E m p t y s o u l
New member
שלום.. ועזרה..
אז ככה, אני בת 18 ויש לי בעיה עם אמא שלי! מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אני ואמא שלי לא הסתדרנו. אנחנו כל הזמן רבות על הכל. אני תמיד חייבת לעשות לבסוף את מה שהיא רוצה בלי קשר לרצונות שלי. אולי כשהייתי קטנה יותר זה היה רלוונטי אבל עכשיו אני כבר יכולה לעשות את הבחירות שלי לבד. בכל אופן, המצב ביננו ממש לא טוב. אני לא מרגישה שהיא אמא שלי. אף פעם לא אמרתי לה שאני אוהבת אותה והיא גם לא אמרה את זה לי (דבר ששונה אצל האחים שלי) מאז שהייתי קטנה היא הכניסה לי לראש שאני שווה פחות מאנשים, היא תמיד מבקרת אותי על המשקל שלי (למרות שאני בסדר גמור). ועכשיו הביטחון שלי נמוך מאוד בגללה. אנחנו כל הזמן רבות על שטויות! היא לא מבינה עד כמה זה פוגע בי, כי אני רואה את החברות שלי עם האמהות שלהן ופשוט מקנאה! איך שהן פשוט יכולות לשבת ולדבר עם אמא שלהן... סתם לדבר בלי שום סיבה. ללכת לבילוי ביחד.. ואני רואה עד כמה קרובות הן ויש לי צביטה בלב! אני עוד מעט מתגייסת ונורא כואב לי לשמוע את אמא שלי אומרת שזה יהיה טוב שאני לא אהיה בבית. בנוסף, אמא שלי נוטה להביך אותי בציבור, היא אולי לא מבינה את זה אבל זה ממש ממש פוגע בי וכשניסיתי להסביר לה את זה היא לא הבינה למה אני נפגעתי כל כך. כל ניסיון שלי לדבר איתה ולהסביר לה נגמר בריב. כבר נמאס לי מהמצב הזה. אמרו לי לדבר איתה אבל אי אפשר היא לא מקשיבה ובכלל לא רצינית. מה עושים? אני מרגישה שאת אחי הגדול היא מפנקת כי הוא הבכור והוא בצבא, בשבילה הוא המושלם ותמיד משווה ביננו. אחותי הקטנה ממני יותר מסתדרת עם אמא שלי כי יש להן אותו אופי. ואת אחותי הקטנה היא מפנקת כי היא הקטנה.. אני מרגישה שנתקעתי באמצע. אני ההפך המושלם מאמא שלי והיא פשוט לא מוכנה לקבל את זה. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לאמא שלי לשים לב אליי ושאני לא נמצאת רק כשצריך אותי? אני נורא עצובה שזה הגיע למצב כזה וזה ניראה לי מצב בלתי הפיך. למישהו יש עצות?? תודה
אז ככה, אני בת 18 ויש לי בעיה עם אמא שלי! מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אני ואמא שלי לא הסתדרנו. אנחנו כל הזמן רבות על הכל. אני תמיד חייבת לעשות לבסוף את מה שהיא רוצה בלי קשר לרצונות שלי. אולי כשהייתי קטנה יותר זה היה רלוונטי אבל עכשיו אני כבר יכולה לעשות את הבחירות שלי לבד. בכל אופן, המצב ביננו ממש לא טוב. אני לא מרגישה שהיא אמא שלי. אף פעם לא אמרתי לה שאני אוהבת אותה והיא גם לא אמרה את זה לי (דבר ששונה אצל האחים שלי) מאז שהייתי קטנה היא הכניסה לי לראש שאני שווה פחות מאנשים, היא תמיד מבקרת אותי על המשקל שלי (למרות שאני בסדר גמור). ועכשיו הביטחון שלי נמוך מאוד בגללה. אנחנו כל הזמן רבות על שטויות! היא לא מבינה עד כמה זה פוגע בי, כי אני רואה את החברות שלי עם האמהות שלהן ופשוט מקנאה! איך שהן פשוט יכולות לשבת ולדבר עם אמא שלהן... סתם לדבר בלי שום סיבה. ללכת לבילוי ביחד.. ואני רואה עד כמה קרובות הן ויש לי צביטה בלב! אני עוד מעט מתגייסת ונורא כואב לי לשמוע את אמא שלי אומרת שזה יהיה טוב שאני לא אהיה בבית. בנוסף, אמא שלי נוטה להביך אותי בציבור, היא אולי לא מבינה את זה אבל זה ממש ממש פוגע בי וכשניסיתי להסביר לה את זה היא לא הבינה למה אני נפגעתי כל כך. כל ניסיון שלי לדבר איתה ולהסביר לה נגמר בריב. כבר נמאס לי מהמצב הזה. אמרו לי לדבר איתה אבל אי אפשר היא לא מקשיבה ובכלל לא רצינית. מה עושים? אני מרגישה שאת אחי הגדול היא מפנקת כי הוא הבכור והוא בצבא, בשבילה הוא המושלם ותמיד משווה ביננו. אחותי הקטנה ממני יותר מסתדרת עם אמא שלי כי יש להן אותו אופי. ואת אחותי הקטנה היא מפנקת כי היא הקטנה.. אני מרגישה שנתקעתי באמצע. אני ההפך המושלם מאמא שלי והיא פשוט לא מוכנה לקבל את זה. מה אני יכולה לעשות כדי לגרום לאמא שלי לשים לב אליי ושאני לא נמצאת רק כשצריך אותי? אני נורא עצובה שזה הגיע למצב כזה וזה ניראה לי מצב בלתי הפיך. למישהו יש עצות?? תודה
