שיתוף

hofesh15

New member
שיתוף

שלום. אני לומדת בכיתה י' בבי"ס תיכון גדול ברמת גן. אנסה לשתף בבעיה שלי ולנסח אותה בצורה ברורה, לא בטוחה שאצליח... אני שונאת ללכת לבי"ס כי אני ממש סובלת בו. הבעיה היא לא חברתית, אני ילדה חברותית ומאמינה שאם ארצה להתיידד עם בנות מסוימות אני אוכל, אני פשוט לא כל כך מעוניינת. יש לי חברה אחת טובה שאני מאוד אוהבת ושתינו קצת לבד אבל טוב לי עם זה, הבעיה היא אחרת. אני ילדה מאוד פגיעה. אי צדק, האשמות כלפיי, כשמעירים לי, קצת מרימים עליי את הקול או אפילו ניגשים אליי כדי ללהגיד שאני חייבת לשפר את הציון - כל אלו גורמים לחרדה, לחץ, והמון בכי. קשה לי לשבת בכיתה ולהקשיב למורים כי אני מאוד לא אוהבת אותם. צורת הלמידה היא ברוב המקרים מתנשאת, וקשוחה. אני לא יכולה להקשיב למבוגרים ששונאים את 'הדור שלנו' ולא באים כדי שאני אדע את החומר אלא כדי להרגיש שהם מעליי, או לפחות ככה זה מרגיש, וזה פוגע בי. קשה לי להיות במעמד הזה. זה יוצר מצב גם שקשה לי להקשיב להם וככה אני לא מבינה את החומר הנלמד.. גם ביסודי, בכיתי המון בגלל מורים. אני גם לא אחת שדואגת לאינטרסים של עצמה כך שלפני מבחנים אני סוג של 'מתביששת' לגשת לחברים שיעזרו לי (לא בגלל המעמד של לעזור, פשוט כי לא נעים לי לבקש כזה דבר), ודברים כמו מבחנים מלחיצים אותי, למרות שגם אם אני נכשלת אני מאוד לוקחת בפרופורציות ויודעת שבי"ס זה ממש לא הדבר החשוב בחיים. אני מאוד מפוזרת ולא מאורגנת וזה גם מחמיר. בקיצור, אני מרגישה במעמד של לחץ כל הזמן, אבל עדיין הציונים שלי ככה (לא כזה מפריע לי), אבל חבל שהלחץ לשווא (לפחות היה יוצא מזה מאיות, אבל לא...) אני כל כך רוצה להפסיק ללמוד, אני רוצה לפתח במקום השטות הזאת שנקראת תיכון דברים שאני באמת אוהבת כמו תיאטרון. אני באמת לא רואה את עצמי משתמשת בתעודת בגרות והולכת ללמוד באוניברסיטה אז בשביל מה? כולם אומרים לי שאי אפשר לדעת מה אני ארצה לעשות בסוף התיכון, אבל אני יודעת שאני לא ארצה ללמוד באוניסרסיטה, והכי גרוע- אם כן אני אשלים בגרויות. אני בנאדם אחר בבית מאשר בביצפר. לדוגמא- בבית אני מרגישה יפה אבל בבי"ס לא (במיוחד כשכולן מטפחות את עצמן ודופקות הופעה למרות תלבושת אחידה, ורק אני תמיד באה עם סווצ'רט גדול וג'ינס,וסתם קוקו..) אני לא אוהבת את הילדים בשכבה שלי, אני לא מתחברת אליהם, והשילוב של זה עם המורים יוצר אצלי ממש מצב של לסבול בבי"ס. לא היה יום הורים אחד, נראה לי, שלא בכיתי בו. בגלל, הפגיעות הזאת עוד תהרוג אותי.. בבית שלי תמיד הרגשתי הכי טוב, אבל אמא שלי כועסת עליי כשאני לא לומדת (גם זה מאוד משפיע עליי לרעעה) למרות שלא כ"כ חשוב לה ציונים והיא תמיד אמרה לי שהעיקר להשתדל וכו'. ההורים שלי לא נוקשים ולא מרובעים, אבל כן מכריחים אותי ללמוד וללכת לבית ספר וכל זה. דיברתי איתם על לעבור לבי"ס דמוקרטי, הם אמרו שזה בעיה באמצע שנה, ונראה בסופשנה מה יהיה, אבל אם אני רוצה הם יבררו לי על זה, אבל שומדבר לא זז. אני ממש רוצה לעבור לבי"ס כזה או לפנימייה לאומנויות או מסגרת אחרת שאני באמת אוהב, אבל זה סיפור לעבור באמצע כיתה י' , מה לעשות? כדאי לי לעבור? איך להתמודד עם הפגיעות מהמורים והמעמד הזה שקשה לי איתו? בכיתה ט' מאוד סבלתי ואמרתי לעצמי כל הזמן שבי' זה עניין של זמן וברגע שאני אראה שאני לא יכולה אני לא אתן לעצמי לעבור את הסבל הזה ואפסיק ללמוד או אשנה מסגרת אבל זה לא קורה. דיברתי על זה פעם או פעמיים וכל יום אני קמה כרגיל לביצפר. אני יודעת שזה משהו שאני צריכה לעשות אבל בפעם האחרונה שדיברתי עם ההורים שלי על לעשות משהו אחר במקום להמשיך כרגיל הם די צחקו. זה נראה להם כמו גחמה של מתבגרת אבל נמאס לי, אני באמת רוצה להפסיק עם הבי"ס הזה. רציתי גם לציין- אני לומדת במגמת תיאטרון בבי"ס, שהיא מדהימה, אני פשוט מאוהבת במגמה ונהנית להיות בה, אבל היא רק שעתיים בשבוע, ושעתיים אחרות ביום שישי (מחוץ לזמן ביצפר). אני לא יודעת אם זה הפורום הנכון ואם יהיה לכם תשובות, או אם הסברתי את עצמי נכון, אבל נהניתי לנסות. תודה רבה מקרב לב
 

מיכל שב

New member
קודם כל אני שולחת לך ../images/Emo24.gifענק

לא קל להיות במסגרת שאת לא מרגישה שייכת אליה. את כותבת שאת בחורה רגישה. אין שום דבר רע בזה
מסגרת בית הספר לפי מה שהבנתי גורמת לך ללחץ. האם בפנימיה או בבית ספר דמוקרטי את חושבת שהלחץ יפחת? במה השיטה שם שונה? (אני לא מכירה את דרך הלימוד שם) האם הבעיה היא רק במסגרת בית הספר במסגרתו הנוכחית או שהבעיה היא מעבר לכך? האם את נעזרת באיש מקצוע כדי להתגבר על החרדות וגם כדי לנסות ולעשות סדר בראש? חשוב לעשות את הסדר כדי לקחת החלטות בצורה שקולה ומחושבת. אני מסכימה איתך שאת הבגרויות אפשר לשפר או לעשות אחרי הצבא, אבל חשבת מה תעשי בינתיים בלי בית הספר? אני חושבת שכדאי מאוד לבדוק את הנושא לפני קבלת החלטה. את נמצאת בתקופה נהדרת של החיים אבל גם מאוד מאוד מבלבלת. אני חשה שאת נמצאת במין פרשת דרכים וכדאי מאוד שיהיה אדם תומך לידך כדי לעבור אותה. אני מאחלת לך המון הצלחה וכמובן משאירה את הדלת של הפורום פתוחה בפניך תמיד כדי להתייעץ
 

hofesh15

New member
וואו../images/Emo24.gif

קודם כל, תודה רבה על החיבוק
גם אם זה נשמע טיפשי, זה חיזק אותי, כיף לקבל חיבוק ממישהו מהצד שלא מכיר אותך.. גם אני לא ממש מכירה את השיטה בבי"ס דמוקרטי, אבל מהקצת שהבנתי המורים שם מלמדים בצורה שונה, יותר ידידותית וחמה. אתה קובע את מערכת השעות שלך והכל הרבה יותר פתוח ובשיתוף התלמידים. הבעיה היא במסגרת בית הספר בלבד... אני לא נעזרת באיש מקצוע, בשנה שעברה הלכתי לשני טיפולים אצל פסיכולוג וברחתי מזה מהר מאוד. יכול להיות שאני צריכה לשקול את זה שוב, כי אולי פשוט זה לא הפסיכולוג בשבילי. יש דברים שאני רוצה לפתח אם אני לא אהיה במסגרת בית ספר, חשבתי על זה כבר, דברים כמו להתנדב בכל מיני מסגרות, להשתתף בחוגים, ללכת למקומות שאני ממש רוצה ללכת אליהם ולצלם שם דברים, זה משהו שאני מתכננת הרבה זמן ולא יוצא לי, ולהשקיע בכל הדברים שאני כל הזמן אומרת שאני אעשה ואף פעם לא עושה, כמו להרחיב את מנעד הספרים שאני קוראת, לכתוב יותר, וכמו שאמרתי- לצלם, וגם לשחק, לרקוד, ולנגן. אבל הבעיה היא שאת כל הדברים האלה אני אומרת לעצמי כבר הרבה מאוד זמן ולא עושה עם זה כלום. זה נשמע כמו חלום לא מציאותי, אבל אולי אני באמת צריכה לעשות את זה. ואולי לא. איך אפשר לדעת? בכל מקרה, אני יודעת שאין סיכוי שאני אעזוב את מסגרת בי"ס בלי לבדוק את כל האפשרויות שכתבתי פה למעלה, ממש לעומק. אני תמיד אומרת לעצמי שהתקופה הזאת צריכה להיות הכי מהנה וכיפית, אבל היא כל כך מדכאת אצלי. ממש. תודה רבה רבה לך
ההרגשה שלי כבר השתפרה. זה כיף לשמוע שיש מישהו פה כדי להקשיב לך המון תודה
 

galitgali1

New member
לרגע חשבתי שהבת שלי כתבה זאת ../images/Emo13.gifממש

אותם תחושות שהיו לה - [היא בכיתה יא] רק שאני קודם כל האמנתי לה שזאת הרגשתה, כל כך מבינה את הדור שלנו היום שאין הסבר יותר יפה ממה שאת כתבת - אז מה אני עשיתי [אבל שוב מכיון שידעתי שמדובר בילדה שלא מתחמקת או משחקת משחקים אלא באמת נכנסת ללחץ בגלל הגישה של המורים] - [אגב הבת שלי קצת חששה שאני לא הולכת לעשות סרט למרות שאני אמא מאוד לא מתערבת] פשוט קבעתי שיחה עם מנהלת, רכזת ומחנכת ישבתי איתם מרוגשת מאוד ואמרתי להם, תקשיבו הבת שלי ממש בוכה בבית, נלחצת מהגישה שלכם, לא מצליחה למוד, היא מאוד רגשנית [אגב היא באה יום אחד בוכה בגלל איזה מורה ואמרה לי משפט קשה, אמא, המורה היה כל כך קשה איתי עד שרציתי למות - זה הלחיץ אותי מאוד!!!] ואמרתי להם שמדובר בילדה מאוד רגישה ושאפשר להבין לפעמים ילד שלא תופס ולא קוללט לא מתוך רשלנות ולא יתכן שיתיחסו לתלמידים בקשיחות כזו, אפשר קצת רכות, ברור שאמרתי להם שאני מבינה שקשה מאוד ללמד הרבה ילדים בכיתה אבל התמקדתי בבת שלי ואמרתי שהיא עדינה, מקסימה, לומדת כל היום בבית ואני לא סתם באתי לגבות אותה - בקיצור שכנעתי את כל מי שאפשר שבעדינות עם הבת שלי - פשוט לא להאמין איזה יחס היא מקבלת ממורים, ושלא נדבר על המנהלת - האמת המשפט שלה רציתי למות, הלחיץ אותם מאוד [באותם חודשים התאבדה ילדה לצעערנו הרב מהשכבה שלה בגלל גרושין של הורים :( - נקרע לי הלב להזכר בזה] - אז אולי הם קלטו מהר מאוד שילד בגיל הזה מבולבל מאוד - בכל אופן הסברתי להם את זה הכי טוב שאפשר. ואחר כך עברתי להבת שלי, שגם לה קשה ללמוד המון חומר ועוד בבגרויות אז האמת? מה אני עושה משתלדת שהיא תלמד הכי טוב שאפשר אבל לא מוכנה בשום אופן לתת לילדים שלי להבין שהלימודים זה סוף הדרך, הילד שלי לומד בסדר כזה אבל אין לי בעיה כשהוא מתמקד בתחביבים שלו שזה לצייר, לנגן - יותר מהלימודים עצמם - עצתי לך היא: תקחי נשימה ארוכה, תנסי להבין שעברת המון - את בכיתה י' וכל הכבוד לך שאת בכל זאת למרות הקושי ממשיכה ללמוד - זה לא קל לפי הגישה של המורים היום את צודקת וכך אני חושבת - גם הבת שלי זרקה משפט, אולי אני אפסיק? אמרתי לה בשום אופן - 12 שנות לימוד יהיו לך ואחר כך תעשי מה שתרצי [כמובן גם הבגרות] - אבל אני בבית מביאה לה אוירה מאוד נעימה ולבבית אבל גם הבנתי שזה לא חסר לך. בגדול - צריך חיזוקים מהורים ותמיכה שישוחחו עם המחנכת, המורים והמנהלת - לא צריך לפחד וזה לא מזיק. המון בהצלחה. אגב את מתנסחת יפה מאוד.
 

hofesh15

New member
אהלן../images/Emo24.gif

קודם כל, אני חייבת לציין שממש התרגשתי לשמוע שהסיפור של הבת שלך דומה! לא חשבתי שיש עוד מישהי שעוברת כזה דבר. זה נראה לי די יוצא דופן. שמחתי לשמוע את הסיפור שלך ושל הבת שלך, הלוואי שבכל בית במצב כזה היו נוהגים כמו שאת נהגת. ולגביי, אם לומר את האמת אני לא רואה שמישהו במסגרת המרובעת בה אני לומדת יקשיב לדבר כזה, אבל אני בהחלט אקח בחשבון לעלות את האפשרות הזו בפני אמא שלי. מבטיחה לעדכן בהמשך. תודה רבה, על הזמן שהקדשת בשבילי ותודה על המחמאה המפתיעה! (באמת מפתיעה, לא ציפיתי) אני שמחה לשמוע שמתייחסים לבת שלך עכשיו כראוי. זה כיף לדעת שיש מישהו שעבר את אותו הדבר כמוך והיחס אליו השתנה לטובה. שוב תודה רבה
ושבוע טוב....
 

galitgali1

New member
עוד דבר

הבן שלי בכיתה ט' ומצפים מהם להתנהג בבגרות כמו גדולים אבל מצד שני מתנהגים אליהם כמו אל ילדים קטנים, תוריד תכובע תשים תכובע, תפסיק לדבר תפסיק לצחוק - אז אני התייאשתי והרמתיידיים, בהתחלה המחנכת היתה פונה אלי שאעיר לבן שלי וכו' - עד שהרגשתי שהופכים אותי בבית לגננת ולא מתאים לי, לכן החלטתי ביני לבין עצמי שלפעמים בבית הספר מתנהגים כמו ילדים ואני עצמי מחזקת את הבן שלי בבטחון עצמי שלא יורידו לו את זה. שלא יובן לא נכון שאני נגד המערכת, להיפך, כשהוא טועה אני מעמידה ואתו על טעותו.\
 
ניסית לחשוב על תיכון אחר בעיר?...או

הי יש לי מלא שאלות.......אל תעני בפורום. עני לעצמך. לפי זה קבלי החלטות. את ההחלטה רישמי בפורום וננסה לסייע לך בקישורים מתאימים. האם תיכון אחר בעיר יעזור לשינוי מדד החשק ללמוד ולהצליח?...... האם תרצי פנימיה?.......לא להיות בבית ולהיות במסגרת חברתית אחרת ושונה לגמרי?........ האם ערכו לך אבחון אי פעם- אולי יש לך קשיי ריכוז?....... האם קודם לכן ביסודי- היו לך חברות, חברים, חברה שהיית שותפה לה?... האם בכיתה שלך לומדים כמה מחברייך מהיסודי? האם המורים קשוחים וזה מרתיע אותך? האם שוחחת על כך עם יועצת בית הספר?.... האם שוחחת עם אמך? הורייך על הקושי שלך?....... האם חשוב לך להצליח בלימודים?...... האם את יוצאת מעת לעת אם אנשים בני גילך?........ האם קשה לך להכין שיעורי בית?....... האם בהפסקות את לבד?....... האם שוחחת עם מחנכת הכיתה?....... האם שיתפת במצוקה שלך מישהו בבית הספר?.......
 

hofesh15

New member
היי

רוב התשובות לשאלות האחרונות הן לא... חלק כן... בכל אופן, חשבתי המון על פנימייה אבל אני כל כך ביתית שלא נראה לי שאסתדר בפנימיה. בית ספר אחר בעיר, בהחלט. זה מה שאני רוצה. רק שאני לא יודעת עד כמה זה יפעל לטובתי ובגלל זה אני מפחדת... אני צריכה לראות אפשרויות אבל ההורים שלי אמרו לי שזה קצת בעייתי לעבור באמצע שנה. אני גם חושבת שזה יהיה (במיוחד למישהי כמוני) מאוד בעייתי. אבל אני לא רוצה להמשיך לסבול. לדעתי אני צריכה מסגרת אחרת. זה לא רק המורים זה גם האנשים שבבי"ס, שקשה לי להיות לידם.. זה נשמע מתנשא... אבל ככה אני מרגישה:/ בקיצור, אני עוד לא כל כך יודעת. אבל אני אמשיך לדון עם עצמי בסוגיות שהעלת...(נשמע שאתה איש מקצוע..) תודה רבה מכל הלב
 

זהבה נ

New member
שמעת על "דלקת בקרום החשק"???

נראה לי שאת צריכה יעוץ עם איש מקצוע שידע לבודד את התחושות שלך ומה בדיוק קורה איתך. מיחד הגיל שאת נמצאת בו לכשעצמו הוא תקופה לא קלה ומנגד יש לך חוסר הצלחה דבר המניע אותך לרצות להפסיק לעשות דבר שבשגרת בני גילך אמורים לעשות. אז נכון שלעתים יש תלמידםפ שאינם כמו שאר בני גילם ומתפקדים בצורה שונה, אבל יש צורך שאיש מקצוע ייתן לכך גיבוי בכדי שלא יגרם לך נזק בלתי הפיך כי היום לא לסיים מינימום 12 שנות לימוד זה לא מראה על הסתגלות לא חבברתית ולא אקדמית, מה יקרה בצבא?? אני לא מנסה למתוח עליך ביקורת ולחשוב שזו גחמה של גיל ההתבגרות לא מהמקום הזה אני עונה לך, אלא ההפך אני מודה לך על השיתוף ששיתפת אותנו בתחושות שאת חשה ועוברת , חוצמזה שאת גם כותבת מאוד יפה ומנסחת את רגשותיך בצורה טובה מאוד. היה יותר קל גם לך וגם להורייך לשמוע שזו אכן הדרך הנכונה לסייע לך, אבל אולי יש גם דרך אחרת ששניכם גם את וגם ההורים לא מכירים? לכן אני ממליצה לך להתייעץ עם איש מקצוע. האם חשבת שאיש מקצוע יכול לסייע לך להבין יותר את המצב שלך ולכן כתבתי את מה שכתבתי בכותרת ואני מאוד מקווה שזה לא פוגע בך ואת מבינה שכוונותי טהורות(אם נפגעת אני מתנצלת מראש). כוונתי היא שאני כאדם בוגר לא אוהבת לעשות דברים שלא מצליחים לי ואולי יש משהו שמונע ממך לקצור הצלחות בלימודים וגם את לא יודעת אותו??? חשוב לשים לב. בהצלחה.
 
למעלה