תשובה
בס"ד שלום לך ותודה על השאלה! תחילה פירוש מילולי: קנסו "שוגג" משום "מזיד". הסבר ההקשר של ההלכה: הלכה זו נאמרה לגבי איסור מלאכת "הוצאה" בשבת מרשות לרשות. כלומר, אסור בשבת להוציא חפץ מרשות היחיד לרשות הרבים ולהיפך. כמו לגבי מצוות מהתורה אחרות שגזרו חכמים הרחקה מעצם האיסור בכך שהוסיפו גדר לאיסור מהתורה. כאן גם בענייננו אסרו חכמים להוציא חפץ אף ל"כרמלית" שהיא מצב ביניים שבין רה"י לרה"ר. בעקרון אם אדם הוציא מרה"י לכרמלית, מותר לו להחזיר את ידו לרה"י שנמצא בה. אבל במזיד אסור לו. אבל הגמ' מרחיבה את האיסור שיש לאסור גם על מי שהוציא בשוגג שלא יותר לו להחזיר ידו לרה"י. כי אם נקל עליו, יש מקום שיבואו לזלזל באיסור שבת ויוציאו אף במזיד. הסבר הגזירה הוא כך: טבע ושל אדם שהוא נוטה "לפרוק עול" של חוק כלשהו. ברור ששוגג בחוק מסויים אינו דומה למזיד, לא בכוונת המעשה וממילא לא בעונש המחוייב. אבל לנוכח חומרת איסור שבת חששו שהקלה בעונש של שוגג תביא לזלזול גורף ואף למעשה מכוון. לכן גזרו שוגג אטו מזיד בברכה
