שלום במקרה נתקלתי בפורום והחלטתי לכתוב מה שאני מרגישה כאן

היי תודה


אני גם לומדת פסיכולוגיה נשארה לי עוד כשנה בערך, בכל מקרה אני חושבת שאכן שמעתי המון דברים קשים דכאוניים בבית וזה מה שמכירה אבל בפועל כשאני במצב רוח קשה ורע לי אני באמת חושבת ככה! אני באמת חושבת כמו אימא שלי

גם שיש מצב רוח טוב הדעה שלי על העולם והמלחמה הקשה לשרוד נפשית וכלכלית לא משתנה שקשה ואנשים קשים ושיש המון רוע.
אני מאוד מודעת לעצמי וזה כמובן עוזר ואני משתדלת לא ליפול למצב רוח כזה מעצבן ,יש לי בעיות שינה כל דבר מעיר אותי וכשישנה אז השינה לא עמוקה אז מתעוררת עייפה וככה אני הרבה זמן בעיקר בתקופות דאגה/לחץ. אני שוקלת ללכת לרופאת משפחה לבקש משהו לשינה פשוט אני עצבנית עייפה וחסרת מצב רוח כזה ללא שינה זה משפיע על הכל אני פוחדת להתמכר לזה להיות תלותית בזה נראה מה היא תגיד קבעתי תור ליום שני. בחרתי ללמוד פסיכולוגיה על מנת להבין את אמא שלי ואת הבני האדם בכללי הנפש הפועלת והסובלת ולא הסובלת
ובעיקר לעזור ולשקם ילדים.
 
היי תודה תודה שבוע טוב


אז ככה ב19/6 כמו שאמרתי באמת כבר עברה שנה בלי אימי אזכרה, עשינו בדרך שלי של אבא . נסענו לאבא לקחנו אותו הלכנו לבית העלמין באנו עם פרחים וזמנו אבנים , רגשות מאוד מעורבים עצוב מאוד וכעס המון כעס ! היא הייתה אמורה להיות בת 63 ולהנות איתי מהאושר שלי
לצמוח ביחד עם הנכדים העתידים שאביא לה. לתמוך בי ובמקום זה אני צריכה לבקר אותה בקבר?! אז היה עצוב ובכיתי ואבא לא היה מסוגל ללכת לבד אז הלכנו זריז הכל זריז כזה, האמת שצילמתי את הקבר בנייד שלי, לא היינו שם משנה שעברה לא היינו מסוגלים לחזור ולעכל את העניין נורא מחריד יש שקט מפחיד. אחרי זה הלכנו לאבא שלי עם בעלי והיינו שם ישבנו אכלנו דיברנו ובערב לקחנו את אבא לחמותי שם חיכו בו זוגה, בת דודה ובנה של בעלי אכלנו ארוחת שישי נעימה אווירה נעימה והיה כייף מאוד לא התרכזנו בעצב.
 
למעלה