שינוי בגיל 50 - כואב

amera

New member
שינוי בגיל 50 - כואב

שלום רב.
אני בן 50. עסקתי בהוראה הרבה שנים ללא תפקידים ניהוליים. בשנים האחרונות התחום לא מעניין אותי בכלל ולא העוסקים בו. מרגיש צורך ורצון עז להתעסק במאקרו ולא במיקרו. מעניין אותי מאוד תחום מנהיגות חינוכית/ציבורית שתעשה שינוי חברתי. אני מרגיש ריקנות וחוסר משמעות היום. הבעיה הגדולה היא שיש לי רצון אבל אין לי כלים! אין לי נסיון בניהול, ואין לי את הכלים שיעזרו לי ב״תפקיד״ החדש. איך רוכשים דברים כאלה בגיל שלי היום!!!

אני לא מחפש עבודה אלא מטרה שתחזיר לי את הברק לעיניים ולמענה טוב לקום בבוקר. אני מרגיש היום ריקנות חזקה וחיים ללא משמעות.

לו העניין היה בשליטתי, הייתי מוותר על הרצון לשינוי, אבל זה אמיתי ואוטנתי (אבל כואב).

מה עושים!
 

ענבל כהן חמו

מאמנת אישית בכירה ומדריכת מאמנים מוסמכת
מנהל
כלים לשינוי

שלום לך מנהיג יקר,
רצון לשינוי נובע ממקומות עמוקים של שאיפה למשמעות ולאושר במובן העמוק שלו. כדאי ונכון להקשיב לצורך הזה, ולמצוא את הנתיב שיאפשר לך את העשייה המשמעותית שאתה רוצה בה.
אני חושבת על שני כיוונים, שאינם בהכרח סותרים. האחד - אני לא מאוד מתמצאת אבל אני די בטוחה שיש תוכניות למנהיגות חינוכית (בדוד ילין?) אז אפשר ללמוד ולרכוש כלים.
השני - להתנדב במקום שיקדם אותך לכיוון הנכון. תחשוב על עמותה שעוסקת בנושא שמעניין אותך. האם יש נושאים שהיית רוצה לקדם, שמדברים אליך? יש הרבה מאוד ארגונים ועמותות שישמחו לקבל אותך לשורותיהם, גם אם בהתחלה בתור פעיל מן השורה ובהמשך להתקדם בתוך הארגון ולתפוס בו תפקיד מוביל.
ארגונים כמו עמותת עלם עושים עבודה מדהימה (ואני בטוחה שיש עוד מסוגם). הניסיון שלך בעבודה עם ילדים ונוער יהיה משמעותי מאוד במקומות כאלה. זה לא שאתה מתחיל מאפס.
מה דעתך?
 
למעלה