שיר שמח 14 באוקטובר

[שירה כמים 1959]

מאיפה אגייס כוחות לעוד שיר שמח
אם נדבר בגילוי
האיברים המזדקנים לאים
השפתיים עורגות לנשיקות אוהבות ולחות
הירכיים... הו, הצ'י של הירכיים המזדקנות
עף אל השמיים, מאיפה אמצא כוח לשמחה, הו,
גופי המזדקן, האישה שלא רוצה לחבק אותי,
הבריאות שזורמת בי והחשק לחיות
לחיות ולאהוב ולשמוח
לחיות ולשמוט ולשכוח
לחיות ולשמוט ולברוח
לחיות ולשמוט ולהיות.

 

[שירה כמים 1959]

שיר מלא תקווה 14 באוקטובר
אני עומדת במעגל והילדים סביבי
אני עומדת במעגל עם אימא/לה שלי
הלילה הלילה הלילה ארקוד ארקוד
הלילה הלילה הלילה ארקוד

אני עומדת במעגל והשירים סביבי
אני עומדת במעגל עם הספרים שלי בידי
הלילה הלילה הלילה אשיר אשיר
הלילה הלילה הלילה אשיר

אני עומדת במעגל והנשים סביבי
אני עומדת במעגל ואהובתי איתי
הלילה הלילה הלילה אוהב אותה
הלילה הלילה הלילה אוהב

אני עומדת במעגל וכל כולי סביבי
אני עומדת במעגל וכל כולי איתי
הלילה הלילה הלילה אוהב אותי
הלילה הלילה הלילה אוהב
אותי

 

[שירה כמים 1959]

גם אני ציפורניים
גם אני שיניים
גם אני אש
רכה

 

[שירה כמים 1959]

התגוננתי מפני האור
האור הגדול
האור הבורא
האור המציף

שמש נתנה בי סימנים
נתנה בי קמטים -
כך חשבתי
כך האמנתי
בעודי זוחלת בערבובייה
מזחלת השלד שלי נתונה בשיני
כלביי הזועפים, גרדה מחממת את שקי השינה
להכותני עד חורמה
לגורמני
לגרמים

הו, השמש הבורחת מן העננים
הו, השמש הדוהרת

 

[שירה כמים 1959]

אשתי. ריח הזיעה שלך,
ריח הזיעה שלך המעורב בריח הבושם שלך,
המעורב בריח הבושם שלך
כאשר אני רוכנת אל חזך
כאילו היית אמי
להניח את ראשי
חזך הריח המדיף ריח בושם
וחולצת המלמלה שלך
אוי אמי אשתי
מתי למדתי כך להיאנח
אם לא איתך

 

[שירה כמים 1959]

שיר שמח, 16 באוקטובר 2020
אשתי איננה כאן
אמי איננה כאן
קצות שפתיי ממריאים לכיוון אוזניי, נטולי מאמץ, נטולי מתח,
קצות שפתיי מזכירים את קצות שפתיה - קצות שפתיה היפות
רגע לפני שפרצה המלחמה
רגע לפני שידעתי ששמה
אימי-אשתי
זה היה לפני שנים
אמנם הזיכרון טרי
אך זה היה לפני שנים
מעבר לגשרים
שם בחולות של השנים הנצורות
איפה שהיו זורקים לשוחות
וכובלים באזיקים וכל הפסיכיאטרים היו באים
כל הפסיכיאטרים היו מבקרים
ויכולה היית לבקש בקשה מיוחדת
ואולי היו מקשיבים
אולי היו נענים
זה היה פעם
למרות שהזיכרון טרי טרי כמו עכשין
זה היה פעם
כמה שאני שמחה
שזה היה פעם
פעם זה היה פעם אני שמחה
כותבת שיר שמח על קצה זנב החתול שמחה
כותבת עוד שורה על כדור רפלקסולוגיה על שמש שזורחת
במרחבים עולה ירח אני יודעת למרות שהקירות מסתירים
בחוץ עולה ירח אני יודעת מתעדים עבורי שולחים לי צילומים
בחוץ עולה ירח בקרוב אטייל במדשאות אאזין לציפורים
אישה עם קצוות מוגבהים
ושמחים

 

[שירה כמים 1959]

שיר מלא תקווה 16 באוקטובר 2020
מחר תשאבי מנהר הצ'י
נהר הצ'י העומד לרשותך
מחר תשאבי בזרועותייך היפות
המוכתמות כתמי שמש, כתמי זקנה
מנהר הצ'י הנפלא תשאבי
בכפות ידייך המיומנות
תהיי ניצבת בנהר, המים עד מותנייך
ההרים הכחולים ברקע, הגמלים במרחקים,
החתולים מייבבים, התינוקות עטים
על שדייך המגירים. מחר. מחר
תשאבי מנהר הצ'י והתינוקות
ישאבו מנהרך ותהיי שקטה ומחייכת,
תהיי
נמצצת ומוצצת
בתוך הנהר הנוסע.

 

[שירה כמים 1959]

האור היכה
בחלון הופיעה נוצה
בהירה שתוקה שתוקה
אילמת
הזקן חידש כוחות
אשתו משם יצאה
הריחות היו ריחות מסריחים
לא ריחות של אהבה
הגשם הבטיח\או שהבטיחו בשמו/זה קצת מבלבל\
הבטיח ולא קיים
נו אז מה
האור היכה הריחות לא היו ריחות אהבה הגשם הבטיח
מטריות צבעוניות צצו על פני האדמה
ואיש אחד שתל אותן
ואיש אחד תלה אותן
על חבל הכביסה, העצים לא ידעו מנוח
כל היום נצנצה השמש מבין ענפיהם
ולא ידעה מנוח
עד הגשם המתוק יבוא תבוא כבר בוא כבר בוא
עד הגשם המתוק עם עוד הבטחה שלא תתקיים
עם עוד

 

[שירה כמים 1959]

בוקר
שמש עץ גשם
שמש בורח
עץ מנצנץ עומד
לא יכול היות בורח
אולי החיות שזוחלות על גזעו
יכולות להעיד
על תשוקתו של העץ
לברוח, אך משריש משריש
באדמה עם הכוח
לרוץ וההכרח להיתקע
הישמרו
מזעם העץ הבורח
כשיעיף שורשיו מן האדמה

 

[שירה כמים 1959]

לאן נעלמו
לאן נעלמו הכוכבים
ומשמרותיהם ברקיע
כרצונו כרצונה
עשה לה פסל
והשתחווה
קד קידה
אל ארץ ארם נהריים אני בא,
אמרה האישה שקולה עוות במקרופון הזום
והריהי כגבר
קולה עבות, גופה חופשי נינוח רווח
הריהי ממש כגבר האישה הזאת
כגבר אשר לא ידע את העבדות