יוגב אברהם
New member
שיוויון בפני החוק
לא לכל ידוע כי המושג דמוקרטיה, מורשת מיוון העתיקה, התפתח מן המושג "איסונומיה," שמשמעותו המילולית היא שוויון בפני החוק, ומשמעותו הפוליטית משטר שבו החוק חל בשווה על כלל האזרחים, ללא הבחנה על סמך מוצא או מעמד. רעיון האיסונומיה נותר על כנו ככור מחצבתה של הדמוקרטיה, ואף התרחב. כך קובע, למשל, נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק בפסק דין: "השוויון הוא ערך יסודי לכל חברה דמוקרטית... הוא חיוני לחברה... השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה (מאשר תחושת הפליה."( אם כן, טול מן הדמוקרטיה את האיסונומיה, ונותרת ללא דמוקרטיה. שמירת האכיפה השוויונית מוטלת על מערכת המשפט. והנה למול עינינו מתרחשת הפרה קשה של עיקרון מקודש זה, ע"י המערכת המופקדת עליו עצמה. שנים פועלות בארץ תנועות סרבנות פוליטיות, המגובות באנשי ציבור ובעובדי מדינה. לדוגמה, על עצומה של תנועת "אומץ לסרב" חתומים 345 אקדמאים, המעוניינים "לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים, שכתוצאה מסירובם לשרת בשטחים ייתקלו בקשיים לימודיים, כלכליים או מנהליים." תנועת "הקמפוס לא שותק" החתימה מאות אקדמאים על מסמך בו נכתב: "אנחנו... מעריכים ומכירים תודה... למסרבים." בעצומות מכונה ישראל מדינת טרור, פושעת מלחמה וכו''. עבירה קלה יותר אף גורם משפטי לא נקט צעדים. מזוז אפילו הביע "סימפטיה לאותם צעירים אידיאליסטים," וטען כי מדיניות משרד המשפטים היא ליברלית בעניין, "למעט עבירות של הסתה לגזענות." והנה, כשהחלה הסרבנות להרים את ראשה המכוער מימין, התהפכה העמדה. מזוז הורה, כמעט מיידית, לפתוח בחקירה פלילית נגד דניאלה וייס ונעם לבנת על המרדה לסרבנות. בשני המקרים מדובר באישי ציבור ובארגונים, שפועלם פומבי וגלוי. יתר על כן, וייס ולבנת קראו לסירוב פקודה ולא לסרב לשירות בכלל, כסרבני השמאל; על פניה, זו עבירה קלה יותר. יש לזכור גם כי המשטרה והפרקליטות אחראיות על בירור העובדות בלבד, ההצדקות נשמעות בביהמ"ש; לכן, טיעון בעד ההפליה המבוסס על נימוקי הסרבנות, מעיד על אי-הבנה יסודית בדמוקרטיה ואיסונומיה, אם לא על מעילה בתפקיד שמירת החוק. תוכנית ההתנתקות רעה וגרועה. גרועה ורעה ממנה הסרבנות. גרועה ורעה משתיהן מערכת משפט סלקטיבית, אנטי-דמוקרטית ומפלה. מעשי שרון בעייתיים, אבל חוקיים, ולכן דמוקרטיים. מעשי הסרבנים אינם חוקיים, אולם יש טעם כלשהו בטענה, כי הם אינם בלתי-דמוקרטיים לגמרי. מעשי מערכת המשפט נוגדים את עקרון שלטון החוק עצמו ואת מהות הדמוקרטיה, האיסונומיה. מדובר, כדברי אהרן ברק, ב"שרירות השלטון," וב"הרס החברה." אם הדמוקרטיה חפצת חיים, עליה להגיב
לא לכל ידוע כי המושג דמוקרטיה, מורשת מיוון העתיקה, התפתח מן המושג "איסונומיה," שמשמעותו המילולית היא שוויון בפני החוק, ומשמעותו הפוליטית משטר שבו החוק חל בשווה על כלל האזרחים, ללא הבחנה על סמך מוצא או מעמד. רעיון האיסונומיה נותר על כנו ככור מחצבתה של הדמוקרטיה, ואף התרחב. כך קובע, למשל, נשיא ביהמ"ש העליון אהרן ברק בפסק דין: "השוויון הוא ערך יסודי לכל חברה דמוקרטית... הוא חיוני לחברה... השוויון שומר על השלטון מפני השרירות. אכן, אין לך גורם הרסני יותר לחברה (מאשר תחושת הפליה."( אם כן, טול מן הדמוקרטיה את האיסונומיה, ונותרת ללא דמוקרטיה. שמירת האכיפה השוויונית מוטלת על מערכת המשפט. והנה למול עינינו מתרחשת הפרה קשה של עיקרון מקודש זה, ע"י המערכת המופקדת עליו עצמה. שנים פועלות בארץ תנועות סרבנות פוליטיות, המגובות באנשי ציבור ובעובדי מדינה. לדוגמה, על עצומה של תנועת "אומץ לסרב" חתומים 345 אקדמאים, המעוניינים "לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים, שכתוצאה מסירובם לשרת בשטחים ייתקלו בקשיים לימודיים, כלכליים או מנהליים." תנועת "הקמפוס לא שותק" החתימה מאות אקדמאים על מסמך בו נכתב: "אנחנו... מעריכים ומכירים תודה... למסרבים." בעצומות מכונה ישראל מדינת טרור, פושעת מלחמה וכו''. עבירה קלה יותר אף גורם משפטי לא נקט צעדים. מזוז אפילו הביע "סימפטיה לאותם צעירים אידיאליסטים," וטען כי מדיניות משרד המשפטים היא ליברלית בעניין, "למעט עבירות של הסתה לגזענות." והנה, כשהחלה הסרבנות להרים את ראשה המכוער מימין, התהפכה העמדה. מזוז הורה, כמעט מיידית, לפתוח בחקירה פלילית נגד דניאלה וייס ונעם לבנת על המרדה לסרבנות. בשני המקרים מדובר באישי ציבור ובארגונים, שפועלם פומבי וגלוי. יתר על כן, וייס ולבנת קראו לסירוב פקודה ולא לסרב לשירות בכלל, כסרבני השמאל; על פניה, זו עבירה קלה יותר. יש לזכור גם כי המשטרה והפרקליטות אחראיות על בירור העובדות בלבד, ההצדקות נשמעות בביהמ"ש; לכן, טיעון בעד ההפליה המבוסס על נימוקי הסרבנות, מעיד על אי-הבנה יסודית בדמוקרטיה ואיסונומיה, אם לא על מעילה בתפקיד שמירת החוק. תוכנית ההתנתקות רעה וגרועה. גרועה ורעה ממנה הסרבנות. גרועה ורעה משתיהן מערכת משפט סלקטיבית, אנטי-דמוקרטית ומפלה. מעשי שרון בעייתיים, אבל חוקיים, ולכן דמוקרטיים. מעשי הסרבנים אינם חוקיים, אולם יש טעם כלשהו בטענה, כי הם אינם בלתי-דמוקרטיים לגמרי. מעשי מערכת המשפט נוגדים את עקרון שלטון החוק עצמו ואת מהות הדמוקרטיה, האיסונומיה. מדובר, כדברי אהרן ברק, ב"שרירות השלטון," וב"הרס החברה." אם הדמוקרטיה חפצת חיים, עליה להגיב