שלב מקדים למתקשה לאהוב את האויב
לא קל, אכן לא קל להתחיל לאהוב את האויב. וגם לי לא היה קל. זה לא כאילו מיד באיזה שרביט של קסם הפך לבי מלא אוהב - לאוהב, כאשר מדובר היה במי שקשה היה לי להכילו במעגל הפנימי שלי. ועברתי תהליך. ושמחה לשתף. כי את המסר הזה לכתוב זאת בפורום קבלתי מיד לאחר הדלקת נרות שבת, כאשר לבי באמת כאב על אי האהבה - שהיא לשון של המעטה - בין קבוצות מסויימות בחברה היהודית הקוראת לאל ה' וקבוצה קיצונית אחרת שלא בחברה היהודית הקוראת לאל אללה, כאשר האל הוא אחד. אותו אל. אל האהבה והחיים ולא אל המוות. ובכן מה היה התהליך שהולכתי בו את עצמי? כי אולי יחידי סגולה יכולים מיד להפוך את הקערה על פיה. אני אינני שייכת לאליהם, מאמינה באבולוציה ולא ברבולוציה מאמינה בתהליך, ולא במהפך פתאומי. האמת היא שנסיתי גם את זה וגם את האחר, והגעתי למסקנה כי רק תהליך זכה אצלי להפנמה ולשינוי מהעיקר, בעוד שמהפך או תרופות קסם פעלו למשך זמן קצר, ולא הועילו לטווח הארוך. ובכן שלב ראשון בדרכי מאויב לאוהב, הייתה קודם כל לשחרר מתוכי את השנאה. דבר ראשון נסיתי לשחרר. לא להרגיש את הרגש הזועם, המתעב, הבוחל, הכועס, המבטל שלחלוטין לא מקבל. עשיתי זאת במשך ימים ושבועות רבים. לאחר מכן אחרי שגליתי שאני כבר חפה משנאה, ואני רואה את האחר באור לחלוטין שונה ממה שראיתי עד כה, לאחר שהסרתי את כל אותם דברים שהיו לי מאד לא נעימים אצלו, כבר יכולתי לעבור לשלב הבא ולהכיל אותו. עדין לא אהבתי אותו. אך הכלתי אותו. קבלתי אותו. ורק בשלב עוד יותר מאוחר נסיתי ליצור עמו קשר, שיח, אך ממקום לגמרי אחר, ממקום מכיל ומקבל, ואז לאט לאט ראיתי שגם הוא משתייך לאותה רקמה מופלאה, גם הוא נולד בצלם, ולא משנה אם שמו מוחמד או אחמד או כאמל. היום כל אלה הם אחיי, היום הם חבריי ויקיריי. גם האל ברא את עולמו לא מיד אלא בשבעה ימים- ואומרים שכל יום הוא 1000 שנה ואנחנו גם יודעים ששבעה ימים אינם בדיוק שבעה ימים אלא הרבה יותר - וכך גם אנחנו אהוביי ורעיי היקרים עד מאד, גם אנחנו לא חייבים למהר ולגלות את האהבה ביום אחד. אפשר אט אט לעבור את השלבים ממצב של אי אהבה מוקצן - לשחרור הרגש השונא - לקבלת האחר - להכלת האחר - עד לתודעת האהבה. ואחרי שעוברים את התהליך הזה, כבר הרבה יותר קל לקבל את מי שהיה אויבנו, והזמנים לאחר מכן מתקצרים והדרך כבר איננה ארוכה, והתהליך הופך לכמו מהפך. אך לא כדאי לקצר בתהליך. רק לאחר מכן הדברים כבר מחליקים מאליהם, כי אנחנו נמצאים במקום שונה לחלוטין מהמקום שהיינו בתחילתה של הדרך הארוכה שבסופו של דבר תהיה לנו קצרה ונפלאה מכיוון שעשינו את העבודה, שהייתה ללכת בדרך התהליך שאינה קצרה אך מאד מאד מועילה.
לא קל, אכן לא קל להתחיל לאהוב את האויב. וגם לי לא היה קל. זה לא כאילו מיד באיזה שרביט של קסם הפך לבי מלא אוהב - לאוהב, כאשר מדובר היה במי שקשה היה לי להכילו במעגל הפנימי שלי. ועברתי תהליך. ושמחה לשתף. כי את המסר הזה לכתוב זאת בפורום קבלתי מיד לאחר הדלקת נרות שבת, כאשר לבי באמת כאב על אי האהבה - שהיא לשון של המעטה - בין קבוצות מסויימות בחברה היהודית הקוראת לאל ה' וקבוצה קיצונית אחרת שלא בחברה היהודית הקוראת לאל אללה, כאשר האל הוא אחד. אותו אל. אל האהבה והחיים ולא אל המוות. ובכן מה היה התהליך שהולכתי בו את עצמי? כי אולי יחידי סגולה יכולים מיד להפוך את הקערה על פיה. אני אינני שייכת לאליהם, מאמינה באבולוציה ולא ברבולוציה מאמינה בתהליך, ולא במהפך פתאומי. האמת היא שנסיתי גם את זה וגם את האחר, והגעתי למסקנה כי רק תהליך זכה אצלי להפנמה ולשינוי מהעיקר, בעוד שמהפך או תרופות קסם פעלו למשך זמן קצר, ולא הועילו לטווח הארוך. ובכן שלב ראשון בדרכי מאויב לאוהב, הייתה קודם כל לשחרר מתוכי את השנאה. דבר ראשון נסיתי לשחרר. לא להרגיש את הרגש הזועם, המתעב, הבוחל, הכועס, המבטל שלחלוטין לא מקבל. עשיתי זאת במשך ימים ושבועות רבים. לאחר מכן אחרי שגליתי שאני כבר חפה משנאה, ואני רואה את האחר באור לחלוטין שונה ממה שראיתי עד כה, לאחר שהסרתי את כל אותם דברים שהיו לי מאד לא נעימים אצלו, כבר יכולתי לעבור לשלב הבא ולהכיל אותו. עדין לא אהבתי אותו. אך הכלתי אותו. קבלתי אותו. ורק בשלב עוד יותר מאוחר נסיתי ליצור עמו קשר, שיח, אך ממקום לגמרי אחר, ממקום מכיל ומקבל, ואז לאט לאט ראיתי שגם הוא משתייך לאותה רקמה מופלאה, גם הוא נולד בצלם, ולא משנה אם שמו מוחמד או אחמד או כאמל. היום כל אלה הם אחיי, היום הם חבריי ויקיריי. גם האל ברא את עולמו לא מיד אלא בשבעה ימים- ואומרים שכל יום הוא 1000 שנה ואנחנו גם יודעים ששבעה ימים אינם בדיוק שבעה ימים אלא הרבה יותר - וכך גם אנחנו אהוביי ורעיי היקרים עד מאד, גם אנחנו לא חייבים למהר ולגלות את האהבה ביום אחד. אפשר אט אט לעבור את השלבים ממצב של אי אהבה מוקצן - לשחרור הרגש השונא - לקבלת האחר - להכלת האחר - עד לתודעת האהבה. ואחרי שעוברים את התהליך הזה, כבר הרבה יותר קל לקבל את מי שהיה אויבנו, והזמנים לאחר מכן מתקצרים והדרך כבר איננה ארוכה, והתהליך הופך לכמו מהפך. אך לא כדאי לקצר בתהליך. רק לאחר מכן הדברים כבר מחליקים מאליהם, כי אנחנו נמצאים במקום שונה לחלוטין מהמקום שהיינו בתחילתה של הדרך הארוכה שבסופו של דבר תהיה לנו קצרה ונפלאה מכיוון שעשינו את העבודה, שהייתה ללכת בדרך התהליך שאינה קצרה אך מאד מאד מועילה.