שוב מפרסמת את שירי

שוב מפרסמת את שירי

הישר ממש חשוב לי ואשמח לתגובות מכל קשת הצבעים... ילדיי ילדיי חזקים ועצמאיים. בבוקר בזריחה, עוטים על ערומם כסיים. ליומם ממלאים כריכים, לדרכם הבוטחת יוצאים. ילדיי הנשגבים. בצהרי היום, אל השכינה המצילה נכנסים. בביטחה, מכינים הם בשמחה, על כיריים כבות ארוחה. ילדיי. בעת ערב, עת מכאוב וצרה, ישלפו פלסטר צבעוני מהמגרה. בביטחון יש לעצור בתחבושת לבנה, כל מדון, גשם ועננה. רק בלילה חשוך וקר, זעקתם לתוך הכר. שומעת לתוך אדי נשמתי, אליהם אינה משגת ידי, איכה, הלכתי לעולמי...?
 
שלום

האהבה לילדים היא החזקה ביותר, כי הם חלק מאתנו. חוסר המשמעות שבאובדן בגלל המוות, יוצר מיסטיות ייחודית. כולנו מקווים שילדינו יהיו מוצלחים יותר, אולי אף יותר מאתנו. במותנו הורשנו להם את החיים.
 
חרדת אם

לדעתי משתמע משירך שהילדים כבר אינם ילדים אלא בוגרים "חזקים ועצמאיים", חיים בכוחות עצמם, מסתדרים בכוחות עצמם, מתגברים (?) בכוחות עצמם. אך עודם ילדים בעיניי הדוברת, שהיא כנראה אימם. מדד הדאגה של הדוברת עולה בהתאם לשעות החולפות של היממה. מהבוקר הבהיר, המרגיע והמחודש שמחדש גם את דרכם הבטוחה ואת אירגונם לקראתה, דרך מנוחת הצהריים ועד המכאובים שצצים לעת ערב ועימם ציווי של אם במשרה מלאה ("בביטחון יש לעצור בתחשבושת לבנה כל מדון, גשם ועננה") וחרדה של אם במשרה מלאה ("אליהם אינה משגת ידי, איכה, הלכתי לעולמי?") שאם אין בכוחה לסייע לילדיה בשעת מצוקה (שנראה מהשיר שמדובר יותר בטראומה ששבה ומעירה שדים משנתם) אז מהי המשמעות של חייה?
 
ביקשת דעה כנה

ובכן, יש כאן מעיין משל או אלגוריה שירית... שלא ממש מתפענחת לי , מיהי הדוברת בשיר? אך מפריע לי העירוב בין השפה הגבוהה והנמוכה היום יומימית שאינו משתלב כדוגמאת ביטויים כ - 'עוטים על ערומם כסיים' <<>>'ליומם ממלאים כריכים, לדרכם הבוטחת יוצאים.' (כאן הערוב ממש מרובה...ממלאים כריכים לא ברור מה ניסית לאמר אך לאכילה בעברית של פעם יש ביטויים רבים כמו אף לנשיאה של צידה לדרך...כמו לשאת או לטול..או... /וכך גם המילה לדרכם הבוטחת הייתי רושמת פוסעים ולא יוצאים... או 'עת מכאוב וצרה,' >><<< 'ישלפו פלסטר צבעוני מהמגרה.' זה שיר שמסקרן אותי ..מי הם הילדים הנשגבים ומה בעצם הקשר שלהם לדובר מה ניסית לאמר..מרגיש לי לא מעובד.....אם זאת
 
אנסה להסביר

לגבי השפה הגבוה והנמוכה יש משהו בדברייך למרות שרציתי להדגיש את ההרגלים היומיומיים המכסים על פעולות הנפש. ואת ההסתכלות של האם בצורה מרוחקת (בשפה יפה) ועומת הפעולות היומיומיות של הילדים. הילדים הם ילדיה של אם שאיננה, אם במובן הפיזי ואם במובן הנפשי המנטלי והרוחני. הכריכים הם אוכל הנשמה שהילדים מכינים בעצמם לעצמם ויוצאים בביטחון מהבית. בכוונה יוצאים ולא פוסעים כי רציתי להדגיש את היציאה מהבית. הילדים בעני הדוברת נשגבים לא מושגים ומועצמים, בשל חוסר החיבור הפיזי והנפשי. שימי לב כי אותם ילדים חיים את האש הכבויה בשמחה. הבעיה לאט מתגלה בשיר חסרונה של האם / בית / תמיכה כאן כבר ממש מתוארות בעיות והתמודדות איתן שוב לבד. בבית האחרון מגיע השיא והגילוי כי הילדים הם אבודים נטושים זעקתם לתוך כר כלומר גם היא בקושי נשמעת, והאם? באיזשהו חלק בתוכה היא שומעת ואיננה יכולה לעזור - היא כבר איננה... הכרה בטעות : איכה הלכתי לעולמי? מקווה שהצלחתי להסביר, בכל מקרה תודה רבבבההה על תגובה כנה ואמיתית!!!
 
אופס תמיד שוכחת

שכשלוחצים על enter, נשלחת ההודעה....אנסה לקרוא באופן מעמיק עם ההבנות החדשות לגבי רצונך בכתיבה..ואשוב אח"כ
 
מקריאה ראשונית

נראה לי שעשית כאן צעד משמעותי והשיר הזה שונה מהשירים האחרים שפרסמת בפורום. השינוי הזה טוב ואני מאחלת לך שתמשיכי בו. השיר יותר בוגר, יותר עמוק, בלי לפגוע ברגשותייך וברגשות שפרסמת עד כה. חיזוק חיובי! אני רוצה לקרוא שוב כדי לרדת לעומק הדברים. תודה.
 
למעלה