שבוע טוב לכולם, שאלה לי אליכם.

SweetyGirl18

New member
תודה על התגובה

תראה, אבל אני מאוד מפחד מהתופעות לוואי ואני מפחד שהחסרונות של התרופות ייגברו מעל הייתרונות, כי הריי לא בטוח שזה עוזר. ומה שעוד יותר גורם לי לחשוב שאולי לא כדאי תרופות הוא שבסוף אני מתגבר על כל הפחדים הישנים, אומנם באים חדשים אבל לאט לאט אני מסתדר. לדוגמא עם הפוביה החברתית שממש מטרידה אותי, אני לא מסוגל להתחיל עם בנות, אני רק מנסה והחרדות אוכלות אותי מבפנים, אבל לאט לאט עם השנים הבטחון העצמי עלה, והנה עכשיו אני מתחיל סוף סוף להיות כמו שהייתי אמור להיות לפני 4 שנים, אבל בסוף אני מתגבר על זה לאט לאט. ככה גם על שאר הטקסים, אבל הבעיה היא שזה בתקופות ואני ממש מושפע מאחרים, מישהו אחד יכול להגיד משהו שיהרוס הכל ולהחזיר אותי לתקופת שפל.
 

SweetyGirl18

New member
שבוע טוב לכולם, שאלה לי אליכם.

השבוע מיום שלישי התחלנו בצביעת הבית ע"י איש מקצוע, צביעה של כל הבית והחדרים, שכמובן כרוכה בפירוק כל החפצים שעל הקירות וריקון כל החדרים, הבלאגן עצום, החדר שלי בבלאגן עצום ואני אפילו לא מתחיל לסדר מרוב הבלאגן והזמן שזה ייקח לי. בהקשר לבלאגן, התחלתי לסדר ופשוט לא הצלחתי לזרוק כלום, יש ממש חפצים חסרי ערך, שאני מודע לכך שלא יהיה לי שימוש בהם ולא לאף אחד, ושהערך הכספי שלהם נמוך, אך אני קשור לחפץ עצמו, הוא מעלה בי רגשות וסיפורים, בעיקר דברים שלא אני קניתי אלא ההורים שלי קנו לי בילדות, קשה לי לזרוק גם דפים לדוגמא מהעבר, אני מודע לכך שאין שום שימוש אבל אני לא מסוגל לזרוק, ואם אני זורק זה מעלה בי חרדות. לדוגמא היו לי כמה בובות חרסינה, מהילדות, אף אחד לא צריך ואין למה לשמור, אבל הפרצוף שלהם כזה ממש חמוד שאי אפשר לזרוק אותם. אמא שלי ואחותי צוחקים עליי שהחדר שלי נצבע ראשון ורק אני עדיין לא סיימתי לסדר, כי פשוט הכל צריך להיות מושלם ולוקח לי ממש הרבה זמן לגרום להכל להיות מושלם, בנוסף גם אני לא מסוגל לזרוק דברים שאני יודע שמקומם בפח אבל זה מעלה בי רגשות וזכרונות, ובמיוחד שאבא שלי נפטר, אז הכל מתקשר אליו ואני לא רוצה לזרוק כדי לא לזרוק מזכרות ממנו. מה עושים? דרך אגב בנוגע לפגישה עם הפסיכיאטר הצבאי, לא הגעתי אליה, קבעתי את הפגישה כדי לבקש טיפול תרופתי, אבל השתפנתי בסוף ואני לא רוצה לקחת תרופות, בעיקר מהחשש של תופעות לוואי ותלות בתרופות. עלתה בי המחשבה שאני בטח סתם מגזים ושאין לי שום דבר רציני, ושהחיים שלי דיי טובים חוץ מכמה טקסים שאפשר לחיות איתם, הריי הOCD הגיע מגיל ממש קטן, אפשר להגיד מאז שאני זוכר את עצמי, ואני דיי רגיל, זה כמו חיה ששמים בכלוב, אז היא לא יודעת מה זה החיים בטבע, ככה אני מרגיש, והחייה לא מרגישה שהיא מפסידה כי היא לא יודעת מה יש מחוץ לכלוב, ובדיוק ככה אני, אני לא יכול לדמיין איך חיי יראו בלי OCD, קשה לדמיין.
 

noah000

New member
היי סוויטי

לגבי התרופות - אף אחד לא אוהב לקחת אותן, אבל מה שאומרים על תלות לרוב מוגזם מאוד (לרוב הכוונה לא לתרופות נגד OCD) וכנ"ל לגבי תופעות הלוואי - אז עם תרופה X יש לך, מנסים תרופה Y שאיתה אין או יש מעט. הפחד לרוב גדול בהרבה מהמציאות ואנשים גם שוכחים שזה לא שחותמים קבע ואפשר גם להחליט שלא מתאים ולהפסיק. אבל אני לא רוצה לשכנע אותך לעשות משהו שלא מתאים לך - אני מקווה שאיזו בחירה שלא תעשה היא תהיה הנכונה. לגבי הבלגן והקושי לזרוק, נראה לי כל כך נורמלי שלא תרצה לזרוק דברים שיש לך אליהם קשר רגשי. מה רע בזה? אם קשה לך לזרוק דברים שאין להם ערך בשביל זה כבר סיפור אחר. אני תמיד חוששת להשליך כל מיני מסמכים (כי מה אם יום אחד בכל זאת אמטרך אות? ומה אם מישהו ימצא אותם וישתמש בהם? וכך הלאה). הפתרון הוא שאני קורעת אותם לגזרים. ברגע שהם קרועים ממילא אין להם ערך ואני יכולה להפטר מהם הרבה יותר בקלות. אגב, המשפט "היו לי כמה בובות חרסינה, מהילדות, אף אחד לא צריך ואין למה לשמור, אבל הפרצוף שלהם כזה ממש חמוד שאי אפשר לזרוק אותם" פשוט העלה לי חיוך על הפרצוף, בעיניי זה מתוק, לא אובססיבי.
היה מקום עד עכשיו? אז יהיה מקום גם אחרי הצביעה. אז לא תהיה יעיל בצורה מקסימלית בניצול נפח החדר והארגון... נוסטלגיה יותר חשובה.
 

noah000

New member
וואו, כמה שגיעות קטיב

שאין להם ערך בשביל=בשבילך אמטרך אות=אצטרך אותם (אלוהים ישמור
)
 

SweetyGirl18

New member
כן, אבל בכל זאת...

הבעיה היא שאני חייב שהכל יהיה מסודר ויעיל בצורה מושלמת, וכשאני יודע שנמצאים בחדרי מסמכים ודפים לא חשובים, שבכל זאת אני לא מסוגל לזרוק בגלל חרדות שאולי אני אצטרך את זה פעם, למרות שאני יודע שאין סיכוי אבל אני עדיין מנסה בכוח לחשוב ולחשוב אם יש סיכוי שיהיה בהם צורך, כך גם עם החפצים, את צודקת בדברייך שאם יש ערך אז לשמור, אבל זה קורה לגביי כל חפץ ולדברים ממש דפוקים, זה אפילו ניירות שאבא שלי לדוגמא כתב, אני לא מסוגל לזרוק, למרות שיש מלא כאלה, אני לא מסוגל לזרוק שום דבר שקשור ישירות לאבא שלי, אבל זה עוד אפשר להבין, אבל זה ככה לגבי כל חפץ דומם שולי שבאמת אין צורך לשמור, אפשר לקרוא לזה זבל שמקומו בפח. חח גם אני קורע את הניירות לדוגמא של ישראכרט כדי שלא ישתמשו במידע לרעה, אבל יש לי מחלה עם הקבלות, אני לא מסוגל לזרוק כי תמיד עולה בדעתי שאולי אני אצטרך להחליף, אולי תיהיה תקלה ואני אזדקק לקבלה.
 

SweetyGirl18

New member
עלתה בי ההרגשה שלא הבהרתי את הנקודה

הבעיה היא שיש לי רגש כמעט לכל חפץ ולכן קשה לזרוק אותו.
 

noah000

New member
אני מבינה...

שאלתי את עצמי אם לזה התכוונת אחרי שכתבתי. לגבי חפצים של אבא שלך - אני איתך בדיעה שזה מובן, גם אם זה איזה פתק עם מספר טלפון. לגמרי לגמרי. לגבי דברים אחרים שהם לא נוסטלגיים אבל עדיין יש לך קושי לזרוק אותם - זאת באמת שאלה טובה... מה קורה אם אתה מצליח לזרוק משהו? כמה זמן נמשכת המועקה והחרדה?
 

SweetyGirl18

New member
את האמת לא ניסיתי

תמיד שאני מרוקן את הפח זבל בחדר שלי אני חייב לעבור על הזבל שלא זרקתי או בטעות נזרק לשם משהו חשוב שלא היה אמור להיות שם. בעיקרון המועקה נמשכת בערך כמה ימים עד שאני שוכח מזה או מצליח לשכנע את עצמי שבאמת אין לזה שום שימוש ושום צורך אמיתי שישאר בחדר.
 

SweetyGirl18

New member
את האמת לא ניסיתי

תמיד שאני מרוקן את הפח זבל בחדר שלי אני חייב לעבור על הזבל שלא זרקתי או בטעות נזרק לשם משהו חשוב שלא היה אמור להיות שם. בעיקרון המועקה נמשכת בערך כמה ימים עד שאני שוכח מזה או מצליח לשכנע את עצמי שבאמת אין לזה שום שימוש ושום צורך אמיתי שישאר בחדר.
 

Citizen Erased

New member
סוויטי יקירי

בגלל שלא יוצא לנו בכלל לדבר בזמן האחרון :0( אני אענה לך פה... מקווה ששלומך היום יותר טוב!!! בעניין התרופות- תופעות לוואי לי היו רק במשך שבועיים תופעות לוואי מהרסיטל והן חלפו לגמרה! כלומר ככה אני מאמינה... היו לי בחילות, כאבי ראש והתגברות הדיכאון... היובש בפה עדיין יש לי אבל זה כבר ממש לא מציק לי ואתה עם אתה לא זוכר ואני יכולה להזכיר לך שיכנעת אותי להתחיל עם תרופות ושאני לא צריכה להקשיב לכל הפחדים ושאלו רק פחדים ושזה רק יכול לעזור לי ואני יכולה להביא לך הוכחות לזה שאמרת לי את זה ;0) עכשיו בקשר להשפעה שלהן עליי- אמממ אין לי עדיין מושג כי יש לי חוץ מהאוסי פאקינג די שלי גם הפרעות נפשיות נוספות ואני גם מקבלת קלונקס שזה כדורי הרגעה ככה שאני קצת יותר רגועה ויש לי קצת פחות חרדות והתקפים אבל אני לא ממליצה על הקלונקס אני כן ממליצה לך לנסות לקחת תרופות שיעזרו לך בטווח הארוך לאסידי... ואם לא תרופות ואני אבין אותך מאוד עם תחליט בלב שלם שלא כי אני דיי כועסת על עצמי שוויתרתי לטיפול תרופתי למרות שבמקרה שלי יכול להיות שזה הדבר היחידי שיעזור אז לפחות תתחיל טיפול אל תדחה את זה עוד אתה כל הזמן דוחה את זה יותר ויותר ואני מכירה אותך טוב והימים האלה של ההרגשה הטובה מטשטשים את הימים הנוראיים שח ההרגשה הרעה שעוברים עלייך הימים שאתה מתחרפן בגלל הטקסים והמחשבות הבלתי נפסקות...
ובקשר לזריקה/שמירת חפצים כל כך מזדהה איתך והאחרים כבר כתבו לך על זה מספיק ואני מאמינה שתתגבר על זה
אותך ידיד יקר! ועוד
1000X נדבר מתישו אני (איזו ילדה קטנה)
 

SweetyGirl18

New member
עוד כמה דברים לשאול

בקשר לבלאגן בבית ולצביעה, הריי אני הגבר בבית, אני זה שמרכיב הכל וקודח, מתקין ודופק מסמרים, מנסה שהכל יהיה מושלם, לדוגמא כשאני מרכיב מאוורר תקרה, אני מנסה שהקדיחה תצא מושלמת, שהכל יהיה ישר, החוטים, אבל כאן זה לא כמו שהיה עד היום שהצלחתי להגיע לשלמות שהרגיעה אותי, כאן תמיד החור לא ייצא 100 אחוז, והחוטים לא יהיו סימטרים ב100, בקיצור, אי אפשר לעשות את הכל מושלם וזה מוציא אותי מדעתי, למרות שהעבודה ככה נראית לא רע, אני מסתכל על זה ורואה את מה שמתחת, את החור שיצא טיפה גדול מדיי, את הדיבל שנקרע, למרות שאף אחד לא רואה את זה. משהו נוסף זה שבזמן שהפועלים עובדים, אני נכנס לחדר ומנסה כמה שפחות לצאת מחשש שאני לא יהרוס משהו, שאני לא יהרוס את הקירות בטעות, שאני לא אתקע בפינות והם יישברו, שאני לא ייעכב את הפועלים או ייגרום להם לעשות טעות, לכן אני פשוט יושב בחדר ומנסה כמה שפחות להשפיע עליהם בדרך כלשהי. אני גמור מעייפות, גם הC.T שעשיתי היום (בקשר ללסת) גמר אותי בגלל היוד שהם הזריקו לי, הוא דיי מיסטל אותי אני חושב.
 
למעלה