שבוע 18

הריון שלישי. בבית שני ילדים מתוקים.
שבוע אחרי מי שפיר, ביקורת אצל הרופא ואין דופק. שוק.
שבוע 18, מיון, ציטוטק ובנס הכל יוצא בלי גרידה.
אני מרגישה ריקה. תכננו כל כך הרבה סביב התינוק הזה. שינוי בקריירה, במקום המגורים, בחיים. ופתאום ברגע אחד אין.
במקום תינוק שמת לי בבטן בלי שידעתי, אני מדממת.
איך ממשיכים מכאן.
כמהה להריון נוסף אבל מתה מפחד.
מודה שיש לי את הילדים שלי, שלא מאפשרים לי לשקוע.
 

שירהד1

New member
מנהל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון.

את יכולה לכתוב מתי כל זה קרה? זה נשמע מאוד טרי, אבל חסר מידע.
האם לרופאים/ות יש השערה מה קרה? האם כבר קיבלתם את התוצאה של בדיקת מי השפיר?
בני כמה אתם ובני כמה הילדים? האם הילדים ידעו על ההריון?

אני שואלת כדי לנסות להבין טוב יותר את הסיטואציה כדי שאוכל לחשוב על התייחסות הולמת.

בכל מקרה, תחושת הריקנות שאת מתארת מוכרת לי מאוד מעברי.
גם התחושה של הכמיהה להריון נוסף וגם הפחד וגם ההודיה על הילדים הקיימים שלא מאפשרים לשקוע.
מה שאני מנסה לומר זה שכל התחושות שלך נורמליות. לא יודעת אם זה עוזר במשהו, אבל חשוב לי לכתוב לך את זה.

כתבת שלמעשה תכננת המון שינויים בחיים בעקבות התינוק- שינוי בקריירה, במקום המגורים. את יכולה לפרט קצת יותר?
כי לשנות כיוון בקריירה אפשר ללא קשר להריון וגם שינוי במקום המגורים לא חייב להיות קשור בהכרח. אבל את קשרת את השניים עם לידת התינוק. רוצה להסביר?

שולחת חיבוקי תנחומים עם הרבה כוחות,
שירה.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

Reply Only הוספת תגובה
 
תודה על המענה.
כן זה טרי, קרה לפני כמה ימים. עוד אין תוצאה של המי שפיר ולא ברור מה קרה.
אני חוששת מהתוצאה של מי השפיר, אם תקין אז זה יכול להצביע על אובדן ההריון כתוצאה מהמי שפיר. ואם לא תקין זה הרבה יותר גרוע כי אומר שאצטרך מי שפיר גם בהריונות הבאים. בהריונות קודמים לא עשיתי.
אני בת 34, הילדים בני 5.5 ו 3.5. ידעו על ההריון ויודעים שכבר אין תינוק.

כן, זה עוזר לדעת שהתחושות נורמליות ועוזר שיש איפה לכתוב. אין לי עם מי לדבר על זה, אני מכירה רק מישהי אחת שעברה לידה שקטה בשבוע הרבה יותר מאוחר והיא לא רוצה לדבר על זה וזה מובן.

לגבי השינויים, אני בכל מקרה בשלב של סיום במקום העבודה וצריכה לקבל החלטה על ההמשך. התכנון היה להיות בחופשת לידה ארוכה הפעם, כמו שתמיד רציתי, ואחכ לחשוב ולהחליט במקום חדש. התכנון הוא לעבור לחו״ל ועכשיו אני חוששת איך אעבור הריון במדינה אחרת, שם עושים פחות בדיקות, ובעיקר שם אין לי רופאים שאני סומכת עליהם כמו שיש כאן. אצטרך להיות במעקב הריון בסיכון גם לאור ההריונות הקודמים.
 

dafis1

New member
היי.. הייתי במצב הזה לפני שנתיים בדיוק..
שני הגדולים שלי היו בני 4.5 ו 2.5 וגם הם ידעו שיש תינוקת והתאכזבו מאדכשסיפרתי להם שכבר אין.. גם היום שנתיים אחרי, הם לפעמים מבליחים בזכרון או שאלה ואפילו אני שומעת אותם מדברים ביניהם (אתה זוכר שהיתה לנו תינוקת בבטן.. אלו השיחות שהכי כיף וכואב באותה מידה להקשיב להן..)
לגבי השינויים בחיים - בגלל שילדתי בשבוע 24, יצאתי לחל"ד של 15 שבועות ואחריהם חזרתי לעבודה לתפקיד חדש במקום חדש. יכולה להגיד שמצד אחד זה מאד הקל עלי (שלא צריך להתמודד עם מבטים ושאלות וכו) מצד שני השינוי בשגרה ובסוג העבודה, היה עוד קושי שהייתי צריכה להתמודד איתו כשגם ככה החיים התהפכו עלי והכל ביחד לא היה פשוט...
אין לי עצה.. רק חיבוק ושאני ממש מבינה אותך כי זה מאד עצוב ולא קל להמשיך בחיים..
 

שירהד1

New member
מנהל
כמה דברים (ל"רחמים השמן)-
תודה על השיתוף. אכן- נראה שהכל השתבש וכל התכנונים מקבלים תפנית, מבלי שרצית בכך או שתכננת זאת.

כתבת שבהריון הבא תצטרכי להיות במעקב של הריון בסיכון לאור ההריונות הקודמים. לא כל כך הבנתי. מה הסיבה? והאם גם ההריון הזה שנגמר בעצב רב היה הריון בסיכון?
וגם- כתבת שבהריונות הקודמים לא עשית מי שפיר ועכשיו כן. האם היתה סיבה רפואית?

בהיבט הרגשי- חשוב מאוד לעבד את האבל. כל אחת עושה זאת בדרכים אחרות, המתאימות לה. ממליצה למצוא בסביבה שלך אנשים שכן יכולים להכיל אותך, גם אם לא עברו דבר כזה.
יש מרפאות ובתי חולים שיש בהם קבוצות תמיכה. לא יודעת מה קורה עם זה עכשיו, בגלל הקורונה, אבל אולי כדאי לבדוק.
וכמובן- אפשר גם להיעזר באשת מקצוע שתלווה אותך ותסייע בעיבוד האובדן.

לגבי הילדים- הם צעירים מאוד. שימרי עליהם. הם כבר ידעו על ההריון ועל כך שלא יהיה תינוק. ממליצה ליידע את הגננות שלהם במצב, כדי שתהיינה ערניות לגבי שינוי במצב רוחם או התנהגותם (כאשר ילכו מחדש למסגרות).

אל תישארי עם האבל לבד. עטפי עצמך באוהבים ובסביבה תומכת ומכילה, ופני לתמיכה מקצועית, אם תרגישי צורך.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
תודה לשתיכן על התגובות.
ההריון הזה לא היה הריון בסיכון. הריון שני כן היה- וזה כי בהריון ראשון היתה לי רעלת הריון (קבלתי זרוז וילדתי תינוקת קטנה ובריאה). בינתיים, עשיתי אחד ועוד אחד ואני אברר קרישיות יתר לפני ההריון הבא. מזל שיש לי ביטוח פרטי, כדי לזרז את כל העניינים הבירוקרטים.
קבלתי תוצאות של המי שפיר שהן תקינות. זה כ״כ מכאיב, אני מרגישה ש״הרגתי״ את העובר כי הפסקתי לקחת מדללי דם לפני המי שפיר. עשיתי מי שפיר כי החלבון עוברי והשקיפות היו גבוליים. לקחתי מדללי דם הפעם ללא התניה ברורה, אלא רק כי לקחתי גם בהריון הקודם. הרופא אמר להפסיק לפני המי שפיר, ואז העובר הפסיק לגדול, ושבועיים לאחר מכן גם היה ללא דופק.
ההריון הבא, בתקווה שיהיה בקרוב, יהיה הריון בסיכון.
 

שירהד1

New member
מנהל
כל נושא לקיחת מדללי הדם מבלי שיש אבחנה של קרישיות יתר לא ברור לי.
ואני מעדיפה לא להוסיף בעניין.
מה שבטוח הוא שלא "הרגת" את העובר. הרופא שלך המליץ לך להפסיק לפני מי השפיר. אף אחד לא אומר שבגלל זה קרה מה שקרה. בבקשה, אל תספרי לעצמך סיפורי מעשיות מזיקים.
עשי את הבדיקות שיעזרו לך להתמודד נפשית ופיזית טוב יותר בהריון הבא, אך אל תאשימי עצמך בדברים שאין קשר בינם לבין המציאות דבר. יש נטייה של נשים להאשים עצמן- כמעט בכל דבר, ובוודאי בכל הנוגע להריונות/הפלות.
זה לא בריא נפשית. חבל.

משמעות של הריון בסיכון הוא שעוקבים עוד יותר מקרוב ועוד יותר טוב ועוד יותר בקפדנות אחר מצבה הרפואי של האישה ושל העובר. עובדה זו דווקא צריכה להרגיע, בעיניי. זה הרגיע אותי, בכל אופן, בהריון האחרון שלי.



שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
למעלה