שאלה
שלום רב. אני מרפאה בעיסוק ועל כן שומעת מדי פעם על הטיפול הקוג'-דינמי, הצלחותיו וכו' אני פונה אליכם בנוגע לאחות של חברה שלי, ואני מקווה שמהתיאור שאתן תוכלו לייעץ לי כיצד להמשיך. מדובר בבחורה בת 30, אשר אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. היא מתגוררת בדירה שהוריה רכשו לה, מקבלת קיצבת נכות, ונתמכת על ידי ההורים לצורך "השלמות". היא אינה עובדת, וכיום מתנבת פעמיים בשבוע עם ילדים. בשאר השבוע היא מתכתבת בפורומים במחשב, מטיילת, מבלה עם הוריה ומדי פעם עם חברים. הבעיות שאני רואה אצלה: 1. נטייה לשקר, להמציא סיפורים שלא היו, להאדיר דברים שהיו. 2. חוסר יכולת מוחלט לדחיית סיפוקים: הליכה למסעדה עמה זה סיוט, שלא לדבר על נסיעות, שלא לדבר עם ארוחת שישי. 3. קולניות, התנהגות לא תואמת, אובססיביות (סביב מקלחת, סביב הכלב של המשפחה ועוד). 4. אגוצנטריות- אני רוצה ועכשיו!!!!!!!! הבחורה מתישה את משפחתה ואת סביבתה, היא לא עצמאית, נכנסת ללחץ עד שאי אפשר להרגיעה, לא יודעת כיצד להרגיע את עצמה, תלויה מאד בהוריה, מקבלת כל מה שהיא רוצה תוך שתי שניות, ולדעתי לא מצליחה להבין מה לא בסדר בהתנהגות שלה. השבוע למשל הוריה בחו"ל והיא מתקשרת אליהם ללא הפסקה בהיסטריה ,על דברים כמו "אין לי מים חמים". דווקא מתוך עבודתי עם פגועי נפש, אני לא מקבלת את הגישה של המשפחה- תנו לה מה שרוצה, תרגיעו כשצריך, תשתיקו אותה כשזה לא מתאים. הם מתייחסים אליה כמו ילדה בת שנתיים, ומקבלים שזה המצב. בחורה בת 30, עם אינטיליגנציה תקינה לא צריכה להגיע למצב בו היא מזעיקה את הוריה מחו"ל בגלל שטויות. אני מסרבת לקבל זאת ואפילו מוצאת עצמי כועסת על המשפחה. היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי אצל אותה פסיכולוגית כבר כ-5 שנים, לי ולמשפחה נדמה שהטיפול תקוע, והוא עוד אחת מהאובססיות שלה, שהיא לא מסוגלת לוותר עליהן. לדעתי כבר מזמן אין מטרות או יעדים לטיפול הזה, ומצד שני ההורים לא מעזים להפסיק את המימון. יש לי תחושה שהרבה בעיות כאן נובעות מחוסר בכילים קוגניטיביים להתמודדות. איך אני מרגיעה את עצמי? מה אני צריכה עכשיו? איך אני פועלת על מנת להשיג זאת? מדוע אני משקרת? מדוע התנהגות כזו או כזו אינה הולמת? אני חייבת יעוץ- האם טיפול קוג-דינמי יכול להועיל כאן? איך אני מחברת אותה עם מטפל מתאים באזור ירושלים? המוון תודה למי ששרד את ההודעה הזו אשמח לתגובות בברכה, ענת
שלום רב. אני מרפאה בעיסוק ועל כן שומעת מדי פעם על הטיפול הקוג'-דינמי, הצלחותיו וכו' אני פונה אליכם בנוגע לאחות של חברה שלי, ואני מקווה שמהתיאור שאתן תוכלו לייעץ לי כיצד להמשיך. מדובר בבחורה בת 30, אשר אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית. היא מתגוררת בדירה שהוריה רכשו לה, מקבלת קיצבת נכות, ונתמכת על ידי ההורים לצורך "השלמות". היא אינה עובדת, וכיום מתנבת פעמיים בשבוע עם ילדים. בשאר השבוע היא מתכתבת בפורומים במחשב, מטיילת, מבלה עם הוריה ומדי פעם עם חברים. הבעיות שאני רואה אצלה: 1. נטייה לשקר, להמציא סיפורים שלא היו, להאדיר דברים שהיו. 2. חוסר יכולת מוחלט לדחיית סיפוקים: הליכה למסעדה עמה זה סיוט, שלא לדבר על נסיעות, שלא לדבר עם ארוחת שישי. 3. קולניות, התנהגות לא תואמת, אובססיביות (סביב מקלחת, סביב הכלב של המשפחה ועוד). 4. אגוצנטריות- אני רוצה ועכשיו!!!!!!!! הבחורה מתישה את משפחתה ואת סביבתה, היא לא עצמאית, נכנסת ללחץ עד שאי אפשר להרגיעה, לא יודעת כיצד להרגיע את עצמה, תלויה מאד בהוריה, מקבלת כל מה שהיא רוצה תוך שתי שניות, ולדעתי לא מצליחה להבין מה לא בסדר בהתנהגות שלה. השבוע למשל הוריה בחו"ל והיא מתקשרת אליהם ללא הפסקה בהיסטריה ,על דברים כמו "אין לי מים חמים". דווקא מתוך עבודתי עם פגועי נפש, אני לא מקבלת את הגישה של המשפחה- תנו לה מה שרוצה, תרגיעו כשצריך, תשתיקו אותה כשזה לא מתאים. הם מתייחסים אליה כמו ילדה בת שנתיים, ומקבלים שזה המצב. בחורה בת 30, עם אינטיליגנציה תקינה לא צריכה להגיע למצב בו היא מזעיקה את הוריה מחו"ל בגלל שטויות. אני מסרבת לקבל זאת ואפילו מוצאת עצמי כועסת על המשפחה. היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי אצל אותה פסיכולוגית כבר כ-5 שנים, לי ולמשפחה נדמה שהטיפול תקוע, והוא עוד אחת מהאובססיות שלה, שהיא לא מסוגלת לוותר עליהן. לדעתי כבר מזמן אין מטרות או יעדים לטיפול הזה, ומצד שני ההורים לא מעזים להפסיק את המימון. יש לי תחושה שהרבה בעיות כאן נובעות מחוסר בכילים קוגניטיביים להתמודדות. איך אני מרגיעה את עצמי? מה אני צריכה עכשיו? איך אני פועלת על מנת להשיג זאת? מדוע אני משקרת? מדוע התנהגות כזו או כזו אינה הולמת? אני חייבת יעוץ- האם טיפול קוג-דינמי יכול להועיל כאן? איך אני מחברת אותה עם מטפל מתאים באזור ירושלים? המוון תודה למי ששרד את ההודעה הזו אשמח לתגובות בברכה, ענת