שיתוף בהתלבטות...
חח פתחתי שם משתמש חדש במיוחד כדי לדבר פה... =] אז ככה... בתור ילדה קטנה הייתי משוכנעת לגמרי שאני לסבית... אבל ממש קטנה.. תקופת בית ספר יסודי... זה נבע מכל מה שהייתי רואה במגזינים.. נגיד אני מדפדפת ועוצרת על פרסומת של אפרודיטה סתם דוגמא.. רואים בחורה כזו... עומדת גבוהה מבריקה בשמש חח.. זה תמיד גרם לי לנעוץ מבטים.. לבחון ממש מכף רגל עד ראש... עד כדי כך שזה הביך אותי והייתי מנסה להסתיר שאנשים לא יראו על מה אני מסתכלת... כשהייתי מדפדפת ועוברת על תמונה של גבר עם קוביות בבטן עם וגומות, זה לא היה מעורר בי כלום... אם כבר זה היה טיפונת מטריד... בגיל יותר מאוחר של תיכון.. הבנתי שאני כן נמשכת לגברים... אפילו מאוד... היתה לי תמיד תחושה עמוק בפנים שאני נמשכת גם לנשים... זאת אומרת שאני בי... גם הייתי מתלבשת בבגדים של בנים באותה תקופה וההתנהגות שלי היתה פחות או יותר כזו... S: היו אנשים שחשבו שאני לסבית... אחר כך הכרתי את הבן זוג שלי... התאהבתי בו והשתניתי לחלוטין.... נהייתי נשית, מטופחת... הכל הכל הכל השתנה בי.... מהלבוש להליכה ולהרזייה ולתסרוקת ולצורת דיבור ובכלל להשקפת עולם... דרך החשיבה... זה לקח לא מעט זמן אבל זה קרה... מאז שאני איתו אני לא חושבת על נשים בשום צורה מינית כלשהי... אבל מצד שני אני גם לא חושבת על שום גבר באיזשהי צורה מינית כי אני מאוהבת בבן זוג שלי.. בכלל, גם תמיד יותר הסתדרתי עם נשים... מבחינת מנטליות... נוח לי יותר בחברת נשים.. תמיד!... אני לא אוהבת גברים... אני מאוווווווד לא אוהבת גברים... לא מסתדרת איתם... אני תמיד מרגישה איזשהו מתח מיני מצידם וזה מלחיץ אותי ומביך אותי כך שאני מעדיפה כמה שפחות להיות בקרבת גברים... הגבר היחיד שאני אוהבת ונוח לי להיות איתו ובקרבתו זה החבר שלי..... אבל לאחרונה יוצא לי לחשוב על זה שאולי הסיבה העיקרית שאני אוהבת אותו, היא כי הוא מאוד נשי... באופי.... זאת אומרת, הגוף שלו מאוד גברי ומפותח והוא הכי יפה בעולם בעיניי... אבל הוא רגיש מאוד ורומנטי וקיצ'י ברמות שרוב הגברים היו מרימים גבה כשהיו רואים אותנו יחד...
הוא אוהב לדבר על הרגשות שלו.. שלי... הוא לא מתבייש לבכות לידי... זה מה שאני הכי אוהבת בו.... את התכונות הגבריות שלו כמו העצבנות והכוחניות אני הרבה פחות אוהבת... לראות גבר עצבני נותן אגרוף לקיר זה לא הדבר שעושה לי את זה... בלשון המעטה... לאחרונה חלמתי שאני... עושה הממ.. דברים.. עם בחורה.. מישהי ספציפית שאני בקושי מכירה... וזה גרם לי ממש פתאום לחשוב שזה לא בסדר פתאום נהיה לי בלאגן בראש... נזכרתי בילדות שלי במחשבות מהיסודי, ברגשות שלי לבן הזוג שלי... אולי מה שאני צריכה באופן כללי זה פשוט גבר מבחוץ, אישה מבפנים...?! למרות שאני אוהבת חיצוניות של בחורה.. אני חושבת שגוף של אישה זה דבר ממש יפה... אבל אני לא יודעת לגבי לחיות עם אישה כל החיים... מבחינה מינית..... =/ (המבין יבין זה גם ככה מביך אותי ברמות לכתוב פה! חח ><") בטח תגידו "מה אכפת לך?! את אוהבת את החבר שלך וזהו, זה מה שחשוב.." אז יצא לנו לחשוב לאחרונה על פרידה... אנחנו באון-אוף שכזה... אני מקווה שזה לא יגמר... אבל במקרה שכן, אני די חוששת... כי לא נראלי שאני אהיה מסוגלת אי פעם לחיות עם גבר אחר... כי רוב הגברים לא מושכים אותי בעליל במחינת פנימיות... אני פשוט לא מסתדרת איתם!!.... יש עוד פרטים שגורמים לי להתלבט אבל אותם יהיה לי מאוד קשה לחשוף כאן... למרות השם הבדוי... אני מקווה שתוכלו להכנס לראש שלי מהמידע שכן כתבתי... וסליחה כנה אם קדחתי לכם במוח... =/ מי שקרא הכל-מלך!.. ^^
חח פתחתי שם משתמש חדש במיוחד כדי לדבר פה... =] אז ככה... בתור ילדה קטנה הייתי משוכנעת לגמרי שאני לסבית... אבל ממש קטנה.. תקופת בית ספר יסודי... זה נבע מכל מה שהייתי רואה במגזינים.. נגיד אני מדפדפת ועוצרת על פרסומת של אפרודיטה סתם דוגמא.. רואים בחורה כזו... עומדת גבוהה מבריקה בשמש חח.. זה תמיד גרם לי לנעוץ מבטים.. לבחון ממש מכף רגל עד ראש... עד כדי כך שזה הביך אותי והייתי מנסה להסתיר שאנשים לא יראו על מה אני מסתכלת... כשהייתי מדפדפת ועוברת על תמונה של גבר עם קוביות בבטן עם וגומות, זה לא היה מעורר בי כלום... אם כבר זה היה טיפונת מטריד... בגיל יותר מאוחר של תיכון.. הבנתי שאני כן נמשכת לגברים... אפילו מאוד... היתה לי תמיד תחושה עמוק בפנים שאני נמשכת גם לנשים... זאת אומרת שאני בי... גם הייתי מתלבשת בבגדים של בנים באותה תקופה וההתנהגות שלי היתה פחות או יותר כזו... S: היו אנשים שחשבו שאני לסבית... אחר כך הכרתי את הבן זוג שלי... התאהבתי בו והשתניתי לחלוטין.... נהייתי נשית, מטופחת... הכל הכל הכל השתנה בי.... מהלבוש להליכה ולהרזייה ולתסרוקת ולצורת דיבור ובכלל להשקפת עולם... דרך החשיבה... זה לקח לא מעט זמן אבל זה קרה... מאז שאני איתו אני לא חושבת על נשים בשום צורה מינית כלשהי... אבל מצד שני אני גם לא חושבת על שום גבר באיזשהי צורה מינית כי אני מאוהבת בבן זוג שלי.. בכלל, גם תמיד יותר הסתדרתי עם נשים... מבחינת מנטליות... נוח לי יותר בחברת נשים.. תמיד!... אני לא אוהבת גברים... אני מאוווווווד לא אוהבת גברים... לא מסתדרת איתם... אני תמיד מרגישה איזשהו מתח מיני מצידם וזה מלחיץ אותי ומביך אותי כך שאני מעדיפה כמה שפחות להיות בקרבת גברים... הגבר היחיד שאני אוהבת ונוח לי להיות איתו ובקרבתו זה החבר שלי..... אבל לאחרונה יוצא לי לחשוב על זה שאולי הסיבה העיקרית שאני אוהבת אותו, היא כי הוא מאוד נשי... באופי.... זאת אומרת, הגוף שלו מאוד גברי ומפותח והוא הכי יפה בעולם בעיניי... אבל הוא רגיש מאוד ורומנטי וקיצ'י ברמות שרוב הגברים היו מרימים גבה כשהיו רואים אותנו יחד...