שינוי בתנועות- שבוע 32+5. אשמח לעצתכן
סליחה שלא שרשרתי, לא ידעתי לאן לשייך את זה..
אז ככה. העוברונת שלי לא מאוד פעילה או קופצנית באופן כללי.. יש והיו לה קטעים של "לונה פארק" או תזוזות בולטות שעדיין קיימות אבל בגדול היא לא עושה המון אקשן, לפחות כך נדמה לי (הריון ראשון). אני גם פעילה ספורטיבית ובאופן כללי זזה הרבה כך שדי מוכוונת מנטלית לא להרגיש אותה במהלך היום יותר מדי.
אבל קרו כמה דברים בימים האחרונים שהעלו לי את מפלס הדאגה.
נתחיל בזה שאני בימים לא פשוטים, לצערנו בן זוגי יושב כרגע שבעה על אמו- חמותי שנפטרה בשבת האחרונה. המון בכי וכאב, המון עצב, והמון המון התרוצצויות, שינה גרועה, תזונה גרועה- שהותירו אותי מותשת (ועל אחת כמה וכמה אותו, כמובן).
ביום המוות ובלוויה למחרת הרגשתי אותה המון. כאילו הפעילו לי מכונת כביסה בבטן... אח"כ, דברים נרגעו והרגשתי אותה פחות ופחות עד שנבהלתי ורצתי למיון נשים של קופת החולים שלי. חיברו אותי למוניטור ועשו לי אולטראסאונד. ראו תנועות קלות באולטרסאונד ומוניטור עם מעט תנועות אבל עדיין- קיימות. הרופא אמר לי לנוח ולחזור יום למחרת. אגב עשו גם הערכת משקל (הגברת שוקלת יותר מ-2 קילו!) ובדקו מנח- היא במצג ראש.
חזרתי היום, עשו לי שוב מוניטור ולא US, המוניטור יצא תקין ואני מרגישה היום הרבה יותר תנועתיות אם כי עדיין באופן שונה מקודם לכן. התנועות נהיו "עמומות" יותר, לא כמו בעיטות אלא כאילו יש שם איזה בלון גדול וכבד שנמתח בתוך הבטן.. לא יודעת להסביר בדיוק, מקווה שזה מובן. זה פחות חד, ולעתים תחושה כאילו התזוזה מותחת לי את הבטן מבפנים.
הרופא אמר לי להמשיך לנוח, לדאוג לעצמי לאכילה ושינה מספיקות ובאופן כללי להוריד הילוך קצת. אני באמת מרגישה שזה עוזר אבל עדיין קצת מודאגת.
האם יש הצדקה לדאגנות שתקפה אותי פתאום? אולי הכל בכלל תגובה של הנפש שלי לכל הטראומה והכאב שעוברים עלינו? סה"כ באמת ימים מאוד לא פשוטים עם כמה סיטואציות מאוד קשות (היינו איתה בשעת המוות שלה
)
ואולי זה בכלל כי היא גדלה פתאום ואין לה הרבה מקום?
אשמח לעצותכן. המון תודה וסליחה אם גרמתי למישהי לאי נוחות עם כל התיאורים הקשים והעצובים שלי.
סליחה שלא שרשרתי, לא ידעתי לאן לשייך את זה..
אז ככה. העוברונת שלי לא מאוד פעילה או קופצנית באופן כללי.. יש והיו לה קטעים של "לונה פארק" או תזוזות בולטות שעדיין קיימות אבל בגדול היא לא עושה המון אקשן, לפחות כך נדמה לי (הריון ראשון). אני גם פעילה ספורטיבית ובאופן כללי זזה הרבה כך שדי מוכוונת מנטלית לא להרגיש אותה במהלך היום יותר מדי.
אבל קרו כמה דברים בימים האחרונים שהעלו לי את מפלס הדאגה.
נתחיל בזה שאני בימים לא פשוטים, לצערנו בן זוגי יושב כרגע שבעה על אמו- חמותי שנפטרה בשבת האחרונה. המון בכי וכאב, המון עצב, והמון המון התרוצצויות, שינה גרועה, תזונה גרועה- שהותירו אותי מותשת (ועל אחת כמה וכמה אותו, כמובן).
ביום המוות ובלוויה למחרת הרגשתי אותה המון. כאילו הפעילו לי מכונת כביסה בבטן... אח"כ, דברים נרגעו והרגשתי אותה פחות ופחות עד שנבהלתי ורצתי למיון נשים של קופת החולים שלי. חיברו אותי למוניטור ועשו לי אולטראסאונד. ראו תנועות קלות באולטרסאונד ומוניטור עם מעט תנועות אבל עדיין- קיימות. הרופא אמר לי לנוח ולחזור יום למחרת. אגב עשו גם הערכת משקל (הגברת שוקלת יותר מ-2 קילו!) ובדקו מנח- היא במצג ראש.
חזרתי היום, עשו לי שוב מוניטור ולא US, המוניטור יצא תקין ואני מרגישה היום הרבה יותר תנועתיות אם כי עדיין באופן שונה מקודם לכן. התנועות נהיו "עמומות" יותר, לא כמו בעיטות אלא כאילו יש שם איזה בלון גדול וכבד שנמתח בתוך הבטן.. לא יודעת להסביר בדיוק, מקווה שזה מובן. זה פחות חד, ולעתים תחושה כאילו התזוזה מותחת לי את הבטן מבפנים.
הרופא אמר לי להמשיך לנוח, לדאוג לעצמי לאכילה ושינה מספיקות ובאופן כללי להוריד הילוך קצת. אני באמת מרגישה שזה עוזר אבל עדיין קצת מודאגת.
האם יש הצדקה לדאגנות שתקפה אותי פתאום? אולי הכל בכלל תגובה של הנפש שלי לכל הטראומה והכאב שעוברים עלינו? סה"כ באמת ימים מאוד לא פשוטים עם כמה סיטואציות מאוד קשות (היינו איתה בשעת המוות שלה
ואולי זה בכלל כי היא גדלה פתאום ואין לה הרבה מקום?
אשמח לעצותכן. המון תודה וסליחה אם גרמתי למישהי לאי נוחות עם כל התיאורים הקשים והעצובים שלי.