שאלה:

[פילוסוף רוחני33]

אם יש אדם שאני לחלוטין לא סומך עליו, אין לי שום אמון בו ואני יודע שלא יהיה ולא צריך להיות, האם בהיגיון מספיק להגיד שאני מצפה שיאמין לסיפור שאני מספר לו, או שצריך להציג שקר כאמת, להגיד דבר לא נכון ולעשות כאילו יודעים שאלה העובדות? ולמה? מצד אחד, אדם לא מסתפק באמונה אלא רוצה לדעת עובדות ואם לא אמסור את העובדות יבדוק בעצמו. מצד שני, בכל מקרה כשאומרים לאדם דבר הוא מחליט אם להאמין או לא כי בכל מקרה אני יכול לשקר אז מה ההבדל מאשר להגיד שיבחר אם להאמין לסיפור או לא? אני רוצה לדעת מה בדיוק ההיגיון. אולי אפשר להגיד שאמורים להאמין לי כי אני יכול לשכנע בטיעונים אז לא צריך לענות ישירות על השאלה.

 

[Critical Thinking]

מהו יחסך לטענות המושמעות באזניך, או מוצגות במדיה אותה אתה "צורך"?
האם יחסך לטענה שהינה לרוחך זהה ליחסך אל טענה שאינה לרוחך?
האם תנסה לברר אמיתות שתיהן, או שתקבל את הראשונה בלא פקפוק בעוד תדחה את השניה?
מדובר בחשיבה בקורתית, Critical Thinking.
אדם שלא חונך לספקנות, מקשנות (מלשון קושיה), חשיבה בקורתית או לא סיגל אותן - יהיה נוטה לקבל טענה שהיא לרוחו וידחה טענה שאינה לרוחו.

מה איתך?
איזה מין אדם אתה?

 

[פילוסוף רוחני33]

אני מדבר על ההיגיון של עצם תוכן הדברים הנאמרים. כשאדם אומר דבר, הוא למעשה מציג בפני שומעיו את האפשרות להאמין או לא להאמין. לכן אולי מבחינה הגיונית כשאומרים שאמורים להאמין לסיפור שאני מספר, זה כמו להגיד לו שאלה העובדות. אני מניח שבבית המשפט ובמשטרה אפשר לדבר ככה. זה יכול להיות יעיל, כי אם מדברים ברור כל אחד מהצדדים יבין מה שצריך, והצד השל ישי שלטובתנו ישתף אתנו פעולה נגד השומע שלרעתנו. הדיבור כלי מאז חזק וצריך להשתמש בו בחכמה.

 

[Critical Thinking]

אפשר שלא נהיר לך ההבדל בין אמונה לבין ידיעה.
אמונה היא לדעתי קבלת טענה אשר בעקרון במהות אינה בת בחינה,
ידיעה היא לדעתי קבלת טענה אשר בעקרון במהות הינה בת בחינה,

הבעיה היא כמובן בבני אדם, במיוחד באלה החסרים חשיבה בקורתית.
אדם נטול חשיבה בקורתית לא יבהיר לעצמו כי החליט לקבל טענה חרף היותה בלתי ניתנת להיבחן.
ברור שאין פסול באימוץ אמונה, אך צריך להיות מחוור למאמין כי קבל טענה שאינה בת-בחינה, אלא שתהליך זה אינו מתרחש בתודעת המאמין...

 

[פילוסוף רוחני33]

אני יודע את ההבדל, אבל הטיעון שלי אחר. כשאומרים לאדם דבר, גם כשמציגים אותו כעובדה, תמיד האמירה נותנת לשומע בחירה אם להאמין או לא. בניגוד לראייה, היא לא מאפשרת לשומע לדעת את העובדה. כשאומרים "זו האמת", זה כמו להגיד "זה מה שאני מספר לך, תחליט אם אתה מאמין". אם אומרים לאדם שאני מצפה שיחליט להאמין לסיפור לפי טיעונים ושיקול דעת, אני לא חייב לענות עובדתית על השאלה.

 

[פילוסוף רוחני33]

אולי: צריך לעשות כאילו אני יודע ורוצה שהוא ידע את העובדות ולכן אני אומר לו אותן. אם רק אגיד לו להאמין, אסרב לענות ואגיד שהוא לא צריך לדעת לא עניינו, אולי יגיב בהתאם ואף ינסה לדעת בעצמו.

 

[Critical Thinking]

האם במלה "ראיה" אתה מתכוון ל- observation, או שמא אתה מתכוון ל- evidence?

כאשר מישהו משמיע באזני טענה וטוען כי מדובר בעובדה או רומז כך במשתמע, אזי אם אני סבור כי הטענה מנוגדת לְמה שידוע לי - אשתדל לבדוק את נכונותה. אם אני סבור כי הטענה עולה בקנה אחד עם מה שאני יודע - כנראה שלא אבדוק...

 

[פילוסוף רוחני33]

חשבתי עכשיו אולי נכון מה שאמרו לי ואי אפשר תמיד להגיד תאמין לי, כי יגידו לי מה אאמין לך ואתה לא רוצה להגיד לי מה האמת, אתה מנסה לעבוד עליי לשקר לי לעשות שאאמין לדבר שהוא לא אמת? ואם אגיד תעשה מה שאתה רוצה תחליט מה אתה מאמין יגיד: אתה אומר לי להאמין לך כשאתה לא רוצה להגיד לי מה אתה יודע. אם אגיד מה אני יודע וידע או יניח שאני אומר מה אני יודע יאמין לי יותר בביטחון. אולי רק כשיש אמון עם חברים ובחקירה זה יעבוד. הכוונה בראייה או EVIDENCE או SEEING' - SHOWING. אם אדם רואה את האמת, הוא יודע. אם אומרים לו, הוא לא יודע אלא רק יכול להאמין. זה ההבדל בין הגדה והראייה. אמנם הוא אמור לדרוש לראות כדי לדעת במקדה שלא יאמין ולכן חשבתי שאין הבדל בין לא לענות ולא להראות, אבל אולי צריך לעשות בדיבור כאילו אני יודע כדי שיאמין ולא ירצה לנסות לדעת בעצמו.

 

[Critical Thinking]

אינני בטוח למה אתה חותר.
האם מדובר בשמועה שמישהו משמיע באזניך, תוך "שבועה" כי מדובר בידיעת אמת אך אתה חושש שמא מדובר ב- fake news ותוהה האם עליך לבדקה תחילה בטרם תפיץ אותה הלאה?

רְאָיָה אינה רְאִיָּה, ולכן שאלתי למה כוונתך.
פעמים רבות טועים עדי-רְאִיָּה בזהוי אדם שראו בזירת פשע סמוך לזמן התרחשות הפשע, אם כי לא ראו את הפשע עצמו.
לעומת זאת, אם תחת צפרני הקרבן נמצאו קרעי עור של החשוד, אזי זו רְאָיָה לכאורה כי התרחש מאבק ביניהם במהלכו נסה הקרבן להתגונן אך הוכרע.

 

[פילוסוף רוחני33]

אנסה להסביר שוב. כשאומרים דבר, אינו בהכרח האמת אלא יכולים רק להאמין לנו כאילו הוא אמת. לא יודעים. אולי אפשר להגיד את עצם העובדה שאפשר להאמין לסיפור שלנו, במקום להגיד שאלה העובדות עצמן. לדבר על העברת המסר עצמה במקום להציג משפט שקר כאמת. אני לא מדבר על מוסר אלא על היגיון. אמת יותר יעילה כי הצד השלישי שלטובתנו ישתמש באמת לשתף אתנו פעולה נגד השומע. אני מאמין שדיוק מילולי יוצר אסרטיביות, ובעזרת כוח חוכמת הדיבור אפשר לשפר את העולם.

 

[Critical Thinking]

אולם דרך כלל לדיקטטורים יש יכולת רטורית "טובה מן הממוצע" וכשרון לשקר, או לעוות מציאות בלא למצמץ.
דבור רהוט, עשיר, בחירת מלים "מדויקות" - כל אלה אולי מרשימים מי ששפתו היא עגת רחוב עם אוצר מלים קטן יחסית, אך אינם ערובה לנכונות הנאמר.

על פי רוב המקשיב לנואם "מוכשר" אין לו די פנאי לבדוק אמיתות הנטען.
ברגע מסויים החלו רשתות שדור אמריקאיות בקורתיות להציג בעת דיווח של נאום הנשיא, כתוביות הסותרות את אותם משפטים מדברי הנשיא שאינם נכונים. זה היה התחלת הסוף שלו.

דיווח אמת עובדתית תמיד טוב יותר, פשוט מפני שהאמת היא אחת וקל לזכור אותה ולחזור עליה בדייקנות, בעוד שמי שמשקר משנה מעט את דבריו מדי חוזרו עליהם מכיוון שלא מסוגל לזכור בדיוק את גרסת ספורו הקודמת...

 

[פילוסוף רוחני33]

אני מניח שאפשר להגיד: אתה אמור להאמין לי, תחליט למה אתה מאמין ואני לא יכול לענות על השאלה, אבל לאדם שלא יבין שהוא אמור להבין אין מה להגיד אתה אמור להבין כי זה לא יביא למטרה הרצויה.

 

[פילוסוף רוחני33]

נניח שאני אומר משהו למישהו, והוא לא מאמין לי ורוצה לראות כדי לדעת, מה לעשות? אם אגיד שאני לא רוצה להראות והוא לא צריך לדעת, אולי יחשוב שזאת חוצפה. ומה אם זה פושע מסוכן?

 

[הלה מורז]

יש הבדל בין לבחור להאמין לסיפור שמישהו מספר לבין דיווח שניתן לבדיקה .
סיפור על פי רוב יהיה חוויה סובייקטיבית של המספר ואין סיבה לרוב לא להאמין שזו חוויתו ,אלא אם מתערבב בחוויה מסירת דעה כעובדה,
באופן אישי אני נוטה לבדוק מה שמוצג לי כעובדות .
בדיוק היום בפייסבוק מישהי כתבה בתגובה לדיון בדף שלי , שהסינים אשמים על שבמתכוון ייצרו את הקורונה וכו .
בתשובתי אליה אמרתי שאמנם יש אפשרות כזאת אולם זו השערה ולא עובדה שייתכן שתתברר כנכונה וייתכן שלא ,לכן בשלב זה איני יכולה להיות שותפה להאשים .תשובתה היתה שזה עוד יוודע שזה הסינים במתכוון אמן סלה . כלומר הרצון שלה להיות צודקת שזה הסינים גבר על הרצון לדעת מה העובדות באמת . הבנתם?

,

 

[פילוסוף רוחני33]

כשאמרים למישהו דבר, הוא תמיד בוחר אם להאמין לסיפור ואם אינו מאמין ינסה לדעת. לכן, אולי אפשר לתת לו לבחור אם להאמין לסיפור במקום לאפשר לו לדעת.

 

[פילוסוף רוחני33]

מצד שני אולי האדם רוצה לדעת מה אני יודע ומה האמת, וצריך לעשות כאילו אני יודע שזאת האמת כדי שיאמין. אבל גם כשנותנים תשובה ישירה האדם בוחר אם להאמין, ולכן אולי אפשר בהיגיון להגיד: אני לא יכול לענות עובדתית על השאלה, עשה את שיקול דעתך לאיזה סיפור אתה מאמין ואני מצפה שתאמין לי.