שואלת אחרי שנשמתי עמוק כמה ימים טובים
שלום רב בעבר היחסים עם חמותי היו מורכבים - מנטליות שונה. אך זה בעבר הרחוק. אנחנו נשואים 6 שנים, וב- 3-4 שנים אחרונות הכול נפלא. אני למדתי להכיר ולאהוב, והיא סבתא טובה לילדי. מאוד. את חמי אני אוהבת מאוד, אפילו יותר, הוא איש מקסים. אני בד"כ לא מתווכחת גם כשאני שומעת דברים שלא נעימים לי או שנשמעים לי כהתערבות. בזמן האחרון קרו 2 מקרים שגרמו לי להרגיש שאני צריכה אוויר. לפני שבועיים היינו שם בשבת - וחמותי שיחקה עם בתי. אני הייתי בשירותים. שמעתי שהם סיימו לשחק בקומה למטה ואמרו בוא נראה לאמא. והם עלו להראות לי את המשחק, אמממ - אני הייתי בשירותים. הם חיכו לי ליד הדלת. הרגשתי לא נעים. התעכבתי בכוונה - ואני שומעת אותה אומרת לבתי: בוא נחכה לאמא. התרגזתי מאוד, אצלנו בבית (כן כן ואנחנו מרוקאים והם פולנים) שירותים זה עניין אינטימי, אסור אפילו לדבר בשרותים או לקרוא.. ) יצאתי, אמרתי לבתי: איזה יופי מקסימה, ורצתי לחדר. ביום שישי האחרון חמותי הייתה באזור הבית שלנו. בדרך כלל אנחנו באים אליהם ולא להפך. אולי פעם ב- 3 חודשים יוצא שחמותי כאן וזה גם רק כדי לקחת את הילדה או משהו. אין לי בעייה עם זה. היא התגעגעה לבן הקטן שלנו, ומאוד רצתה לראותו. ברור לי שהכול מרצון טוב. אבל - בני לא הרגיש טוב וכל הלילה היה ער, אני הייתי עם כותונת בייבידול קצרה, שיער מקורזל, (מזל שעשיתי שעוה יום קודם לפחות הייתי חלקה), חצי בית שטוף רק וכלים בכיור. היא צלצלה כמה פעמים, הפלאפון היה במטען בסלון, השעה 8 וחצי בבוקר, היא יודעת מבעלי שהבן חולה, חשבתי שזה מהגן של הגדולה, הפסקתי להניק ועניתי. היא אמרה שהיא למטה ושהיא עולה. פתחתי את הדלת כולי מבויישת, היא אפילו לא התנצלה שהיא הגיעה ככה בהפתעה. הצעתי קפה וכו היא סירבה. חשוב לי לציין שאני אוהבת אותה, אך הרגשתי שזה טו מאצ. מה עושים? אני יודעת לציין לי את היתרונות, ואת הפתרון - להתרחק. אך אני לא רוצה לפגוע וגם הקשר שלה עם בתי חשוב לי. כשדברתי עם בעלי הוא אמר שהיא צלצלה אליו והוא אמר לה לעלות. הסברתי לו שאני והתינוק זה גוף אחד כרגע, ושצריך לתאם איתי דברים כאלה. גברים לא תמיד חושבים על הכול לבד. יותר נכון הם לא תמיד חושבים. מה אתן אומרות?? סורי על האורך...
שלום רב בעבר היחסים עם חמותי היו מורכבים - מנטליות שונה. אך זה בעבר הרחוק. אנחנו נשואים 6 שנים, וב- 3-4 שנים אחרונות הכול נפלא. אני למדתי להכיר ולאהוב, והיא סבתא טובה לילדי. מאוד. את חמי אני אוהבת מאוד, אפילו יותר, הוא איש מקסים. אני בד"כ לא מתווכחת גם כשאני שומעת דברים שלא נעימים לי או שנשמעים לי כהתערבות. בזמן האחרון קרו 2 מקרים שגרמו לי להרגיש שאני צריכה אוויר. לפני שבועיים היינו שם בשבת - וחמותי שיחקה עם בתי. אני הייתי בשירותים. שמעתי שהם סיימו לשחק בקומה למטה ואמרו בוא נראה לאמא. והם עלו להראות לי את המשחק, אמממ - אני הייתי בשירותים. הם חיכו לי ליד הדלת. הרגשתי לא נעים. התעכבתי בכוונה - ואני שומעת אותה אומרת לבתי: בוא נחכה לאמא. התרגזתי מאוד, אצלנו בבית (כן כן ואנחנו מרוקאים והם פולנים) שירותים זה עניין אינטימי, אסור אפילו לדבר בשרותים או לקרוא.. ) יצאתי, אמרתי לבתי: איזה יופי מקסימה, ורצתי לחדר. ביום שישי האחרון חמותי הייתה באזור הבית שלנו. בדרך כלל אנחנו באים אליהם ולא להפך. אולי פעם ב- 3 חודשים יוצא שחמותי כאן וזה גם רק כדי לקחת את הילדה או משהו. אין לי בעייה עם זה. היא התגעגעה לבן הקטן שלנו, ומאוד רצתה לראותו. ברור לי שהכול מרצון טוב. אבל - בני לא הרגיש טוב וכל הלילה היה ער, אני הייתי עם כותונת בייבידול קצרה, שיער מקורזל, (מזל שעשיתי שעוה יום קודם לפחות הייתי חלקה), חצי בית שטוף רק וכלים בכיור. היא צלצלה כמה פעמים, הפלאפון היה במטען בסלון, השעה 8 וחצי בבוקר, היא יודעת מבעלי שהבן חולה, חשבתי שזה מהגן של הגדולה, הפסקתי להניק ועניתי. היא אמרה שהיא למטה ושהיא עולה. פתחתי את הדלת כולי מבויישת, היא אפילו לא התנצלה שהיא הגיעה ככה בהפתעה. הצעתי קפה וכו היא סירבה. חשוב לי לציין שאני אוהבת אותה, אך הרגשתי שזה טו מאצ. מה עושים? אני יודעת לציין לי את היתרונות, ואת הפתרון - להתרחק. אך אני לא רוצה לפגוע וגם הקשר שלה עם בתי חשוב לי. כשדברתי עם בעלי הוא אמר שהיא צלצלה אליו והוא אמר לה לעלות. הסברתי לו שאני והתינוק זה גוף אחד כרגע, ושצריך לתאם איתי דברים כאלה. גברים לא תמיד חושבים על הכול לבד. יותר נכון הם לא תמיד חושבים. מה אתן אומרות?? סורי על האורך...
"(ועוד שלי לא לקחו מוצץ עקב ההנקה...אז באמת עברתי גיהנום...וכל כך רציתי טלפון אחד של שאלה אולי את צריכה עזרה...הייתי עונה לא אבל הלב שלי הייה נפתח לרווחה