן מדברות כל יום). לדעתי מה שזועק לטיפול זה המערכת הכללית של הנערה, והמצב בו כל מה שהיא מקבלת זה סטודנטית בהכשרה מעשית לתקופה קצובה (NO OFFENCE, זה לא מעט, אבל לפי מה שאת מספרת זו לא היתה הבחירה הראשונה שלי לאור מה שאת מספרת שאפילו הצוות המקצועי בחטיבה אובד עצות והמטפלים בה כל הזמן מתחלפים). אגב, הייתי מתיעצת עם ההדרכה בנוגע לזה שוקלת לפנות לעלם להפניה לחומרים שעוסקים בנוער נושר, כי נשמע שהיא די בדרך לשם (לאור תגובת הצוות בחטיבה). לדעתי לוודא שגם אחרי לכתך היא תהיה באיזו מסגרת מחזיקה זו מטרה ריאלית ומאד מאד מאד חשובה

 

[papaya27]

נכון, זה ממש לא מצב שמתאים

לסטודנטית. יש בעיה כרגע להעביר אותה לעוס נערות וצעירות, הן מטפלות רק בתלמידות תיכון ומעלה. אבל באמת אחת מהמטרות שלי תהיה לדאוג למסגרת עתידית מיטבית יותר, ולזה ששנה הבאה היא תטופל אצל עוס נערות. מה לעשות, זה עדיף מכלום

 

[טל קר]

אם ככה במקרה כזה המטרה שלי היתה

גם להראות לה שאפשר להפיק חוויה חיובית מקשר, גם לוודא שתהיה לה מסגרת עתידית מיטבית יותר (מבחינת המערכת), וגם להגדיל את הסיכויים שהיא תרצה מצידה להגיע לשם (הייתי שוקלת לדבר עם עו"ס נערות על הטרמה).

 

[טל קר]

תוספת-

אין בכוונתי להגיד חלילה שזה שאת שם זה לא יותר טוב מכלום או כל מה שיש לך לעשות זה למשוך זמן עד לשנה הבאה, רק שנראה לי שלאור המצב כדאי לוודא שמציבים מטרות ריאליות. לפעמים בנסיבות מסוימות אפילו הגעה קבועה לפגישות זו לא מטרה ריאלית. אמרת שהיא אומרת שהיא רוצה לבוא, זה היה כתשובה לשאלת כן/לא? שאלת אותה למה היא רוצה לבוא? סגרתן איזה חוזה?

 

[papaya27]

זה קשה לעשות חוזה

עם מישהיא שעונה בכזאת לאקוניות.מאוד קשה לדעת מה מסתתר מאחורי המעט שהיא אומרת. כמובן ששאלתי אותה אם היא רוצה ומעוניינת לבוא, היא אומרת שכן ומעבר לזה כלום דבר. ננסה ללכת צעד צעד ולבנות קשר שיש לו מטרות חשובות וריאליות...תודה על ההתייחסות!

 

[טל קר]

זו הבעיה עם שאלה סגורה של כן/לא...

אולי תבררי איתה למה היא רוצה לבוא, ומה היא היתה רוצה שיהיו בפגישות? הייתי בודקת גם עם ההדרכה מה המטרות הריאליות מבחינתך, וגם איתה מה המטרות שהיא היתה רוצה. אולי היא לא אומרת כלום כי השאלות סגורות? מה קורה כשאת שואלת שאלה פתוחה? ושאלות המשך על מה שהיא אומרת? בנוגע לחוזה, היתה לי גם נערה שהיה לה מאוד קשה לבוא, ואז בתיאום עם המדריכה קבענו לפעם בשבועיים ובזה היא כן יכלה לעמוד, ואכן לא הבריזה אף פעם.

 

[חופשית ומאושרה]

אומנם אני לא מכירה את המקרה,

אבל אני חושבת שאותה נערה דווקא יכולה להפיק דברים חשובים, אם תהייה לה מערכת יחסים קצרת טווח עם פפאיה, בה היא תוכל ליצור קשר ולעבור פרידה אחת כמו שצריך, וללמוד שגם אם מטפל עוזב אותך זה לא אומר שמשהו בך לא בסדר, ושאפשר להתחיל עם מטפל חדש. זה כמובן בתנאי שבאמת בשנה הבאה היא תוכל לקבל טיפול סדיר אצל עו"ס נערות. אני חושבת שבעזרת הטיפול עם פפאיה, הנערה תוכל למוד מהו טיפול, מה הגבולות של טיפול וכו', ואם הפרידה תעשה בצורה טובה, תוכל להתחיל ממקום אחר ויותר מקבל את הטיפול עם העו"ס נערות.

 

[טל קר]

זה גם מה שאמרו לי כשהייתי אומרת

בהדרכות שקשה לי עם סיומי טיפול שנובעים לא מסיום הצורך של הפונה אלא מסיום השנה, ומה אני אגיד לך, אני עד היום לא ממש קונה את זה. כלומר בטח שאני סבורה שאפשר להפיק דברים חשובים גם ממערכת יחסים קצרת טווח (והרי יש סוג טיפול שלם שנקרא טיפול קצר מועד), אבל להפוך את זה לסוג של יתרון (מה זה בעצם לעבור 'פרידה אחת כמו שצריך' כשלא צריכה להיות פרידה מבחינת הצרכים של הפונה אלא מסתיימת פשוט השנה? מה זה כמו שצריך בהקשר כזה?) נראה לי במקרים רבים סוג של לוקש, שאני לא קונה בעצמי ולא יכולה להעביר לפונה. אני כן אדגיש שאפשר להפיק דברים חשובים גם ממערכת יחסים קצרה, אני מאד אשתדל לוודא שיהיה מישהו גם אחרי לכתי אם מדובר בצורך מתמשך ולא בטיפול נקודתי, אבל אם הוא יגיד לי שזה ממש מאכזב ומתסכל כל הזמן להתחיל מחדש, ושיש לזה הרבה חסרונות, אני אסכים, ואם אני יודעת שזה לפרק זמן קצוב אני אשים את זה על השולחן מלכתחילה (כחלק מהחוזה).

 

[GREENPOINT]

סוג של לוקש...

אבל קורה לטוב ולרע גם בחיי העבודה המציאותיים...כשעובדת יוצאת לחופשת לידה למשל, כשעוזבים מקום עבודה...בעייתי אכן וקשה לשני הצדדים במיוחד כשהצורך קיים ונהיר, אבל אלו חלק מההתמודדויות של כולנו...

 

[טל קר]

ברור שקורה ויש אילוצי מערכת וכד',

אבל אז זה באמת יהיה מבחינתי משהו שצריך להתמודד איתו, וחסרון שצריך לקחת אותו בחשבון ושהנושא יהיה מדובר, ולא 'איזה יופי שתהיה הזדמנות להפרד' (זה ממש יפה כשזה רלוונטי לצורך של הפונה, והרבה פחות יפה כשמדובר באילוצי המערכת בניגוד לצרכי הפונה)