שלום ולילה טוב - מצטרפת אליכן...

Y M I

New member
שלום ולילה טוב - מצטרפת אליכן...

פעם ראשונה שלי פה. הגעתי לפה בהמלצתה של שרה חברת הפורום. אני בשבוע 35, הריון ראשון ובריא ב"ה, מטיפול IVF אחרי 8 שנות נישואין. רוצה מאוד ללדת לידה טיבעית ללא משככים (לא בבית) אך חוששת שלא אוכל להתמודד עם הצירים. הייתי בקורס הכנה ללידה מטעם בית החולים האחות הייתה מקסימה ועודדה מאוד לידה טיבעית. אך הפגישה האחרונה של הקורס הייתה על האפידורל והרופא שהרצה על כך שיווק את המשכך הזה כל כך טוב שאני ממש תוהה, למה לי לעבור את הכאבים האלה (כפי שמספרות בנות) אם יש לי אפשרות אחרת? הרופא הזה ממש טרף לי את הקלפים ואני כמעט בטוחה שלא אצליח בשל כך לעמוד בכאבים ומיד אבקש את תרופת הפלא.... יש לכן המלצות? תובנות? אגב, ככל הנראה תהיה לי דולה ללידה (סטאג'רית) תודה מראש
 

שָׂרָה

New member
ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

במילא יכתבו לך.. לא אוסיף על מה שכתבתי כבר במסר
 
עונה

אני לא רוצה אפידורל כי הרעיון שמחט ענקית תהיה תקועה בגב שלי ואני אהיה מחוברת לחוטים במשך שעות עושה לי רע. אני גם שומעת לא מעט סיפורים (גם ממקור ראשון) על כאבים בגב או ברגליים אחרי לידה עם אפידורל , כאבים שנמשכים גם חודשים וממש לא בא לי דבר כזה. מעדיפה לעבור כמה שעות של כאבי צירים שבהם אני נעה ועוזרת לעצמי והגוף שלי עוזר לי מאשר להיות משותקת במשך שעות במיוחד שלא תמיד האפידורל עובד ואז את יכולה למצוא את עצמך משותקת אבל האפידורל לא משפיע כמו שצריך או פועל על חצי גוף. שלב הלחיצות יכול להיות מאוד ארוך והכי גרוע - תוך שכיבה על הגב שזו התנוחה הכי גרועה לאם ולתינוק שיכולה להיות והרבה פעמים כתוצאה מהאפידורל יש יותר התערבויות בלידה (וואקום , חתכים , קיסרי). בקיצור - שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה אבל האפידורל הזה ממש לא בשבילי...
 

אורניקי

New member
נתי, לא צריך לסלף. אין שום מחט ענקית שתקועה

בגב שלך. מחדירים צינורית גמישה ודקה מאוד מאוד, שמוצמדת לגב שלך בפלסטרים ואת לא מרגישה כלום. באחת הלידות שליוויתי אמרה היולדת: יש אלוהים. והוא זורם בצינורית דקה שמחוברת לגב. וזו לא בדיחה. לפעמים האפידורל הוא אכן המלאך הגואל, שמאפשר לך לחוש שאלוהים (או היקום) אוהב אותך ומחבק אותך, ומאפשר לך להתפנות לאהבה לתינוקך במקום להיות מרוכזת בעצמך ובכאבים שלך.
 
אלו התחושות שלי כמובן

כנראה שחסר לי ידע טכני...אף כי עליי לציין שבעיני אפילו מחט של עירוי היא ענקית וממש מפריעה (אני שונאת מחטים!) ואני ממש לא בקטע של לסלף עובדות , אני מאמינה בלתת את העובדות בלבד וכל אחד יחליט מה שטוב לו. התפקיד שלי זה לא לשכנע אף אחד... כתבתי כאן רק את דעתי ואת התחושות שלי , זה לא היה בקטע של לשכנע אפילו. ויש לידות שלפי דעתי זה סיוט אמיתי להעביר אותן ללא אפידורל (זירוז מסיבי , שעות ארוכות וכו') כך שאני בטח לא נגד באופן גורף אלא מעדיפה בלי אפידורל כאשר זה אפשרי.
 
אוי, כל כך סבלתי מהמחט של העירוי!

פתאום אני נזכרת שזה מה שהכי הפריע לי בלידה! בגלל שירדו לי המים ישר פתחו לי וריד - אוף זה היה מציק! אבל באפידורל באמת לא נשארת מחט ולא מרגישים שזה שם.
 
ולא מרגישים את הצינורית?

טוב לדעת שלא מרגישים את המחט! (לידע כללי) בעצם עכשיו שאני חושבת על זה בטוח לא מרגישים את הצינורית כי הרי לא מרגישים בכלל כלום כשאת עם אפידורל.
 

MeAgain1

New member
אני ילדתי עם אפידורל בלידה הראשונה (יצא ארוך)

- לפני כמעט שנתיים (עכשיו אני אוטוטו לפני לידה שניה) ומה אני אגיד לך - במשך כמה חודשים אחרי הלידה הסתובבתי ומלמלתי כמה אפידורל הוא המצאת המאה, כי לא הרגשתי כלום. אבל (ואני מתעלמת מכל מיני תופעות לוואי דרמטיות, קיצוניות וכו') - עם אפידורל משכיבים אותך על הגב. זו תנוחה ממש גרועה גם להתברגות התינוק באגן וגם ללידה עצמה. למשל - אצלי התינוקת הגיעה למצג OP, מה שתקע את שלב הלחיצות, הכניס אותה למצוקה, כ-מ-ע-ט והסתיים בואקום (במקום זה "רק" חתך), התינוקת יצאה סגולה - רופאת ילדים חטפה אותה אל מחוץ לחדר, אח"כ ראיתי אותה 2 דקות ואז היא היתה בהשגחה ל-4 שעות. אי אפשר לקום מיד אחרי אפידורל - כך שבשעותיה הראשונות ראיתי אותה רק בתמונות. הקימה הראשונה חייבת להיות בליווי אחות שלא הסכימה להקים אותי כי אני מאד גבוהה (?!) והיה אמצע הלילה - לא היו אופציות אחרות, כך שבלילה הראשון התינוקת שלי ישנה בתינוקיה (לזכותם ייאמר שהביאו לי אותה להנקות). לפני שקיבלתי אפידורל - כאב לי. אבל כאב נסבל. ואם לא הייתי מקבלת אפידורל אולי כל הלידה היתה נראית אחרת (כי היא התקדמה מאד מהר, ואני ממש מרגישה שתקעתי אותה). ובנוגע לרופא - הוא משווק מעולה כי נוח לו שתשכבי שם בשקט עם חיוך על הפנים ולא תשתוללי (בקורס הכנה ללידה שלי המיילדת תיארה לנו שנשים שלא לוקחות אפידורל משתוללות בלידה ומאבדות שליטה) חוכמה גדולה לדבר לפני
אבל הפעם - לידה פעילה!
 
תמיכה תמיכה תמיכה

תראי, רוב הנשים לפני לידה ראשונה חוששות מעוצמת הכאב, והשאלה "האם אעמוד בזה". דיסקליימר: בלידה שלי היה אפידורל. ובכל זאת מרשה לעצמי לענות לך. אפידורל הוא תרופה. לעיתים יש צורך בתרופה הזו, אך ברוב הלידות, אפשר להסתדר מצוין בלעדיו. הייתי 24 שעות ללא אפידורל, רוב הזמן עם צירים תכופים (כל שתי דקות) עברתי את זה בזכות המון תמיכה שהיתה סביבי. מרכז לידה טבעי, מקום נעים ושקט אמבטיה ומקלחת - מים מים מים ועוד מים דולה מ-ד-ה-י-מ-ה עם כוחות שלא יאומנו שתמכה פיזית ונפשית לאורך כל הדרך חלק מהזמן גם מיילדת נהדרת שתיהן יחד עם ארגז כלים שכלל שיאצו, רפלקסולוגיה והבנה בפיזיולוגיה של הלידה ואיך לקדמה (בלידה שלי היה צורך לקדם) ועוד כלמיני עזרים - כדור לקפוץ עליו, חבל להיתלות, שמנים ריחניים, נרות, מוסיקה. תקיפי את עצמך במעגל של תמיכה, ותראי שהאפידורל נמצא בכלל בעולם אחר, חיצוני ולא רלוונטי - כל עוד אין צורך בו. מילה אחרונה, אם את רק יכולה, תפרגני לעצמך דולה מנוסה ולא סטאז'רית. אם המיילדת אינה פרטית, לפחות שהדולה תהיה מקצועית ב- 100%
 

אורניקי

New member
מהנסיון שלי (בלת"ק)

לידה ראשונה המלווה באפידורל, ובפרט כפי שנותנים אותו היום שהוא מלווה אותך עד אחרי הלידה, יש לה אופי מסויים, וכך זה נראה ב99 אחוז מהמקרים: בהתחלה מעבירים צירים בטבעיות, עד שנשברים. ואז מגיע האפידורל, ובאה מנוחה ליגע, זה טוב וזה בסדר, היולדת יכולה לישון קצת, וגם המלווים יכולים להחליף כוחות. ואז מגיעים לפתיחה מלאה. בלידה ראשונה, לא יציעו לך ללחוץ עדיין, אלא "יחכו" עד שהעובר "יירד לבד בתעלת הלידה". ההמתנה הזאת בפתיחה מלאה היא קצת בעייתית בעיניי. מרגע שמגיעים לפתיחה מלאה (והראש בעצם כבר בהחלט בתוך תעלת הלידה גם אם לא רואים אותו עדיין) לא נראה לי שזה טוב לתינוק להיתקע במקום הזה יותר מחצי שעה - שעה. בפועל היום מחכים עם המצב הזה עד 3 שעות, שזה המקסימום וזה דד ליין קריטי מאוד, אחריו כבר לא יתנו לתינוק להישאר שם דקה, וישלפו אותו בואקום. בלידה ללא אפידורל, ברגע שיש פתיחה מלאה, (והיולדת בתנועה וכו') הראש מתקדם, היולדת לוחצת (אם יאשרו לה ואם לא, כי זה דחף בלתי נשלט) ותוך חצי שעה שעה התינוק יוצא החוצה. באופן אישי צר לי לראות את ההמתנה הזאת (ואת התינוק שיוצא עם ראש מאורך כזה בגלל הזמן הזה שהיה תקוע שם) כשאני יודעת שהיה אפשר אחרת. זה המכנה המשותף לכל לידות אפידורל לידה ראשונה. מעבר לזה יש תינוקות שהאפידורל גורם להם לירידות בדופק וגם זה לא מצב שניתן להשלים איתו לאורך זמן, ולכן אם זה חוזר על עצמו, מעבירים את האשה לניתוח. עכשיו,] אני באופן אישי לא מכוונת את היולדות שלי ללדת דווקא בלי אפידורל, או דווקא עם. אבל נראה לי שפשוט ביקשת שנאיר לך את הצד השני, ולכן הבאתי לך את החסרונות הבולטים (יש עוד) וכשאת תהיי בלידה, תעשי את הבחירות שלך. תדעי מצד אחד שזה לא פיקניק, התינוק כנראה סובל מזה (חלקם יותר וחלקם פחות) את חייבת לדעת שלא תמיד זה עובד מצויין (אשכרה עניין של מזל!) וכך ההחלטה שלך תהיה יותר מושכלת. לידה בריאה ומאושרת! אורנה
 
וואי,

זה בדיוק מה שהיה בלידה שלי... שעות עם צירים בקשה לאפידורל (ותחושת נאחס מעצמי שעברה תודה לאל) התפתחות מהירה עד לפתיחה מלאה ו.... שעה וחצי של לחיצות שבהם נגמרה השפעת האפידורל, אבל לא יכולתי לזוז (רגליים משותקות ומיילדת שלא "הרשתה") תינוקת שיצאה סגולה עםראש מאורך כיום אני חודש וחצי אחרי הלידה, מרגישה שאני רוצה הריון נוסף רק בשביל "לתקן" את מה שהיה... לא יודעת מה הקשר ממה שכתבתי לפותחת השרשור, רק רציתי לשפוך קצת...
אךךך ההורומנים האלה...
 
אז אני מייצגת את האחוז הבודד...

לידה ראשונה עם אפידורל שהתנהלה אחרת מה- 99% אבל השלב שבו פנינו למסלול האפידורל היה אחרי הרבה שעות של צירים, שבהם התינוק התברג יפה מאוד והיה נמוך מאוד. האפידורל לא פעל כקסם מבחינת הזמן - לקח עוד שעות ארוכות (כשמונה שעות) לפתיחה מלאה אך בפתיחה מלאה, לא היה צורך להמתין שהעובר יירד כי כבר היה נמוך. כשעה של לחיצות עם הפסקת מנוחה באמצע, והוא היה בחוץ. כמו כשכתבתי קודם, עם תמיכה טובה מאוד, אם אם יש צורך בו, אפשר לדחות את קבלת האפידורל, ובינתיים לקדם את הלידה.
 

g a n i

New member
"התינוק כנראה סובל מזה" ../images/Emo35.gif

חשבתי שסיכמנו שלא מסלפים עובדות
כמות האנדורפינים שהתינוק מקבל מהאם (שאולי ואולי לא פוחתת בעקבות האפידורל, זו השערה לא מבוססת) בטלה בשישים לעומת כמויות האנדורפינים שמפריש התינוק עצמו לקראת ובמהלך הלידה.
 

שָׂרָה

New member
ועוד משהו שכדאי:

לבקש לקרוא את כל הטפסים שיחתימו לפני שמקבלים אפידורל. שם כתוב כל הסיכונים האמיתיים לגמרי
 
מעולם לא קראתי את מה שכתוב שם.

לפני הלידה לא קראתי, כי ידעתי שאני מעדיפה בלי, ושאם אחליט לקחת, זה יהיה בשלב שבו לא יהיה אכפת לי מה הסיכונים. ואכן כשקיבלתי את הטפסים לחתימה, חתמתי מייד. המרדים שאל אם קראתי מה שכתוב בטופס ושיקרתי שכן. לפני לידה ראשונה היו לי די פחדים גם ככה. לא רציתי להוסיף עוד. לפני לידה ראשונה באתי עם המון ידע, יש אומרים יותר מדי, גם ככה. הידע הספציפי הזה לא היה חסר לי. במקרה הזה הבורות היתה מבורכת.
 

שָׂרָה

New member
ועוד משהו שכדאי:

לבקש לקרוא את כל הטפסים שיחתימו לפני שמקבלים אפידורל. שם כתוב כל הסיכונים האמיתיים לגמרי
 

pregy

New member
נכון, אפידורל יכול לעשות פלאים - כשצריך אותו.

לידה יכולה להיות קלה וטובה גם בלי אפידורל, ואשה שעברה הדרכה מתאימה, יש לה תמיכה מתאימה והכי חשוב - אמונה בגופה ובעצמה בהחלט יכולה להתמודד עם צירי הלידה בדרך שתקל עליה את הכאב ותקדם את הלידה ללא שתזדקק לאפידורל. בעיני אפידורל הוא אופציה שאפשר להשתמש בה כשמרגישים שלא ניתן להתמודד יותר עם כאב הלידה, אז האפידורל יכול באמת לעשות פלאים, אבל חשוב שזה יבוא מהיולדת ומהתחושות שלה, ולא מהצוות או מבן הזוג או מהסביבה... בהצלחה.
 
חבל שלא הוספת "בדרך כלל" או "ברוב המקרים".

כי הניסוח שלך, ואשה שעברה הדרכה (...) .בהחלט יכולה להתמודד עם צירי הלידה בדרך (...) ללא שתזדקק לאפידורל הוא ניסוח כוללני, ואני ממש מקווה שאת, כמדריכה ודולה, לא חושבת בצורה כוללנית ונחרצת כמו שכתבת. נכון - רוב הנשים, שעברו הדרכה ושיש להם תמיכה, יוכלו ללדת ללא אפידורל. אבל יש גם מקרים, של לידות ארוכות מאוד, שהיולדת כבר מותשת, שהלידה נתקעת, שבהם אפידורל הוא תרופה שיש בה צורך. ושכל התמיכה הטובה לא תעזור. כתבת גם "אשה שיש לה אמונה בגופה ובעצמה". אמונה בגוף לא קונים במכולת, ולפעמים צריך לעבור לידה בשביל להגיע למקום הזה. לא תמיד אפשר להגיע למקום הנהדר הזה בלידה ראשונה, עם כל הרצון הטוב וכל ההכנות, הסדנאות, המדיטציות והחיבוקים. אני מצטערת שאני קצת תוקפנית, אבל ההודעה שלך היא בדיוק מסוג ההודעות, שגרמו לי (ולאחרות) להאמין שכל אשה יכולה ללדת בלי, ולהרגיש כשלון כשלא הצלחתי. למילים יש כח וצריך להזהר בשימוש בהן. במיוחד עם נשים לפני לידה ראשונה, שאין להן ניסיון משלהן. דבר אחרון לגבי הסיפא שלך, ופה אני הולכת להגיד משהו בעייתי, אבל חשוב. לפעמים צריך לעזור ליולדת לקחת אפידורל. לעזור לה להבין שזה בסדר, שהיא ניסתה והתאמצה ושזה הזמן. ושזה לא עושה אותה חלשה ולא אומר שהיא נשברה. ואת זה אני אומרת מניסיוני האישי מאוד, שגם הדולה שלי וגם בן הזוג שלי וגם המיילדת חשבו שאני צריכה לקחת אפידורל, אבל אף אחד לא אמר לי את זה, ואני הרגשתי מאוד לבד עם המחשבות שלי לגבי אפידורל.
 
למעלה