שיתוף....

שיתוף....

היום היה משהו נחמד...
אמא לתלמיד, נער, שמתאמן אצלי כחצי שנה, התקשרה וספרה לי כך:
"אני רוצה לומר לך שאתה עושה עבודת קודש"
שאלתי למה
"אתה לא יודע מה עשית לילד, אתה לא מכיר את הרקע שלו"
שאלתי, מה כבר קרה
"עד לפני כמה חודשים הילד היה בשאול, הכי נמוך שאפשר, הולך עם שיער ארוך שמחביא אותו וקפוצ'ון. כפוף, עם אגרופים קמוצים.
היום הידיים שלו משוחררות, השיער שלו קצוץ, הוא מחייכך, נהנה להיות חשוף"
אמרתי לה " הוא עושה עבודה יפה, יש לו מוטיבציה פנימית והקשבה. כל הכבוד לו."
היא ענתה " בשביל הקשבה צריך אוזניים פתוחות, הוא היה סגור לגמרי, אי אפשר היה להתקרב אליו, לגעת בו. הייתה לו רגישות יתר.
היום הוא בטוח, לא מפחד להיפגע ממכות וממגע. מתלהב, נהנה".
"אתה ממש עושה עבודה טובה".
אמרתי לה - אני את העבודה שלי עושה, העניין הוא התלמיד. אחד מתוך כמה, לוקח לעצמו את כל מה שאני מציע בשיעור, האחר לוקח מעט. הבן שלך לוקח הכל.

היו עוד כמה החלפות מילים שמחות מצידה, היא כולה מאושרת ושמחה.
בשבוע הבא אני מעביר סדנת "נקודות טריגר ללחימה והגנה עצמית". נקודות לחץ בשריר, שמשמשות לריפוי וניתן להשתמש בהן גם להכאה וניטרול תוקף.
הילד ממש מתענג על הרעיון שלנקודות יש צד לחימתי וצד תרפוייתי. הוא רוצה להגיע והאמא שמחה.
הוא צריך לפספס בית ספר והיא ממש שמחה ואין לה בעיה. "יותר טוב שילמד את זה ויהיה מרוצה, מאשר ילך לבית הספר" כך סיכמה


לי, זה עונג שתלמיד עובר שינוי וריפוי בחייו מתוך האימונים. כשאני יודע שהוא עושה את העבודה לעצמו, זה מאוד מספק ונתון תחושה של מלאות בעשייה ומרחיב את הלב.

המשך יום נעים לכולם.
 

Lagrangian

New member
די מדהים שבני נוער מצליחים

לסובב את עצמם ככה..
בן כמה הוא?
 
לגמרי. אני ממש שמח בשבילו ומרגיש שזה העניין

ב"ה" הידיעה, של אומנות הלחימה, בימינו.
הוא בן 16.
העניין הוא שהוא לא קיבל כל יחס שונה או מיוחד.
אף אחד לא הביא אותו אליי בשביל לטפל במשהו.
הוא זה שעושה את העבודה על עצמו.
זה באמת גורם לאושר.
 

ינוקא1

New member
מדהים !!!


אני מאמין תמיד שהשיטות ה"עקיפות" לכאורה , הרבה יותר טובות לפתרון בעיות "פסיכולוגיות".

עצם התרגול והאימון וקליטת האנרגיה שלך כמורה , הרבה יותר טובות משעות של דיבורים על ספת הפסיכולוג.
 
כן, כבר כמה תלמידים "חשפו" בפניי

את העניין, שאומנות היא כלי תרפויטי בשבילם. כמו לי.
לקח לי זמן להבין שגם אני קשור לתהליך שלהם,
וברגע שהבנתי זאת מתוך הכרה במקום שלי כלפיהם, אני יכול לתת להם יותר מתוכי מבלי להרגיש מתרוקן.
וזה מעלה בי משהו עכשיו -
כשאדם מכיר ביכולת שלו, הוא יכול להבין גם שהוא לא צריך להתאמץ בשביל התוצאה שהיא מביאה,
וכשהוא לא מתאמץ, הוא יכול לתת ממנה עוד ועוד ובאופנים יותר מגוונים.

קבל
 
למעלה