שוב בנושא כאב פיזי וה"עבודה"

[שלושה אביבים]

שוב בנושא כאב פיזי וה"עבודה"

לא ממש הבנתי את תשובתך טל... את טוענת שהעובדה עוזרת לשחרר דפוסי מחשבה, אבל איפה זה נכנס בעניין כאבים פיזיים? הרי דפוסי מחשבות לא קשורים ברוב המקרים לכאב פיזי, זה הגוף שלא בסדר. או בקיצור אני לא מבינה איך השיטה יכולה לעזור לאדם חולה, אם יש לך דעה, אני אשמח

 

[מדען חלל]

"השיטה"

עוזרת לך לראות את המציאות בבהירות. כאב זאת לא הבעיה של אף אחד, סבל זאת הבעיה. יש שתי דרכים להיות חולה, כשאתה מאושר או כשאתה אומלל. והשיטה היא 100% כרטיס יציאה מהסבל. לגבי ההשלכות של להיות מאושר ובקבלה של הדברים, אם זה מביא בריאות ודברים טובים, בזה אנחנו לא מתעסקים, כי נמאס לנו לחכות שמשהו בעולם ישתנה קודם שניהיה מאושרים, אנחנו רוצים להיות מאושרים, ועכשיו. לאחר שזה נאמר, אין ספק שהלך הרוח הזה עושה ניסים.

 

[שלושה אביבים]

ממממ

האם יש לכם עדויות או סיפורים של אנשים שהצליחו להתמודד עם כאבים גופניים קשים בעקבות החשיבה הזאת? אני נמצאת במצב פיזי מאוד מאוד גרוע ומנסה למצוא דרך להתמודד איתו. אז אם יש לכם משהו, בבקשה

 

[טל נסיה כהן]

הבנה דרך תרגול וחוויה אישית ../images/Emo140.gif

חומד קראתי שוב את כל התכתובת שלנו בעבר (נמצאות בעמ' 2) ואני מזמינה אותך לחזור אליהן שוב הכל מתחיל במחשבה כי בהתאם למחשבה /לאמונה -באה הפרשנות -ובא הרגש -ובאה התגובה שלנו וגם של הגוף אם אני מאמינה למחשבה שאדם שצועק עליי זה מעליב אז בא גם הרגש בהתאם ואז אני גם מגיבה בהתאם וגם הגוף מגיב בהתאם או קחי דוגמא פשוטה - תדמייני שאת אוכלת עכשיו לימון מאוד חמוץ. מרגישה את הלימון החמוץ חמוץ? איך הגוף שלך מגיב? איך את מגיבה? ומאיפה זה מתחיל? בידיעה שלך שלימון הוא חמוץ ואפילו בלי להכניס לימון לגוף את כבר מגיבה רגשית ופיזית (אני כותבת לך והפרצוף שלי עושה סימנים כאילו הוא אוכל עכשיו לימון חמוץ) אך אם לא היית אף פעם אוכלת לימון ולא היתה לך מחשבה / ידיעה / אמונה מה זה לימון , והיו אומרים לימון לא היית יודעת איך זה מרגיש ולא היית מגיבה ככה. בבקשה בבקשה בבקשה תתרגלי את המחשבות שרשמתי לך לתרגל תעני עליהן בכתב תבחרי אחת וננוע ממנה ויש לי עוד מחשבות להציע: "דפוסי מחשבות לא קשורים לכאב פיזי" "זה הגוף שלא בסדר" "אני אדם חולה" אי אפשר "להבין" את 'העבודה' דרך השכל כי זו הבנה שמעבר לשכל 'העבודה' היא מדיטציה ערה שמחברת אותנו אל האמת של הנשמה וכוחות הריפוי שטמונים בה את מבקשת ש"אסביר" לך ואני מזמינה אותך לחוות ולגלות את האמת שלך דרך תרגול אישי מבטיחה ללוות אותך בדרך אהובה כשלמדתי לימודי איזון גוף נפש אז בשנתיים הראשונות של הלימודים כל הזמן בקשתי מהמורה שלי "להסביר לי" למה צריך לעשות ככה ולמה ככה. חיפשתי את ההסבר "ההגיוני" - כדי שהמוח שלי יוכל להאחז במשהו "מוחשי" והיא כל הזמן אמרה לי "תרגישי" וזה שיגע אותי כי חשבתי שאני צריכה "להבין" מהראש ולמזלי היא ידעה מה שהיא אומרת ואני למדתי להקשיב פנימה "ולהבין" בעומקים בהמשך הלימודים בשנים שאחרי כבר למדתי "איך זה מרגיש" וזו אחת המתנות הנפלאות שקיבלתי בחיי החיים וההבנות שמעבר למוח התבניתי "שמבין". מה דעתך לנסות לתרגל? חנוכה שמח יקירה מחכה לקרוא ממך טל

 

[שלושה אביבים]

העניין הוא שאני לא מבינה

ואם אני לא מבינה אני ם לא יכולה להרגיש... אני לא מצליחה להבין איך דפוסימחשבה קשורים למחלות פיזיות. אם נאמר, הייתי במתח, ואז הייתי נהיית חולה, אז מן הסתם זה הי בגלל המתח, ואז הייתי עובדת על המתח. אבל מכיוון שאני פשוט חולה ואין לזה סיב נפשית, אני תוהה על מה העבודה יכולה לייעץ לי. עם זאת, מאוד מעניין אותי מה דעותיה של הגברת ביירון על כאבים פיזיים. האם אפשר להתגבר עליהם לדעתה במחשבה?

 

[טל נסיה כהן]

אני מאמינה לך.../images/Emo140.gif

חומד תרגל את 'העבודה' אי פעם? תרגלת את 'העבודה' דרך איזו שהיא מחשבה ממה שרשמתי לך? אשמח לשמוע טל

נ.ב ובואי נגיד שביירון קייטי מאמינה שניתן - איך זה יעזור לכאבים שלך?! השינוי אצלך יבוא רק מתוך החוויה והתרגול והשינוי האישי שלך כי אחרת זה ישאר הסיפור או הדיעה של מישהו אחר נ.ב את גם מוזמנת כמו כולם לבוא לאחד ממפגשי המתנה שיתקיימו השבוע בכפר סבא ובהוד השרון אם את מעוניינת צרי עימי קשר ואתן לך פרטים מדויקים

 

[zviaran]

מה שהעבודה (לאחר שתרגלת אותה)

מנסה להראות לך, הוא שאת יכולה להיות אדם מאושר ומלא למרות ואף על פי המחלה שלך. ממליצה לך לקרא את הספר "ימי שלישי עם מורי". ולגבי דוגמאות על אנשים עם בעיה פזיולוגית ש"העבודה" עשתה זאת בשבילם, ממליצה לקרא את סיפורה של ורד פלד באתר "העבודה".

 

[izackv]

גופנפש

אין קיום לגוף ללא הנפש. אין אפשרות לנתק כאבים פיזיים מנושאי הנפש. קרה לך פעם שחתך קטן באצבע (כמו אלה שמקבלים מדף נייר לפעמים) שיגע אותך והציק לך מאוד (בעיקר כשהיית משועממת למשל) אבל אז פתאום נכנסת לעניין אחר (למשל משהו דחוף שצריך היה להעשות) ושכחת לגמרי מהחתך? המוח יכול לבחור להגביר כאבים או להקטין אותם. (בלי קשר לזה שבמצבי עומס קיצוניים הוא לפעמים פשוט לא מסוגל להעביר אות של כאב - כמו פציעה קלה בקרב בזמן הסתערות) מי בחר להרגיש את החתך הקטן באצבע ומי בחר להתעלם ממנו? המוח? את? הגוף? את יכולה לטעון שזה לא בשליטתך בכלל. אבל עובדה שיש מצבים שבדיוק אותו חתך כואב מאוד ויש מצבים שאת שוכחת ממנו לגמרי. איך זה? יכול להיות שזה בגלל שיש מצבים שאת ממוקדת בחתך ויש מצבים שאת ממוקדת בדברים אחרים לגמרי? יכול להיות שאת יכולה _לבחור_ במה להתמקד? יכול להיות שלמחשבות ולהתמקדות בדברים מסויימים יש כוח שמשפיע על מה שאת מרגישה? גם במישור הפיסי? לדעתך, שני אנשים שרופאים נאלצו לקטוע את היד שלהם... אחד עסוק למרות הקטיעה במליון ואחת פעילויות, מוקף במשפחה וחברים, אוהב, שמח ומתרכז בתוכניות חיוביות לעתיד. השני ממוקד בטראומה של הקטיעה וחושב רק עליה כל היום. האם לדעתך שניהם יסבלו כאבים פיסיים באותה מידה? במשך כל שעות היממה? -------- בלי קשר - כאב הוא נסיון תקשורת של הגוף שלנו איתנו. כמו בכי של תינוק. אנחנו חייבים לבדוק למה הכאב נמצא ולטפל בבעיה (להבדיל מלטפל בכאב) עד כמה שניתן. לא פרטת לגבי הסיבות לכאבים הפיסיים - אבל תוודאי שאת לא מזניחה ומתעלמת ממסרים קריטיים שהגוף שלך שולח לך. רפואה שלמה, והרבה שמחה