שולמית וינפלד מסרט הסוררת חזרה בתשובה והתארסה

שולמית וינפלד מסרט הסוררת חזרה בתשובה והתארסה

שולמית וינפלד מסרט הסוררת חזרה בתשובה והתארסה עם אחד במהחרדים המופיעים בסרט. מה שאני זוכר ממנה באופן בולט זה את הדמעות שלה בסוף הסרט, על הניתוק ממשפחתה, שממנו הבנתי שכנראה היא לא שלימה עם ההחלטה לחזור בשאלה. שרי איינפלד שרמזה שהיא ניסתה להתאבד, נראתה לי הרבה יותר שלמה עם החזרה בשאלה, ולכן היא אולי פעילה יותר. מה זה בעצם אומר על התהליך שכולנו עובדים? איך אתם מתייחסים לזה?
 

סוג ב

New member
כמו שאתה אומר

ניתוק מהמשפחה, זה מה שהכי קשה. יש אנשים שלא מוכנים לוותר על זה... העיקר שתהיה מאושרת ושיהיה במזל טוב.
 
מעניין מה היתה אצלה הסיבה

היא אישית לא מענינת אותי, אלא מהו התהליך שעובר על מי שחצה את הקווים וחזר בו, מה גרם לכך? איך מחליטים לחזור בתשובה לאחר חזרה בשאלה? איך זה קורה? מה התהליך שאותו עובר האיש? מכירים מקרים שכאלו? מה עבר עליהם?
 
מי שלא מוצא

את רוצה לומר שמי שלא מצליח להסתדר בחברה החילונית, או לעמוד בכוחות עצמו, חוזר הביתה עם הזנב מקופל בין הרגליים.
 
יש כאן רצון להציג את הדברים כחזרה בתשובה

אבל המציאות היא כמו תמיד באמצע, המשפחה של אודי כל הזמן שמרה איתו על יחסים טובים והייתי רואה אותו בשכונה בשבתות עם כובע וחליפה עכשיו המשפחה של שולמית גם קיבלה שכל והשלימה איתה בתמורה שולמית לא תעשה דברים מרגיזים ובושות לפחות בפרהסיה והזוג החמוד הזה יוכל לבנות לעצמו בית דתי לא קיצוני ובעיקר, שאף אחד לא יעיז יותר להכנס להם לורידים לנסות לנהל להם את החיים. להיפך כולם ילכו על קצות האצבעות ויגידו תודה ששולמית לא הולכת עם מכנסיים... אבל העיקר שהחרדים יכולים להגיד: הנה, היא חזרה, אמרנו לכם שהכי טוב להיות דוסית. אבל כל זה לא יענה על השאלה הפשוטה: האם כל אחת/ד מאיתנו שרוצה לנהל אורח חיים על פי התורה אבל עם קצת פחות קיצוניות ולא בדיוק בדרך שההורים שלה חלמו כשהיא נולדה צריכה להפוך את העולם כדי שיתנו לה?
 
ממה השמחה?

אולי גם את היית רוצה להיות דתיה אבל לא קיצונית, וכל החזרה בשאלה היא בגלל זה? לכן את מזדהה איתה? וחוץ מזה אני איתך באותו ראש,היה לנו בשכונה משפחה חרדית יקית, שהבן הבכור החליט ללכת עם שער תלתליםענק (באופנה של שנות השבעים) עם מכנסי ג'ינס מתרחבים וכל עולמו היה כדורגל, וכמובן כל שבת היה הולך בהפגנה למגרש כדורגל, ואביו היה עקשן ונגד כל השכונה החזיק אותו בבית בלי שהבן יעבוד , עם חילול השבת ועם הכל רק היה תנאי שלא יביא בחורות הביתה, ואחרי 12 שנה כשהוא מעל 30 יום אחד אבא שלי אמר שהוא בא לבית הכנסת להתפלל, והוא מתפלל ברצינות והוא גם לומד מקצוע ולאחר שנה כשהיה לו מקצוע ביד , הוא התחתן , וחי כמו חרדי מודרני , עם ילדים מחונכים למופת. ורק אז כל השכונה אמרו, כמה אביו היה אדם חכם.
 
בגלל הדמעות שעכשיו יתחלפו באושר

וכן, בדיוק בגלל זה אני מזדהה איתה. ואגב, אני עדיין חרדית ושומקת מצוות, אבל מדי פעם "מתחפשת" ויוצאת מהגטו "לקחת אויר"
 

אJוכי

New member
מתחפש ויוצא

כמוני כמוך.. והאמת בפעם הראשונה שהתחפשתי ויצאתי. חשבתי שזרם היציאות רק יילך ויגבר. אולם איכשהו אני מוצא קשר ישיר בין, ההרגשה האישית שלי, לבין הצורך לצאת לנשום אויר. מה שאומר שההרגשה שלי בפנים, משפיעה באופן ישיר על הצורך שלי להיות בחוץ.
 
למעלה